“רדוד כמו נחל אכזב בקיץ, צפוי כמו סופם כל הסרטים בהשתתפות ג'ניפר אניסטון ומאכזב כמו כיתה י' בתיכון עירוני.
באמת שלא פיתחתי ציפיות, דווקא רציתי נרטיב קליל שלא דורש התעמקות ו\או מחשבה, אך בין הכמיהה שלי להנאה גרידא לבין הספר הזה יש מדבר, אפילו לא אוקיאנוס. הגיבורה הראשית היא שַׁעַטְנֵז מביך בין בלש שוודי קהה חושים ללארה קרופט לפני הבולמיה והסמים. סוזן קולינס אף לא דוגלת במבנה הנרטיב הקלאסי, העלילה כל כך צפויה שלמעשה, יש התחלה (שני עמודים ראשונים) וסוף, ישנו עוד איזה קישוט 200 עמודים באמצע, אבל הוא לא באמת תורם לסיפור. מזל שג'ניפר לורנס יפה.”

“קשה מאוד לכתוב ביקורת על ספר זה. אינני בטוחה מה לחשוב עליו. האם זה ספר מזעזע, האם זהו ספר גאוני. מה שמתואר בו זו פנטזיה או מציאות?
נהוג לשייך את הספר לספרי נוער, אך האם הוא יכול להיות כזה עם ראיון המזעזע העומד מאחוריו ותיאורים של רצח אחרי רצח של ילדים.
וביחד עם זאת כמה כבר רחוק הסיפור מהמציאות? לראש עולות תמונות מקרבות הגלדיאטורים, כשאנשים היו נידונים להלחם אחד בשני עד מוות על מנת לרצות קהל צמא דם.
או התמונות של הידלים בקונגו עם כלי יריה בידיים. ילדים שמגיל קטן הורלו לרצוח בדם קר.
אני לא יודעת אם יהיה נכון להגיד שנהנתי מקריאה של הספר, קשה להנות מהברותליות שבו. אבל ללא ספר הוא ריתק אותי כמו שאף ספר אחר לא הצליח בשנים אחרונות.”