ביקורת ספרותית על מפגש עם חוליית הבריונים - ספריה לעם #665 מאת ג'ניפר איגן
ספר טוב

---

לאחרונה אני פוגש בהם בכול שעל של חיי. לא בדיוק חולית בריונים, נכון יותר לקרוא להם חוליית שודדים. הם גונבים לך את העלומים, שודדים מעליך את החן, הנמרצות, הגמישות. שודדים המגחכים לנוכח ניסיונך להתחמק מהמפגש איתם. לאחרונה אני מרגיש כמו עלי בבא מהטעם היחיד שאני מתמודד אוטוטו עם 40 שודדים. הם סביבי בכל מקום, בבריכת השחייה, צובטים בשרירי רגליי כשאני מנסה להגביר את הקצב, נושכים לי את הכתף כשאני מרים את ביתי הקטנה, מסירים את השיער בצדעיי, צובעים בלבן שיבה בשיערי ואפילו בזיפי זקני. הם מחריקים לי את הברכיים בירידות, מאיצים את נשימתי בעליות. ובעיקר בתוך ראשי, מאפילים את מחשבותיי.

אין סיכוי שהייתי קורא את הספר הזה ללא הביקורת של אלון, וכמה חבל אילו לא הייתי קורא, תודה אלון. לא הייתי קורא אותו כי העטיפה אומללה, והשם לא משהו, מה הבעיה לקרוא לספר "הפוגות" לדוגמא? וגם עם העטיפה אפשר היה לעשות עבודה טובה יותר. אבל כאמור don't judge a book by it's cover ואני אוסיף and not by it's name.
מדובר בספר משובח.
ראשית אין מדובר בסיפור אחוד אלא מעין רצף של סיפורים קצרים ששזורים בניהם באמצעות הדמויות שאוחזות יד ביד ברפרוף ומחברים בין הסיפורים. דמות שולית של סיפור אחד מופיעה כדמות ראשית בסיפור אחר, ושבה ומופיעה בסיפור שלישי כזיכרון של דמות אחרת. לא רק הדמויות קושרות בין הסיפורים, גם חוליית הבריונים... כל הסיפורים עוסקים בהם, בדרך זו או אחרת הזמן על שיניו הנשכניות נמצא שם. היא כותבת יפה ג'ניפר, את כל הדמויות, החל מנערת "כזה כאילו" דרך קלפטומנית אינטליגנטית, כוכב פאנק, אלילת יחצ"נות שירדה מגדולתה ובת של, היא כותבת טוב ומשכנע.
הספר כתוב במבנה שכמותו מעולם לא קראתי. אין מדובר בניסיון אומנותי מאולץ כדי לחדש לרענן או להפתיע, מדובר בסגנון שלומדים לאהוב כבר מהפרק השני, הוא טבעי מסקרן אינטואיטיבי ומשרת את העלילה.
עוד כלי שהסופרת עושה בו שימוש חינני: לזרוק את הקורא לעתיד של הדמויות במשפט נינוח ללא פאטוס או דרמה, נעשה בחן רב והוסיף להנאה.
מומלץ בחום לחברי בסימניה, הנאה מובטחת...

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על מפגש עם חוליית הבריונים - ספריה לעם #665