ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 30 ביולי, 2013
ע"י omers
ע"י omers
בדרך כלל אני לא אוהב ספרי מתח\בילוש.
ספר המתח הראשון שקראתי היה "צופן דה וינצ'י",ונהנתי ממנו מאוד.
אבל אחרי זה התחלתי יותר מדי להידבק לז'אנר הזה,עד שידעתי כבר מה עומד לקרות בספר לפי הכריכה האחורית (כל הספרים של דיוויד באלדצ'י והרלן קובן,וכמובן כל ספרי מתח אמריקאים סוג ב').
אז את הספר הזה לקחתי עם קצת חשש.
"שוב פעם ספר מתח שאני אדע מה קורה?"
אבל לא.
היה משהו אפל בספר הזה,לא כמו בספרי מתח הנורמטיביים.
לא עוד גיבור חכם,יפה וחזק,שתוך חמש דקות מגלה את הפתרון אבל משאיר אותנו הקוראים במתח לאורך 200 עמודים.
ריימונד צ'נדלר יצר פה דמות שאתה לא אמור לחבב,אני אישית לא אהבתי אותה בכלל.
אבל הסופר יצר סיפור שכביכול נראה פשוט,אבל בכל דף יש טוויסט (ולא מהטוויסטים המציקים האלו שפשוט הורסים את העלילה).
בקיצור,ספר ליום שבת,שאפשר לשבת,להדליק מזגן ופשוט לקרוא...
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
דוידי
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
אין מה להשוות בין צ'נדלר
לבלדצ'י קובן ושות... שאולי הם נורמטיבים, אבל לטעמי פשוט נוסחתיים.
אני ממליץ לך לקרא את שאר ספריו של צ'נדלר הזכור לטוב. את "חקירה פילוסופית" של פיליפ קאר, את "ארכנגלסק" של רוברט האריס ומבין הישראלים שגם הם כותבים מתח כידוע, "תיק נעדר" של דרור משעני , "עפולה רחוב האופרה 3" של אמיר גל , "פרידה מבבל" דוידי רוזנפלד. אגב אני מאוד אוהב את פיליפ מרלו, אבל אני לא יודע אם צ'נדלר התכוון שנאהב אותו. |
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
אני מדליקה את המזגן לפני שבת, אבל חוץ מזה אני מסכימה איתך כמעט בכל.
|
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
