ביקורת ספרותית על קארי מאת סטיבן קינג
ספר מעולה

---

קארי. ספר שמעורר אצלי הרבה רגשות כשאני חושבת עליו.

אני אתחיל מאיך הגעתי לספר.
עמדתי לטוס לפני שבוע בערך לפולין והייתי חייבת לארגן לי ספר, כדי לא
להשתעמם בטיסה ומהנסיעות הארוכות באוטובוס.
ואז בסימניה התפרסמה הביקורת של קארי(שסופסוף תורגם).
אז אחרי מסע חיפושים ארוך של איתור הספר, בסוף מצאתי אותו.
התחלתי לקרוא אותו בטיסה, אבל אחרי כמה פרקים איבדתי את הריכוז אז
הפסקתי. ביום האחרון שלי במסע לפולין סיימתי אותו ואני חייבת להגיד
שהוא לא יצא לי מהראש. ממש ככה.
אני ראיתי את הסרט "קארי"- הגירסה הישנה- הרבה לפני שקראתי את הספר
וחשבתי לעצמי שהספר יהיה בערך כמו הסרט ושחווית הקריאה תעורר בי את אותן התחושות
שהיו לי כשצפיתי בסרט. כמה טעיתי.
הספר היה הרבה יותר קשה(לא שהסרט היה כ"כ קל).

תקציר הספר-

"קארי וייט חיה בעיירה קטנה עם אמה הדתית הקנאית שממררת
את חייה. בבית־הספר היא הנערה המוזרה והדחויה. היא לעולם אינה לובשת את הבגדים המעודכנים, או אומרת את הדברים הנכונים, או מבינה את הבדיחות - שהן בעיקר על חשבונה. ואז, ברגע של חסד לא צפוי, מקבלת קארי הזדמנות להיות נערה רגילה וללכת כמו כולם לנשף הסיום של התיכון. אלא שבין השמלות הנוצצות וקישוטי הנשף אורב לה מעשה של אכזריות בלתי צפויה.
ואולם, איש אינו יודע שלקארי וייט יש כישרון מיוחד. היא יכולה לגרום לדברים לנוע באוויר בכוח מחשבתה בלבד. היא יכולה לגרום לדלת להיסגר, למאפרה ליפול, לספר לרחף באוויר. היא יכולה גם להפוך את הנשף למאורע שאיש מבני כיתתה לא ישכחו לעולם."

חוץ מזה שהוא כתוב בצורה מרתקת, מקסימה וקולחת הוא
לדעתי גם ספר שאמור להיות סוג של מוסר השכל או אזהרה
למה קורה כשמישהו סובל מהצקות חוזרות מבריונים ומהסביבה בכלל.
ומה קורה עם לא מטפלים בזה אלא מטאטאים את זה מתחת לשטיח.

אני ואחותי(בעיקר) פעם סבלנו במשך תקופת היסודי(ואחותי גם בתקופת החטיבה)מהטרדות והצקות
ומבריונות. אני לא אפרט על זה יותר מידיי, אבל בואו נגיד שגם אם ההצקות
שעברנו(בעיקר אחותי)לא מגיעות לרמות האכזריות שקארי עברה אנחנו עדיין היינו יכולות
לכתוב על זה חתיכת ספר.
כנראה שבגלל זה ממש הזדהיתי עם קארי.
אני יכולה להבין את ההרגשה הזאת שאתה נחשב לשונה מהאחרים. לפעמים אפילו מנודה ולא שייך
לאף מקום.
וגם המערכת בבית הספר לא עשתה הרבה בישביל לעזור.
בסופו של דבר עברנו לעיר אחרת(רעננה^^).
אולי גם קארי הייתה צריכה לעזוב את העיר.
אבל במקרה של קארי כנראה שהיא גם הייתה צריכה לעזוב את
משפחתה.
לקארי לא רק שיש את ההצקות בבית הספר, אלא בנוסף לכל הצרות, יש לה גם אמא דתייה פנאטית
שמתייחסת לקארי כאל השטן. כחטא. יצור שלא היה צריך להיוולד.
כל הצרות האלה גורמות לקורא הספר להבין שאת הטרגדיה שקרתה לה אי-אפשר היה למנוע.
כל חייה הובילו אותה לסוף האכזרי שלה(זה לא ספוילר. זה צוין בהתחלה).

קארי מוצגת מצד אחד כיצור מפלצתי אבל גם כאנושית.
מישהי שאפשר להבין מאיפה כל הזעם והרוע שלה נובעים.
כמה ריחמתי עליה ורציתי לחבק אותה ולעזור לה.
היה לה את כל הפוטנציאל להיות ילדה נורמלית(אולי אפילו מקובלת)
אם היא רק הייתה נולדת למשפחה הנכונה ובסביבה הנכונה.

אני ממליצה על הספר בגלל שחוץ מתיאורי הכוחות העל-טבעיים
של קארי, הוא מתאר גם סיפור טראגי של ילדה, שבמובן מסוים,
נגזלה ממנה הזכות שלה ליהנות מהחיים ובכלל שהאנושיות שלה נגזלה בגלל
אנשים רעים וחסרי לב או רחמים, ואנשים אחרים שהעדיפו להסתכל מהצד ולא לעשות כלום.

אני רוצה לסיים את הביקורת עם קטע מתוך הספר. קטע שלכד לי את העין
ורק מחדד את מה שכתבתי בביקורת על הספר, על קארי עצמה ועל עוד ילדים שסובלים
מבריונות:

"מתוך 'קוראים לי סוזן סנל'(עמ' 48)

קארי ניגשה אל טומי ביום שלפני הנשף. היא חיכתה מחוץ לכיתה שלו,
ולדבריו היא נראתה אומללה ממש, כאילו חששה שיצעק עליה שתפסיק להטריד אותו.
היא אמרה שהיא חייבת לחזור הביתה עד אחת עשרה וחצי לכל המאוחר,
אחרת אמא תהיה מודאגת. לדבריה, היא לא רצתה לקלקל לו את הערב, אבל זה לא יהיה הוגן
להדאיג את אמא. טומי הציע לעצור אחרי הנשף בקלי פרוט, להזמין בירת שורשים והמבורגר.
כל שאר התלמידים ייסעו לווסטובר או ללואיסטון, והמקום יעמוד כל כולו לרשותם.
פניה של קארי אורו, כך סיפר לי. היא אמרה לו שזה יהיה נפלא. פשוט נפלא.
זו הנערה שכולם מכנים מפלצת. אני רוצה שתזכרו את זה היטב.
נערה שמסתפקת בהמבורגר ובבירת שורשים בסיומו של הנשף הראשון
שלה, העיקר שלא תדאיג את אמא שלה..."

» ביקורות נוספות של שרון
» ביקורות נוספות על קארי