ביקורת ספרותית על קארי מאת סטיבן קינג
ספר מעולה

---

היום הסתובבתי בקניון.
הלכתי במעברים, ראיתי סרט לא מיועד לגילי, צילמתי את הגרפיטי, כאשר שמעתי את הלחישה הצורמת והבלתי הפיכה "גותית! מוזרה" הסתובבתי וראיתי חבורת ילדות, בנות אחת עשרה בערך, זורקות את שאריות ארוחת המקדולנס שלהם על ילדה ששכבה על הקרקע.
ראיתי את הילדה, השיער החום שלה היה מסופר בתספורת קרה לא עכשווית, היא הייתה רזה ונמוכה, והיא לבשה גרביונים מפוספסים, מכנסי ג'ינס קצרות ושחורות ומעיל גדול ובלוי שהיה גדול עליה בעשר מידות. היא נראתה כאילו שלפו אותה מאחד הספרים שלי.
החולצה שלה הייתה מוכתמת במיץ ענבים ועיניה דומעות.


ואז התעוררה בי השאלה, למה לבני אדם יש את הצורך להיות רעים כלפי השונה? למה הם לא יכולים לקבל אנשים שהם לא רק מרובעים כמותם, אלא עיגולים, מלבנים, משולשים. למה לבני אדם היה יש ויהיה את הצורך לדרוך על אנשים? למה הם לא מבינים? לקרא למישהו מכוער לא יעשה אותך יפה יותר, לקרא למישהו מוזר לא יעשה אותך נורמלי יותר, ולדרוך על מישהו אחר בטח לא גורם אושר, אז למה? למה לעשות את זה?



ראיתי את הילדה, היא נשארה לשכב שם, כאילו שהיא מתה. המקרה קרה בחניון של הקניון. ממש קרוב למעליות. האנשים הסתכלו עליה ברחמים, אך איש לא הושיט לה יד. אז הלכתי לעברה בהיסוס והושטתי לה יד. היא תפסה ביד שלי, ניקתה את הלכלוך מעל הבגדים שלה, מלמלה תודה והסתלקה.


זה גרם לי לחשוב על הספר קארי. שלקארי לא היה מישהו שיושיט לה יד. לא המשפחה שלה, החברים שלה, אמא שלה...
היא הייתה מפלצת, אבל אנושית. היא הייתה מוזרה, אבל נורמלית עד כאב. בסך הכל ילדה שרק רצתה להשתלב. היא יכלה להשתלב, היא יכלה להיות נורמלית, רק אם מישהו היה עוזר לה.


קינג רקם עלילה כל כך אנושית ואכזרית, כל כך מציאותית שהיא מכה אותך. בריונות, והצקות, זה מה שקורה כאשר דוחפים אותם ולא מתייחסים אליהם.

ספר מקסים, מומלץ מעל גיל 14.

» ביקורות נוספות של Angel
» ביקורות נוספות על קארי