הסופרת <mark>פרד ורגאס</mark> כתבה ורקחה בספר בלשי הזה אירוע פלילי מיוחד ושונה. תעלומה בלשית שבו פקד משטרה פריזאי נמוך קומה אך נחוש נדרש לפענח תעלומה של רצח מזוויע. שבו גופתו של איש זקן מרוסקת נמצאה בביתו.
תוך כדי פתרון שבו הוא נעזר בשוטרי התחנה ביניהם פקד דנגלאר. הוא מגלה שחיתויות של שוטרים ושל צמרת המשטרה והמערכת השיפוטית בפריז.
האוירה של הספר אפלה, רצח נוראי, בנוסף גם תעלומה מוזרה בבית הקברות של לונדון, ש

בואו נספר קצת על למה אנחנו קוראים ספרי מתח. להפוגה, לריענון, לבריחה מהאקטוליה שלפעמים דוקרת מדי. קוראים לזה אסקפיזם. עם זאת, לי אישית יש גבולות ויש מתח או תיאור זוועות שמוגזם לי.

ספוילר1: בספר הזה לקחו גופה וביתרו אותה למאות חתיכות קטנות, אותם פיזרו ברחבי הבית ועל השטיח. האם זה היה מוגזם עבורי? זוועתי מדי? ובכן לא. אני חושבת שאחר הטבח בקיבוצי הנגב המערבי ובפסטיבל נובה, מאוד קשה לזעזע אותי. מהצד

ראשית עלי לספר את סיפור הכרותי עם סדרת ספריה של <mark>פרד</mark> וארגס
יום אחד כשהגעתי לביקור תמים בבית משפחתי המאומצת התנפלו עלי שתי עלמות נחושות בדעתן וחכמות עד מאוד, ודרשו שאקרא את ספריה של <mark>פרד</mark> וארגס, תכף ומיד!
בלי תרוצים!
ואני ילדה טובה וצייתנית שכמוני לא יכולה להתנגד לקריאה כשנמצאות מולי שתי בנות מחייכות המכירות בחולשותי ומנצלות אותן למטרתם הנלוזה, כלומר לנטוש את הערמה המונחת ליד מטתי, לנטוש את ספר

"את חייבת לנסוע לאיסלנד" כך אמרה לי רונית. אני? לאיסלנד? "כן, זה נופים מהממים והמון טבע. כדאי לך". אני? שהחורף בישראל, אם מדברים על הרי ירושלים, גורם לי סבל אמיתי, אני צריכה לנסוע לאיסלנד? ובשביל מה?

טוב, לא משנה. לא נסעתי לאיסלנד, וסביר שלא אסע, אבל רב פקד אדמסברג נסע גם נסע.

זה הספר התשיעי בסדרת ספרי רב פקד אדמסברג, הספר החמישי שמתורגם לעברית, והספר הראשון (וכנראה היחיד) שנמצא בספריה שליד

או שזה אני, או שזה ז'אנר ההולך ומשתלט על ספרי מתח בשנים האחרונות - ז'אנר "המסבירים את עצמם לדעת". כמו כאילו הסופר (ובמקרה זה הסופרת) לא לגמרי סומכים על היכולת של קוראיהם להבין את העלילה וטורחים, אחת לפרק או שניים, לחזור ולהדק את מטען ההבנה שלנו על גג העלילה הדוהרת לאיטה. סופרים יקרים, תעשו את זה טיפה יותר זורם, טיפה יותר אמין ועם קצת פחות עלילות משנה מופרכות המנסות להעיד על תחכום ומורכבות (הן לא).

ספר בלשי מעניין מאוד וכתוב בצורה מקורית עם חוש הומור.

קשה לדעתי לפתור את התעלומה, ולכן העלילה מעניינת עד העמוד האחרון.
הסופרת משתמשת בטריקים לגיטימיים, וזה מעורר הערכה.

זה אינו הספר התשיעי בסדרה. תורגמו מצרפתית כבר 5 ספרים.
האמת, אף פעם לא הבנתי מדוע הוצאות הספרים אינן מפרסמות ספרי סדרות באופן כרונולוגי. זה קצת פגם בהנאה, כיוון שהסופרת לא טרחה לתאר לעומק את הדמויות בתחנת המשטרה או את הרק

נתחיל מהחיובי- ספר מתח שכתוב בצורה קצת הומוריסטית. המחברת מרבה להציג את המשטרה הצרפתית בצורה צינית ומגוחכת, והספר בגדול (לפחות בחלק הראשון) הוא קליל ומעלה חיוך. אבל מצד שני ככל שמתקדמים יותר בקריאת הספר הוא הופך להיות מסורבל- יותר מדי תפניות, יותר מדי שמות ועלילות משנה, ולבסוף- עלילה הזויה.
בגדול, נחמד. לא יותר מזה. ניתן לוותר.