בילדותי הייתה לי תיבת תכשיטים יפהפייה ובה מיני עדיים ששמרתי מכל מיני מקומות שהייתי בהם - נסעתי הרבה מאד בשנים ההן, הרבה יותר בהשוואה לשנתיים האחרונות - והייתי אוספת את כל הדברים המבריקים והנדירים שמצאתי בכל אותן ארצות ומשחילה על חוט, למחרוזת סביב הצוואר.
הספר הזה הוא אחד מהפנינים היפות ביותר שקישטו את ענק ילדותי. התרבות הזרה והמפגש בין שתי תרבויות שלא ידעתי דבר עליהן והוקסמתי מהן כל כך - הייתה וודאי הדבר העיקרי שמשך אותי ל"אנה ומלך סיאם": שני כרכים של סיפורים מרתקים מארץ המשי והזהב.
אני חושבת שזהו בהחלט אחד מחמישה ספרים שקראתי בילדותי שעד היום אני אוהבת מאד, והרשימה - רק לשם השוואה - כוללת את "אנה ומלך סיאם", "אי המטמון", "הסיפור שאינו נגמר", "הנסיכה הקסומה" ו"אליס בארץ הפלאות". כשספר מעולה כמו "אנה ומלך סיאם" נכלל כיצירה מהשורה הראשון - אני מקווה שזה אומר לכם משהו.
