הביקורת נכתבה ביום שני, 23 בספטמבר, 2013
ע"י סוריקטה
ע"י סוריקטה
לפני כמה ימים קראתי ידיעה בעיתון על כך שבעת שיפוץ בניין בדרום תל אביב התמוטט אחד הפועלים. לא ברור מה בדיוק קרה לו. מה שברור זה שהקבלן אחז בכתפיו, ציווה על פועל נוסף לאחוז ברגליו, ויחד הטילו אותו אל המדרכה שמעבר לכביש. אחר כך ציווה הקבלן על יתר הפועלים להסתלק. אנשים שראו את זה הזעיקו את האמבולנס שביצע פעולות החייאה בפועל, אולם עד הגעתו לבית החולים הוא מת. הוא לא היה אינדיאני. הוא היה פלשתינאי, אבל הוא היה יכול להיות גם סיני או תאילנדי או תורכי.
על פי כתבה של רועי צ'יקי ארד, אחת ל 12 ימים מת כאן פועל בניין. פי 5 מאשר בבריטניה, למשל. אכיפה של חוקי העבודה כמעט לא קיימת. הענישה מינורית ולא מרתיעה. סלחנית. לא באמת אכפת לנו, כחברה, מהאנשים שבונים את הבתים שלנו.
אינדיאני על ההר מתאר את חיי האינדיאנים והצ'ולוס, בני התערובת, באקוואדור במחצית הראשונה של המאה העשרים. העלילה מתרחשת באיזור ספר לא נגיש, מקום שכדי להגיע אליו יש לחצות דרכים לא דרכים, בעגלות, על פרדות, ובחלק מהדרך, בביצות, על גבם של אינדיאנים. סוג של שקמח, רק הרבה פחות משעשע. בעלי אינטרסים מגלים עניין באזור וכדי להפיק את התועלת המבוקשת משתמשים בבני המקום. אלה בונים ועובדים אבל לאף אחד לא אכפת מהם. אפילו לא לאנשי הדת, בהם הם נותנים אמון, שעושים שימוש ציני ומשפיל באמונותיהם של האינדיאנים. הניצול משווע. הוא מכאיב וממית, נעדר רחמים וחסר כל מידה של מוסר.
הספר לא כתוב טוב. לפחות לא בעיני. הוא מרוחק מידי, לפעמים מסורבל וכדי לתאר הלך רוח עושה שימוש תכוף ברצף של משפטים מאפיינים שלא באים מפיו של אדם מסויים, אלא קצת כמו רמקול פתוח שמשמיע דברים ולא ברור מי אומר מה. הדמויות די פלקטיות ויש בו תיאורים פלסטיים שיכולים לעורר גועל, אבל למרות כל אלה לא שקלתי להפסיק לקרוא. זה פשוט ספר חשוב כיוון שהוא מציג מציאות שהתרחשה ושמעט מאד כתבו עליה. אני גם חושבת שספרים כאלה יכולים לגרום לאנשים להסתכל בעינים בוחנות על המציאות שהם חיים בה ולראות את העוולות ביתר בהירות, לא מפני שזה בהכרח דומה, אלא מפני שכשאתה נחשף לחוסר צדק מובהק, לשליטה בלתי מתחשבת של בעלי הון ואינטרסים, לניצול האדם הפשוט, אתה יותר בודק את עצמך, מנסה להבין עד כמה המקום שבו אתה חי הוא צודק.
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
סוריקטה
(לפני 12 שנים)
תודה, חמדת ויקיר.
מה שהספר הזה מתאר זה את הניצול ע"י כל אחת מהקבוצות את אלה שחלשות ממנה. הגרינגוס, הלבנים האקוודוריים, הצ'ולוס ובתחתית הסולם האינדיאנים, והכל בשם הבאת "התרבות" (כאילו יש רק אחת כזאת) והקדמה, שלכאורה משרתת את כולם, אבל בפועל מרעה את מצבם של החלשים.
|
|
יקירוביץ'
(לפני 12 שנים)
אני יודע, גם שירתתי איתם בצבא. הצבעתי עליהם בתור מיעוט שמשתלב בחברה לא רע בכלל. הפלסטינים הם לא מיעוט, הם אוכלוסייה נכבשת. הערבים ישראלים הפלסטינים הם מיעוט מדוכא במובן הרגיל של המילה, של דיכוי בתוך שטחי המדינה עצמה.
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים)
יקיר -הדרוזים הם מיעוט במדינה אבל לא מנוצל לרעה באופן חברתי -ציבורי. ממשלתי - כמובן כמו
לשאר המיעוטים במדינה :ערבים, נוצרים , עיירות פיתוח ,בקיצור כל מה שלא איו"ש .
|
|
יקירוביץ'
(לפני 12 שנים)
דוגמא היא הדרוזים שהם מיעוט מאוד מעניין בנוף הישראלי. צריך לכתוב עליהם ספר, זה יתרום הרבה. גם אני אהבתי את הרוח שבדברייך.
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים)
אהבתי את הרוח שבדברייך. מיעוטים תמיד היו מגזר מופלא בהיסטוריה הכללית של האנושות . מה שמשתנה
היא זהות אוכלוסיית המיעוטים לאור שינויים פוליטיים .
|
13 הקוראים שאהבו את הביקורת