ביקורת ספרותית על הנערה מהדואר מאת סטפן צווייג
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 3 בדצמבר, 2013
ע"י מירב


לאחרונה שמתי לב לגל חדש של תרגומי ספרים שהציץ מאחורי הזרם האינסופי של מותחנים סקנדינביים, והוא ספרות גרמנית-אוסטרית, מתקופת מלחמת העולם השנייה אבל גם מוקדמת לה. "הנערה מהדואר" מתחבר לגל הזה, אף שהוא פרי עטו של סופר מוכר ויהודי אפילו - סטפן צוויג, שהספר נמצא בעזבונו ופורסם רק כעת. אם זה מזכיר לכם את "רומן וינאי" של דוד פוגל אתם לא טועים, כי יש משהו דומה שמהדהד בשני הספרים האלה, על אף שלמעשה מדובר בתמונת המראה שלו. הצבעוניות העירונית מומרת באפרוריות כפרית, ותאוות גילוי העולם של לפני המלחמה הופכת כאן לייאוש קיומי של החיים שאחריה.

גיבורת הספר היא צעירה בשם כריסטינה, שהיא ואימה שרדו בקושי את מלחמת העולם הראשונה רק כדי למצוא את עצמן חיות בעליית גג טחובה ומתפרנסות בקושי מעבודתה השוחקת של כריסטינה במשרד הדואר המקומי. השילוב בין עוני שרק בקושי מתרומם מעל סף הרעב לשגרה המשתקת של סניף דואר בכפר נידח מכבה את שארית החיות בכריסטינה, שהמלחמה כבר הרסה את נעוריה. כריסטינה מתנהלת כמו מכונה נטולת אישיות או שאיפות, עד שהזמנה פתאומית מדודה עשירה ונשכחת הופכת את הקערה על פיה: היא מגיעה למלון יוקרתי בשווייץ, מולבשת מחדש וכמו במין גרסה גרמנית של "גבירתי הנאווה" (שמוזכרת בלעג על ידי אחד האורחים האחרים במלון) הופכת למסמר האירוע. עכשיו כריסטינה היא כמו כוכבת של ריאליטי מייקאובר, מאושרת מחייה החדשים, מבינה מה הפסידה כל חייה ומתמכרת לתענוג שבעושר. אך מובן שכמו בריאליטי, גם לזה יש סוף, ובניגוד לריאליטי אנחנו ממשיכים ללוות את כריסטינה גם כשהסוף הבלתי נמנע מגיע והיא נזרקת חזרה לעליבות חייה האמיתיים.
לא מדובר רק בהלם השינוי ובאכזבה העצומה; יש כאן הכרה פתאומית בייאוש של חיי הבוגרים, במעגל חסר התכלית של מרדף אחרי עבודה וכסף כדי להתקיים, בניכור של המדינה מנתיניה הגוועים. כריסטינה, שלימים אחדים התנהגה כמו ילדה בחנות צעצועים, הופכת למבוגרת מרירה ומיואשת ואין פלא שהיא מוצאת נחמה במיואש אחר, נכה קרב שהעולם החדש זרק אותו מכל המדרגות ודרך ההתמודדות היחידה שהוא מכיר היא השתלחות ארסית בסובביו. השניים נדבקים אחד לשני ומחפשים דרך מילוט מהבלתי נמנע, שצוויג מותיר לנו לדמיין אותו בעצמנו.

הכתיבה של צוויג מפליאה, ססגונית ודחוסה, מלאה ברגשות ומחשבות, סבך מתגלגל של כאב נפשי וניכור חברתי שלא מניח לרגע. הסבל שעולה מהעמודים בהיר וחודר ומושך את הקריאה עוד ועוד בצער עמוק על חוסר הצדק של העולם וכאב על הסוף הידוע מראש. הביקורת על העולם המודרני, יחסי המשפחה ותפקוד המדינה חדה לא פחות מהלכי נפשם של הגיבורים ועשויה בדיוק מעורר השתאות. לכנות את הספר "מרגש" יהיה עוול לעצב שבו ולעדינות שבה מתואר כל הצער הזה, רחוק מהכוחניות המקובלת. ואף על פי שהספר נטוע היטב בתקופה של "אז" ו"שם", הרי שהוא עומד בזכות עצמו לא פחות בכאן ועכשיו.

21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי (לפני 5 שנים)
ביקורת נפלאה.
אנקה (לפני 5 שנים)
ביקורת מצויינת.
yaelhar (לפני 5 שנים)
ביקורת יפה. ובמקרה אני קוראת אותו עכשיו...





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ