ביקורת ספרותית על היי שלום, יפתי - הכבשה השחורה # מאת ריימונד צ'נדלר
ספר טוב

---

""יש לך חוש הומור מוזר במקצת", הוא אמר.
"לא מוזר", אמרתי. "פשוט חסר מעצורים"."
ריימונד צ'נדלר הוא כנראה האבא, האמא ורוח הקודש של כל סרטי הבלש שראיתי במאה שנה האחרונות לפחות. יש לו סגנון שיכול לגרום לכל גבר מרופט לתחושה זמנית של קשיחות פריכה (אני מניח שגם ויסקי יכול לעזור).
"לתפריט בשמונים וחמישה סנט היה טעם של שק דואר זרוק והוא הוגש על ידי מלצר שנראה כאילו הוא מוכן לתקוע בי אגרוף תמורת רבע דולר, לחתוך לי את הגרון בעד ששים סנט, ולקבור אותי בים בתוך חבית בטון בעד דולר וחצי, בלי מס ערך מוסף".
זה כנראה עולם הדימויים של מי שחי ונושם את עולם הפשע.
אין לי איזה תובנות מעניינות מהספר הזה, חוץ מהבנה קצת יותר מעמיקה בהשפעה של ויסקי על המוח האנושי, ושלהיות בלש פרטי לא ממש משתלם כלכלית. פיליפ מארלו הוא ללא ספק אחד מהגיבורים הספרותיים היותר חד ממדיים שנתקלתי בהם. אפשר לסכם אותו בגבר קשוח שלא נרתע מסכנה. וכמובן שהנשים נופלות שדודות לרגליו.
אבל כל זה לא ממש משנה, כי מדובר בספר שכיף להעביר אתו כמה שעות מותחות, לצלול לתוך הביבים של העולם התחתון, לבלות עם ערב רב של טיפוסים מפוקפקים עם המורה דרך הכי cool שאפשר לדמיין.
""זה נראה לך חשוב?" שאל ביובש.
"אולי אתה יודע מספיק בשביל לדעת מה חשוב. ומה לא חשוב. אני לא"."
ועוד אחד לסיום, שדי מסכם את רוח הספר:
"הייתי זקוק למשקה, הייתי זקוק להרבה ביטוח חיים, הייתי זקוק לחופשה, הייתי זקוק לבית מחוץ לעיר. מה שהיה לי זה מעיל, כובע ואקדח. לבשתי אותם ויצאתי מהחדר."

» ביקורות נוספות של עמיר
» ביקורות נוספות על היי שלום, יפתי - הכבשה השחורה #