ביקורת ספרותית על ראיונות קצרים עם גברים נתעבים מאת דיוויד פוסטר וואלאס
ספר טוב

---

פעם אמרתי שמשפחה מורחבת זה כמו אלכוהול, מצויין כל עוד לא מגזימים (כשמגזימים במינון אפשר שיגמר בכאב ראש). במהלך קריאת הספר האחרון של דיוויד פוסטר וואלס שתורגם לשפת הקודש חשבתי שספרים הם כמו משקאות אלכוהולים, ובקיראת ספרים אפשר למצוא מוטיבים שמזכירים חווית שתיית אלכוהול, אסביר.
במשקאות אלכוהולים יש את המשקאות ה"קלים" שנדי, בקרדי בריזר, סמירנוף אייס וכדומה אלה משולים בעניי לספרים שכיף לקרוא אותם, אינם משאירים טעם לוואי, לרוב אין כאב ראש או כאב כלשהו לאחר צריכתם- דוגמא למשקאות אלכוהולים קלים: "פרויקט רוזי" "הזקן בן המאה.." ועוד
ואז יש את הבירות למיניהן, יותר אופי יותר טעם, ללא יותר מידי אימפקט מטלטל ותופעות לוואי, נגיד ספריו של פול אוסטר (אל ישתמע זלזול, אני מת על בירה).
אח"כ מגיעים ליין, ולא אלאה אותכם במדרג המשקאות של האלכוהליסט החובב, ברצוני להגיע לפוסטר וואלס...
קריאת הספר האחרון של וואלס הרגישה לי כמו שתייה מופרזת של וויסקי משובח, עתיק, עתיר בטעמים נחוחות, ואיך לא עמוס באלכוהול. וויסקי סינגל מאלט, שאף אחד לא טרח לערבב בין זנים כדי ליצור תוצר מאוזן... ויסקי עם טעם מעושן חזק, שתופס לך את כל הפה. כשסיימתי את "ראיונות קצרים עם גברים נתעבים" הרגשתי קצת כמו אחרי ערב שבו שתיתי הרבה יותר מידי (לא קורה לי הרבה, אבל יש לי איזה שלושה חברי נפש שמוטב שנפתח גארז'- ציטוט של מילי מ"מציצים").
כששותים קצת, הביטחון עצמי מקבל זריקת מרץ, הדיבור מתגלגל... שותים יותר, נכנסים למצב רוח פילוסופי קומי, כששותי המון כבר לא ממש זוכרים מה היה... הופכים רפיטטיבים, מתעמתים עם פינות אפלות באישיות שלנו, עושים ואומרים מה שבא לנו... מזל כאמור שלמחרת לרוב לא זוכרים כלום...
פוסטר וואלס, blew my mind בנערה עם שיער מוזר, גם משהו כיף לכאורה, היה מחוכם ומקורי. קניתי את Infant jest ואת The pale king (וטרם קראתי... נו זה המון עמודים בשפה זרה). בספר הזה וואלס הולך עוד צעד בטרחנות בחוכמה ובמודעות המפשיטה את מניענו החברתיים... אולי צעד אחד יותר מידי...
לקח לי המון זמן לצלוח את הספר, לא היה לי קל, היו קטעים שהרגשתי כמו מול המראות המגדילות האלה שיש בביתי מלון מפוארים ואצל קוסמטיקאיות (ככה שמעתי  ).. שכל נקודה בפניך משתקפת בהם בצורה מזעזעת, עד כדי כך שאתה מסיט את מבטך מהמראה המבעית.
לוואלס יש קטעים בספר שמדברים עם הקורא, מפשיטים את הטכניקה, מתנצלים על מניפולציות אם "ארס פואטיקה" זה אומנות שעוסקת באומנות עצמה, יש לתבוע מוסג "וואלס פואטיקה" אומנות שעוסקת בחיבור בין האומן לצופה..הקורא, המאזין...
לא יודע אם אני יכול להמליץ בפה מלא על הספר, אני אהבתי, אבל זה לא בריזר, לא בירה לא יין, וגם המינון....
ציטוט, וואלס, על הכתיבה שלו : "ייתכן מאוד שהדבר רק יגרום לך להראות כמו פוץ, שרק מתעסק בעצמו, או כמו לא יותר מעוד אמן של ביבול ביצים פסאודו פוסט מודרני מניפולטיבי שמנסה להציל כישלון באמצעות נסיגה אל מטה ממד ואל התייחסות לכישלון עצו. אפילו תחת הפרשנות הנדיבה ביותר, זה עתיד להראות נואש"
"שתו בחכמה- אם שותים לא נוהגים (ישפך לכם)"

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על ראיונות קצרים עם גברים נתעבים