ילדי עץ הסיגלון הם ילדי המהפכה באיראן: ילדים שנולדו בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים באיראן, במהלך ואחרי המהפכה כנגד השאה. סהאר דליג'אני היא ילדה כזו: היא נולדה מאחורי סורג ובריח להורים שהתנגדו למשטר השאה ונכלאו על התנגדותם גם למשטר המוסלמי שבא אחריו. כמו הרבה מבני דורה היא גודלה על-ידי סבים ודודים ולא על-ידי הוריה.
ספר הביכורים שלה ילדי עץ הסיגלון מספר את סיפור הדור שלה ושל הוריה – איראנים חילוניים, ליברליים, שמאלנים - מסוף המהפכה ועד היום. בשבעה סיפורים קצרים שמתקבצים לרומן היא מלווה משפחה אחת שחייה שאובים מסיפור משפחתה, אך זו אינה אוטוביוגרפיה.
הסיפור הראשון שכתבה מספר את סיפור מחרוזת גרעיני התמרים שאביה הכין לה בכלא כשנולדה. המחרוזת הזו שמורה אצלה עד היום.
סהר מבקשת לספר את הסיפור על האיראנים שטרם סופר, ולשבור את המיתוס בעולם המערבי על איראן. ראשית להבהיר שהמהפכה לא הייתה אסלאמית, אלא מהפכה עממית לחופש ושחרור משלטון כמעט מלוכני, מהפכה שהאסלאמיסטים השתלטו עליה, ולספר את סיפורם של האיראנים החילוניים, שלחמו להוריד את השאה מהשלטון בתקווה להקים באיראן רפובליקה מודרנית מערבית, ובמקום זאת התעוררו למדינה אסלאמית קיצונית ואלימה. השלטון המוסלמי החדש כלא את מתנגדיו בהמוניהם – בהם הוריה של סהר, והוציא להורג אלפי אסירים שמספרם לא ידוע (3000-12000), בהם האח הצעיר של אביה.
בספר היא מתארת גם את איראן המודרנית ואת ההתקוממות שפרצה ב-2009 לאור תוצאות הבחירות.

סהאר דליג'אני חיה היום באיטליה, אך היא מרבה לבקר באיראן בכלל ואת משפחה בטהרן עיר הולדתה בפרט.