הבדיחה שעברה בפייסבוק הלכה ככה. תחת שם משתמש "אלוהים" מי-שזה-לא-יהיה כתב משהו כזה: "אתיאיסטים יקרים, אני גאה בכך שעד היום הצלחתם יפה בלא-להרוג אף אחד, מקווה שתמשיכו ותתמידו בכך, אוהב אתכם". ובכן, זה יפה מאוד. אפילו מצחיק מצד מסוים, בעיקר אם חושבים על מסעי הצלב, אינקוויזיציות, ג'יהאד ודעא"ש. אבל מה לעשות, זה לא נכון. חברה שלי שיתפה בהנאה רבה את התמונה הזאת, ואני רק כתבתי מילה אחת בתגובה מתחת. "סטלין". אז היא אמרה לי שאני סתם קטנונית והורסת בדיחות. וזה אפילו נכון, אבל לא קשור.
המדיניות של האתיאיסט סטלין גבתה קורבנות רבים. המספר המדויק אינו ידוע, אבל ההערכות נעות בין שמונה לעשרים מיליון. אלא שהוא לא היחיד. משטרים קומוניסטיים רבים במאה העשרים יצרו מהפכות, רדיפות, טיהורים, עוני, רעב ומחלות וגבו קרבנות רבים מספור. אחד מאלה הוא משטר ה"קמר-רוז'" בקמבודיה, משטר שגרם בשנות השבעים של המאה הקודם לאובדן של כמיליון וחצי איש (כחמישית מאוכלוסיית המדינה) ברעב וברצח סלקטיבי של מתנגדי משטר. אני לא יודעת הרבה על הטרגדיה הקמבודית, אבל היא עיקר הספר הזה.
ודי רטנר היתה בת חמש כשפרצה מלחמת האזרחים בקמבודיה, והיא מספרת סיפור בידיוני המבוסס על החוויות האישיות שלה ושל משפחתה. בסוף הספר היא מסבירה מה גרם לה לשנות מקצת מפרטי העלילה, או לטוות חוטים דימיוניים במקומות מסויימים, וזה בסדר גמור, וזכותה המלאה. אני גם מאמינה שזה בפני עצמו לא פוגע באמינות של הסיפור. ראמי בת השבע היא ילדה בת אצולה, "נסיכה" שאמנם סבלה משיתוק ילדים ולכן היא צולעת במקצת, אבל מעבר לזה יש לה ילדות מוגנת ומפנקת, בביתם בפנום-פן בירת קמבודיה. כל זה נשבר ברגע אחד, ומאז המשפחה נודדת ממקום למקום, ומנסה לשרוד. עולם של ילדה בת שבע הוא מוגבל מטבעו. מצד הסיפור, ראמי מספרת את מה שהיא רואה, בלי לתת הקשרים היסטוריים וגיאוגרפיים. זה אמין, אבל בעייתי לקורא המערבי הלא מודע ולא מכיר. מצד שני, ראמי, או ודי הבוגרת היא בת של משורר, ורואה צורך להעביר את המורשת הרוחנית של אבא שלה. לכן הספר מלא ברעיונות בודהיסטים ופילוסופים. זה יפה ומכניס לאווירת הספר, ולהבנת האופי של המוני קרבנות המשטר, אבל לא מאוד אמין. לא אמין בכלל.
בסיכום הכללי, אפשר לומר שעוולות משטרים קומוניסטיים דומות זו לזו. מי שקרא על רוסיה הסטליניסטית, או על סין של מאו, ימצא גם כאן דברים דומים. ערעור מעמדות עליונים, הורדה והשפלה, גלות לאיזורי כפר, עבודת פרך חקלאית, פקידים שהם בבחינת עבד כי ימלוך, טפשים ובורים שמשליטים בכוח טפשות ובורות, מחסור באוכל, רעב, מחלות קשות, ומחנות לחינוך מחדש. אז גם כאן זה קיים, אם כי בניחוח קצת שונה. קמבודי.
















