ביקורת ספרותית על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין

---

כשכוכב נופל אנחנו מביעים משאלה, כמו ילדים קטנים אנחנו מביעים משאלה בלב. אבל המשאלה היא לעולם לא הדבר עצמו, היא רק חזיון שמקורו בתודעה. ובכל זאת אנחנו ממש יושבים והופכים את המשאלה למלים שקטות. בהדסה עין כרם אין חלונות במסדרון והוא די עפרורי וארוך. יש משהו קסום במקום הזה, מולקולות בעלות תודעה עמוקה למעשיהן. יש משהו מאד דק בהבנה של הסוף, כשהוא מזדחל אליך ואתה מרגיש אותו בעור. כל תנועה היא בלתי נמנעת בחוסר המשמעות שלה, היא ניסיון להעניק לנסיבות משמעות וזוהר יחודי שהוא גדול יותר מהחיים עצמם.

» ביקורות נוספות של Regi
» ביקורות נוספות על אשמת הכוכבים