ביקורת ספרותית על עין החתול - אתנחתא # מאת מרגרט אטווד
ספר טוב

---

ספר בעל קסם מריר. מרגרט אטווד לא עושה הנחות לעצמה ולסובבים אותה, לא בילדות ולא בבגרות.

בדרך כלל כשאנחנו המבוגרים מנסים להיזכר בילדותנו בכיתות הראשונות ביסודי, נזכרים במורים
מסוימים או בארועים יוצאי דופן, ותו לא. אלא שאטווד דרך סיפור ילדותה של איליין, ולא הכל
ורוד בממלכתה,פותחת פתח לזכרונות ילדותנו שלנו.
אני שעברתי לבית ספר חדש בכיתה ד' מצאתי את עצמי מנסה להשתלב בהיררכיה של בנות הכיתה, ממלכת
הכיתה ועד לאחרונת המזדנבות. כפי שהיא מספרת הבנים לא היוו חלק מהמערכת החברתית הזאת. ועד
שהתרגלתי זה היה לא קל.
מי שחושב שהילדות כולה נהדרת, טועה. היא עליזה וחוויתית אך לא רק.
לא רק שעורי הבית ושעורים בכיתה שיכולים להיות משעממים ומרדימים. קיימים גם העלבונות הקטנים,
החברות שבוגדות, החברות שחוזרות ומרכלות על האחרות, לומדים להתאכזב ולהבין ששום דבר לא מושלם
ולא חלק לחלוטין.
מרגרט אוווד מפליאה לספר את סיפורה של איליין בגוף ראשון, כשילדותה וחוויותיה כולל הקשר הבעייתי
למדי עם הוריה, משליכים על התנהלותה בחייה הבוגרים.
ספר מעניין וסוחף.

» ביקורות נוספות של אלזה
» ביקורות נוספות על עין החתול - אתנחתא #