ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 27 באוקטובר, 2013
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
עד גיל מסויים אנחנו חיים לנצח. עד אותו גיל אין לנו ספק שהחיים שלנו - והמראה שלנו - לעולם לא ישתנו. אנחנו רואים רק את עצמנו ואת הדומים לנו. אנחנו לא רואים זקנים. חולי וזיקנה לא שייכים לעולמנו. נערים יכולים לאתר את בן גילם בתוך המון הומה אדם. ראייתם מסננת את כל "המבוגרים" ומעלימה את המיותר. והנעורים מבזבזים בלי הכרה את נכסי הנעורים - את הכושר, הבריאות והיופי. רק כשאתה עובר גיל מסויים אתה מתחיל להבין שהחיים הם בני חלוף. פתאום אתה רואה חולים, תשושים, זקנים. לפעמים אפילו צריך להיות בקרבתם ומבין שככה גם החיים שלך יסתיימו.
הספר הזה כל כך אמריקאי. לאו דווקא בגלל המוסיקה, שמְתָאָרֶכֶת אותו וגם הופכת אותו ל"מגניב". הוא אמריקאי בגלל כל המסביב: כל ההתנהלות התזזיתית, הצורך הנואש להישאר צעיר ומעודכן, הרדיפה חסרת התוחלת אחרי הצעירים ועולמם התרבותי, ההבנה שאי אפשר לחיות אם אתה לא צעיר ומגניב. החשש מפני ה"לוזריות" ואי הגשמת החלום האמריקאי. הרדיפה חסרת הנשימה אחרי העולם התרבותי והגופני של צעירים, אחרי זכרונותיהם וחייהם.
בגלל הביקורת המצויינת של אלון הישגתי וקראתי את הספר (תודה!). אבל את הביקורת שלו אהבתי יותר מאשר את הספר. בתחילה ממש נשאבתי. הוא הצליח להפתיע ולרתק אותי במבנה חדש שלא היכרתי - מבנה שאינו כרונולוגי, והדמויות שלו אינן במרכז, כל דמות מוארת ממספר זוויות בתקופות שונות ולפעמים היא ראשית, לפעמים היא שולית או סתם זיכרון לא ממוקד. זה היה מרתק ושונה אבל לאט לאט התחלתי להרגיש שהסופרת מאד התאמצה לכתוב ספר "מיוחד" ו"שונה". והתחלתי להרגיש שהיא עושה מניפולציה. גם איכות האפיזודות מהן בנוי הספר היתה לא אחידה ברמתה. חלקן היו נפלאות וחלקן משמימות.
הכתיבה נהדרת לפעמים. היצירתיות מרשימה לפעמים. אבל בסופו של ספר נשארתי בהרגשה תפלה. לא מספיק, לדעתי, לעשות פירוטכניקה, לנפץ את ההקשרים הרגילים ואפילו לנבא את העתיד (נבואה חסרת שאר רוח ולא מפתיעה, כך הרגשתי...) אבל מסתבר שזה כן הספיק לועדת פרס פוליצר. שיהיה.
42 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
שוב צודקת, חמוטל.
קשה לי להתחבר עם ספר נטול עלילה. בקיצור - ז'אנר לא בשבילי.
|
|
|
חמוטל
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
וחשבתי על עוד משהו יעל: כנראה שמאפיין בולט של הז'אנר הזה הוא היעדרה הכמעט מוחלט של עלילה. אין סיפור. אולי זה עוד משהו שמשכיח אותם מהר.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, חמוטל!
הבהרת לי משהו שהסתובב בשולי המודעות שלי: יש באמת ז'אנר כזה. יש בהם יטובים יותר וטובים פחות, ורובם נשכחים אחרי מספר חודשים...אני, מסתבר, לא כל כך אוהבת את הז'אנר הזה.
|
|
|
חמוטל
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
וכמה זמן עבר מאז שקראתי אותו? חודשיים? בקושי. ולמקרא ביקורתך אני מנסה להיזכר על מה הוא היה. בזמנו נהניתי, באמת נהניתי, וגם כתבתי עליו ביקורת די עתירת כוכבים, אבל כמעט כלום לא נשאר לי ממנו. יש ז'אנר כזה - אני קוראת עכשיו את "יסתובב לו העולם הגדול" של קולום מקקאן ונהנית גם ממנו, אבל יודעת שגם הוא כנראה יפול לאותה מגירה. וגם "חירות" של פראנזן הוא טיפה כזה למרות שהוא טוב בהרבה, ואפילו ל"תקווה - טרגדיה" הרע יש חלק מהמאפיינים האלה. עכשוויים, ניו-יורקים (או לפחות החוף המזרחי), אמינים, כתובים לעילא. ובסוף מה? מכה קלה בכנף.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, אפרתי!
כידוע אין ארוחות חינם. על החופש (מהצורך להוכיח לעולם מי אני) משלמים במודעות. לחזור למצב החף מידיעה - והמאושר - בו היינו אינו אפשרי. אפשר להתעצב, אפשר לקלל את הארכת החיים של הדורות האחרונים, שהיא מה שהביאנו הלום, ואפשר להבין שאלה החיים (היחידים) שיש לנו, ואותם עלינו לחיות באופן הטוב ביותר שביכולתנו.
|
|
|
אפרתי
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
נהדר, יעל, עכשיו גם עצוב לי בזכותך. להתבגרות השנייה, זו של גיל הביניים, יש כל כך הרבה מעלות.
חופש היא המעלה הגדולה ביניהם, לטעמי, אבל תחושה קשה מלווה אותי כמו צל מגיל מסויים, התחושה שהמחצית השנייה של החיים תמיד תהיה גרועה יותר מן הראשונה (למרות החופש). והקרבה לזקנה, למחלות, לאבדן, אופיינית לדור הסנדוויץ' המתמודד עם הדור שמעליו וזה שמתחתיו.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, עולם-נפלא-נורא!
הבעיה שאנחנו רואים את זה רק כשכבר איננו יכולים להנות מ"חיי הנצח" שלנו...
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, גלית!
אני יכולה להבין את עניין הרגשות שהוא מעלה. הוא עוסק בנושא שמעסיק את בני האדם מיום שעמדו - כמין - על דעתם.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, חני (דולמוש)!
אני אזכור את הביקורת של אלון. לא בטוח שאזכור את הספר.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה מירית!
חוה אלברשטיין באמת מצליחה לתפוס ולהעביר דברים שאחרים לא מעבירים.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, אלון!
זה כל העניין, מה שהספר עשה לי. ולי זה ברור שתגובה לספר היא אישית (זו הסיבה שאני לא מבינה את תופעת רשימות ספרים "נחשבים").
הביקורת שלך הדיפה ניחוח חזק של כנות. הספר - לפי הרגשתי - לא. |
|
|
עולם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
סקירה מצויינת, וכמו מירית גם אני אהבתי מאד את הפיסקה הראשונה. פשוט נכון.
|
|
|
גלית
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
גם אני קראתי אותו, כמובן בזכות ההמלצה של אלון,
ואהבתי אותו, כמו שאלון כתב כאן, בזכות מה שהוא עשה לי, בזכות העובדה שהוא גרם לי להרהר והוא הציף אותי בהרבה רגשות. הוא דכדך אותי לא מעט, אבל זה היה דכדוך נעים.
|
|
|
חני
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
כתבת יפה מנקודת מבט שלך, נראה לי שכולנו נזכור פה את הספר בגלל אלון:).
|
|
|
מירית
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
יעל , כתבת ביקורת עם הרבה תובנות. במיוחד התחברתי לפסקה הראשונה שכתבת,
היא הזכירה לי שיר חדש של חווה אלברשטיין שנקרא "מה את רואה":
http://www.youtube.com/watch?v=M86tvPVIXgE |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
הייתי סקרן לקרוא מה תחשבי על הספר הזה.
ואחרי שקראתי את הביקורת, חזרתי וקראתי את שלי. ואת יודעת מה? אני חושב שההתרשמות שלנו די דומה. נכון שאני דירגתי אותו בחמישה כוכבים, ואת, אני מניח, בפחות - אבל חמשת הכוכבים שלי היו על המפגש ביני ובין הספר, אם תרצי - מה שהוא עשה לי, ולאו דווקא על הספר עצמו שהיה, אכן, לעיתים פושר ותפל. אבל רק לעתים. אותי הוא כבש בחן שלו ובדיוק האבסולוטי שלו לדבר סביב משהו שאני עסוק בו כל הזמן.
|
42 הקוראים שאהבו את הביקורת
