אני מכה על חטא, לא לקחתי את הספר הזה מהמדף מהסיבות הנכונות; הכריכה והשם השאירו עלי רושם ילדותי משהו.
לעומת זאת, מתחת לתקציר היה כתוב על גל רוכרברג, הסופר, שנולד בשנת 1997 ומסתבר שהיה בן 14 כשהספר יצא, בגילי.
כשסיפרתי לטל על הספר, היא אמרה "ילד עם כסף", אני, לעומתה, תיארתי אותו כילד עם המזל שאין לי. להוציא ספר כשאתה בן 14 זה הישג שאני כנראה לא אבורך בו.
איכס, זה ספר נורא, באמת.
לפני חמישים ואחת דקות הייתי בעמוד 21 וכתבתי את הדבר הבא: “קשה לי לא לזלזל בספר... למרות שאני רק בעמוד 21. הספר לא מקורי וילדותי.
יש שם "חחח" במשפטים O.0
לא מצפה לטוב.”
באמת לא ציפיתי לטוב, ולא קיבלתי אותו! הגעתי לסביבות עמוד שמונים ומאסתי מהספר. בעע.
זה היה אמור להיות סנסציה בקרב הישראלים! סופר בן ארבע עשרה? זה מדהים! להיות בן ארבע עשרה ולטרוח לשבת ולכתוב מעל למאה עמודים זה פשוט יוצא מהכלל.
כן, אבל זאת לא סנסציה, כי הספר הזה נוראי =.=
קודם כל, לא צריך להיות גאון כדי להבין את זה, למען הספרות הישראלית, אני קיוויתי שהפנים יחפה על החוץ, אבל זאת פשוט הייתה אשליה ><
קודם כל, ג'ייק הרלנסון. המעט שתוכלו להבין מהמקום שהוא גר בו יתחיל באמריקה, ובמקרה קיצוני באנגלייה, למרות שהם יותר מידי מנומסים מלתת את השם הזה לילד 0.0
בכל מקרה, ג'ייקי היקר גר בישראל. ולא סתם בישראל, בזכרון יעקב. ויש לו שלושה חברים; ג'ונה, ארז, ומרק. שאני לא בטוחה אם מבטאים את השם שלו מָרְק או מָרָק, שזאת בגלל טעות עילגת של רוכברגר.
ואם נעזוב את השמות - שיכולים להישמע כמו ערבוביה של מאכלים, לפי דבריה של הוני רוז (אורז, מָרָק, ותבלין בשם ג'ונה) – אפשר להתעצבן על העלילה, האישיות של הדמויות, והדברים שקורים כל חצי שנייה.
הספר לא יוצלח בעליל. קודם כל, בבירור הוא חקיין מזוויע ביותר-.-
הילד שחייו השתנו בעקבות היותו הנבחר? אחי, תפסיק להעתיק מפרסי ג'קסון.
בנוסף, גם בעל כתיבה ילדותית, מזוויעה ויומיומית שבמקביל כוללת "מדוע" ו"אכן" בתוכה. הרבה מאוד סימני קריאה והרבה מקרים שהשאלות הדרמטיות המטומטמות נגמרות כך, לדוגמא; “מדוע גנבת את הפוני שלי?! מדוע?!?!?!!?!?!?!”
אני עדיין תוהה אם הוא לחץ בעיוורון על המקלדת@.@
קודם כל – הכל התחיל ברעידת אדמה במהלכה מצא ג'ייק קופסא עם פתק.
ממש לא אחד הדברים היותר בנאליים, משמימים וצפויים בעולם.
ואז חייו משתנים, כי כולם רודפים אחרי הפתק הזה. ומעלפים אותו ובלגאנים. ילדים רוצחים ילדים אחרים בגלל מיליון דולר מזורגגים. כמובן שהילדים הנרצחים נקשרו לפסל ענקי בקשר מסובך שמחובר לחוט ככה שבשנייה שאתה מושך בחוט האנשים נופלים.
כי זה כל כך אמור להיות בתחום הידע של ילדים בני שתיים עשרה עם חצי שכל ואינטליגנציה רגשית גרועה יותר משל אוור מ"לנצח" ואלינה מ"יומני הערפד" ביחד.
או שאולי קצת הגזמתי 0.0 אתם יודעים, זאת עדיין אלינה.
אני אישית הפסקתי ברגע שהגיבור בן השלוש עשרה (טיפש עשרה) קפץ על אופנוע נוסע, הפיל את הרוכב במחשבה של "יש לו קסדה, הוא ישרוד" והתחבט בטמטום איך לנסוע על אופנוע.
מפגר.
מה שעוד הרג אותי – זה מילא, רדפו אחריו בגלל פתק בתוך קופסא. הוא תמיד נסחב עם הקופסא בתיק המזורגג שלו! וחטפו אותו ולקחו את התיק שלו ואפילו לא חשבו לבדוק את התיק שלו?! מה, הם מפגרים?!
כן!! חשבתי שעברנו על זה, אנג' -_-
והיה קטע שבו שאלו אותו, ואז הוא ענה "הקופסא בתיק שלי, תנו לי להביא לכם אותה.” והם לא הבינו שזאת מלכודת, ונתנו לו לדפוק תיק עם קופסא כואבת בראש שלהם-_- מה. הבעיה. שלכם. להוציא. את. הקופסא. המזורגגת. מהתיק. לבד? אין לכם ידיים? יש לכם ידיים! בעזרתן שיגרתם כדור אש מוזר שכזה.
כלומר, זה שטן! שליחי השטן לא אמורים להיות ערמומיים וכאלה?~
עוד משהו, בנוסף, אני חייבת לציין שאין חלוקה מתאימה לפסקאות, זה נותן תחושה כל כך מטומטמת ומעצבנת. מהשיער הראשון הוא מדלג לשלישי, ומיום אחד הוא מדלג לאחר, בלי פסקאות. רק אנטר אחד כל פעם.
וגם -_- לגביי עוזרי השטן, הידעתם שלקח לג'ייק חצי ספר להבין שהם לא אנושיים למרות שאחד מהם כיוון לעברו כדור אש מרושע?-_-
טוב, חצי ספר זה לא הרבה, אחרי הכל, ספר של 127 עמודים-_-
ועכשיו הדמויות.
ג'ייק מדוכא כל כך שזה מצחיק. אין לו חברים, חוץ מארבעה, אבל גם הם גורמים לו להרגיש בודד, אין לו הורים, הם מתו לפני שהוא יכל לזכור אותם, היה לו דוד מיליונר (צפוי) שמת והוריש לו ולאחיו חצי מהונו (כל מה שחסר לי זה שאת השאר הוא הוריש לצדקה ואני מודה סופית שזה ספר יותר גרוע מ"יומני הערפד”), וכעת יש לו רק אח אחד, שבזה אני לא בטוחה כי אחד מעוזרי השטן גיחך "מוחעחעחע" בצורה מוזרה כשהוא -כלומר, ג'ייק- דיבר עליו.
(אגב, לג'ייק קוראים ג'ייק הרלנסון. איך קוראים לאח שלו?
מיקיXD)
בכל מקרה, ג'ייק אמור להיות הגיבור המגניב הזה, סוג של פרסי או מיני גיבור פעולה.
נחשו מה, זה לא מצליח לו. הוא בכיין ומעצבן. כעיקרון הכל כל כך סובב סביבו, יותר מידי.
וזאת רק אני או שהוא פרנואיד קשה?
"פתאום חשתי תחושה נוראה בבטן. הרגשתי שמשהו רע עומד לקרות. תמיד שעמד לקרות לי משהו הופיעה ההרגשה הזאת בבטן. פעם אחת הרגשתי כן, ושעתיים אחר כך שברתי את הרגל.
לפני כמה שנים הרגשתי את כאב הבטן המוזר הזה, ו-20 דקות אחר כך הדוד שלי מת.”
טוב, אני הרגשתי אותו בערך חמש דקות לפני שהתחלתי לקרוא את "יומני הערפד", אז... אתה לא לבד, ג'ייקי חמודי^^
ועכשיו מיקי, האח הנעלם.
זהו, אין לי משהו אחר לומר עליו. זה נראה כאילו הוא הבריז מהספר או טבע בשירותים או משהו.
ועכשיו הילדים המפגרים עם החצי שכל מהספר. אז הם עושים משהו מרושע ובוכים כל הספר. הם בכו כל פעם שנתנו להם סיבה לעשות ככה. ולפעמים גם בלי סיבה-_- רעידת אדמה – בוכים. הם רוצחים מישהו – בוכים. הם נושמים – הם בוכים!!
בפעם האחרונה שבדקתי, ערסים לא בוכים. והם בבירור ערסים.
והחברים שלו, לא שאני בטוחה שהם חברים שלו כי הוא כל הזמן מדבר על הבדידות שלו, אבל יש לו עוד שלושה אנשים איתו. אידיוט מתמסכן. סתם דמויות רקע שרוכברגר דחף לתוך הספר.
וכל שאר הדמויות – טמטום מוחלט. דרמות, יותר מידי סימני קריאה, יותר מידי מהכל.
אז אני חייבת לומר ולציין – הנה הביג 200! סליחה, אבל אני אפילו לא שמתי לב שהביקורת הקודמת הייתה מספר 199 לפני שלואיזי אמרה לי. תודה, לואיזי! D:
אז לא עשיתי באנג'י כמו ש(לא) הבטחתי לפני 26 ביקורות. וגם אף פעם באמת לא חגגתי את הביקורת המאה, אז כנראה אחפה על זה פה, אתם רשאים לדמיין שאת הביקורת כתבתי בעודי עושה צניחה חופשית לתוך אגם מלא תנינים ופיראנות.
בכל מקרה, בגלל שאם הייתי קוראת ספר אקראי הביקורת הייתה רגילה מידי, שאלתי כמה אנשים אקראיים מסימניה מה הם רוצים שהביקורת תהיה. קטילה זה היה, אתם חייבים לי. לא שהייתי משבחת את הספר אם לא הייתם מבקשים קטילה0.0
וזהו. לא משהו מיוחד. בואו נקווה שאת המאה הבאות אני אכתוב מהר יותר.
ובגדול, לא ממליצה על הספר. חושבת שהוא בזבוז מוחלט של נשימה, זמן, ועצים. ובאמת חבל לי שהספרות הישראלית לא יכולה להצליח יותר. לעומת זאת, אני ממש רוצה לקרוא את הספר של נתי בשביל ההוכחה שהספרות הישראלית לא נכחדה כמו שאני מרבה לחשוב -_- נקווה שיצא לי לקרוא אותו בקרוב.















![ג'יין אייר [מהדורת 2007]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers1/12179.jpg)
