ביקורת ספרותית על בצל עץ הבַּניאן מאת ודי רטנר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 8 בספטמבר, 2013
ע"י מאורית


קמבודיה. מימינה ויטנאם משמאלה תאילנד. ארץ שבדמיוני משלבת את המזרח יחד עם תרבות צרפתית
(היוותה קולוניה צרפתית עד אמצע המאה ה 19).
נשמע כמעט מוווושלם. גן עדן....
קצת היסטוריה- ב1975 התחוללה בקמבודיה מלחמת אחים עקובה מדם שבסופה התרחשה אחת הטרגדיות הגדולות בתולדות האנושות,
כאשר משטרם של פול פוט ואנשי הקמר רוז' הקומוניסטים גרם למותם של כחמישית מן האוכלוסייה ברעב וברצח סלקטיבי- בין 1.2 מיליון ל-2 מיליון אזרחים קמבודים.
הספר מתאר את אחת ממשפחות השלטון שהופל, ואת הקורות אותם.
החיים התהפכו לגמרי. מחיים אינטלקטואלים ופעילים עברו לחיי עבדות ומחיקה של חייהם הקודמים.
האידאולוגיה של הקמר רוז היתה להשמיד מעמד שלם של בני העם הקמבודי, מעמד תושבי הערים. מטרת הקמר רוז' הייתה ליצור חברה כפרית אוטופית ללא מעמדות. מטרה זו ניסו הקמר רוז' להשיג באמצעות ריקונן של הערים מתושביהן, סגירתם של בתי הספר, בתי החולים והמפעלים, חיסול מערכת הבנקאות והמטבע, הוצאת הדת אל מחוץ לחוק וגירושם של תושבי הערים לחוות חקלאיות קולקטיביות, שהיו למעשה מחנות של עבודת כפייה. צעדים אלו הוצדקו בכך שהאוכלוסייה הייתה על סף רעב, שכן הכפרים התרוקנו מתושביהם בהפצצות האמריקניות.

מדיניות זו, הביאה למותם של מיליוני קמבודים בהוצאות להורג, עבודות כפייה ורעב. הקמר רוז' הוציאו להורג כל מי שהיה בעל קשרים למשטר הישן, אנשי מקצועות חופשיים, אינטלקטואלים וכן את הקמבודים שהיו ממוצא וייטנאמי. מספר הנרצחים מוערך ב-1.7 מיליון איש, כחמישית מאוכלוסיית קמבודיה. ההוצאות להורג נערכו בדרך כלל באזורים שכונו בשם שדות הקטל.
אידיאולוגיה הזויה שאין איתה ולו צדק קטנטן. הרי הם (הקמר רוז) ששמרו על האזרחים נהנו ממטעמים ומכל מה שיכלה ידם להשיג הן ע״י בזיזה והן ע״י הרג.

זה הרקע לסיפורה של ראמי. נצר למשפחה עשירה ומקושרת לשלטון שהופל. ראמי, ילדה בת 6-7 מתארת את הקורות אותם.
את חיי היום יום, את המכאובים, את הקשיים.
עץ הבניאן היווה לה נקודת אחיזה. תחת צילו בגינת ביתה סיפרו לה סיפורים.
תחת צילו במקדש רחוק מביתה נפרדה לחלוטין מחייה הקודמים.
לא פעם בכיתי כי כאבתי איתה. לא פעם רציתי ולחבק אותה, לעזור לה , לחזק אותה ...

לאורך הקריאה שאלתי את עצמי לא פעם, האם באמת החיים חזקים מהכל? הכוח ההישרדותי שלנו גובר על הכאוס ומנחה אותנו לחיות
למרות חוסר התנאים המינימלים (מזון, אהבה, קורת גג)?
מדוע ישנה שנאה לשם שנאה? האם תיפסק אי פעם?
בעיני, זה אחד מהספרים האותנטים והמרגשים שקראתי. הרגשתי את התאורים, הדמויות ממש נגעו בי, נשמתי עם ראמי את האוויר הקמבודי.

מומלץ מאוד!!
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
כתוב מאוד מעניין - על נושא שבדרך כלל לא התחום ההתענינות
נתי ק. (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
תודה על ההמלצה, נשמע בהחלט מעניין!



5 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ