• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מר ורטיגו

מר ורטיגו

מאת פול אוסטר

הביקורת של Regi

תמונה של Regi
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
מר ורטיגו

מר ורטיגו

מאת פול אוסטר

הביקורת של Regi

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של Regi
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:1996
סדרה:ספריה לעם #430
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
נצחיה
לפני 9 חודשים

“את הספר הזה מצאתי בספריית רחוב א', וגיליתי בו חותמת של ספריית רחוב ב', בעמוד שלאחר מכן מצאתי הקדשה מ”

28/93
ביקורות על מר ורטיגו
הבאה
כרמל
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 7 שנים

“לכאורה מדובר בספר על ילד שלומד לעוף, אבל בפועל זה סיפור על איך להמשיך ולהתאים את עצמך לשינויים המתרח”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•1 דקות קריאה

אולי זה אוסף ירחוני "זמנים" בארונות המטבח, או ערימת הספרים על הרצפה שפוגשת את האצבע הקטנה ברגל בכל בוקר, אבל הספר הזה הרגיש לי כמו ארון ספרים מיושן.
גובהה 2 מטרים: פול אוסטר מציב לעצמו מסוכה לא פשוטה, ספר עם עלילה דוהרת, המתפרסת על יבשת שלמה, מספר רב של דמויות שבאות ויוצאות בניסיון בלתי פוסק להעלות את המתח.
רוחב 1.75 מטרים: הספר מתפרס על פני ציר זמן של עשרות שנים ומנסה להכיל את כל חייו של נער הפלא החל מילדותו, בשיאו, בשפל וכמובן השלב הסופי ההשלמה.
עומק 60 סמ': ניסיון לא יוצלח במיוחד להעמיק אל תוך נבחי נפשו של ילד משולי החברה, מאסטר בגיל העמידה וגברת שמסרבת להיות קיץ'.
כך או אחרת, הספר מזכיר רהיט מיושן ששבזמנו היה שיא האופנה אבל כעת נראה אנכרוניסטי ולא שימושי במיוחד.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של suddenh
suddenh
תמונה של רץ
רץ
תמונה של אילן של קובה
אילן של קובה
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
ש
שרון מוזס
תמונה של בת-יה
בת-יה
תמונה של yaelhar
yaelhar
9קוראים|גיל ממוצע72|56%נשים

על המבקרת

תמונה של Regi

Regi

חברה מזה 13 שנים
38 ביקורות•3 נבחרות•502 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של Regi
Regi
חברה באתר מזה 13 שנים
ביקורות38
ביקורות נבחרות3
לייקים שקיבלה502
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת19ספרות מקורית7מתח ריגול והרפתקאות5

דיון על הביקורת

5 תגובות
גלית
גלית•לפני 10 שנים

משוכה,נבכי. מתפרש

Regi
Regi•לפני 10 שנים

מחשבות, הרי אין מדובר בויכוח.

לתחושתי הכתיבה עיתונאית, מן שפה קלילה ומודרנית, אך סותרת את הנושא שהסופר בחר לעסוק בו בספר. לצורה, במקרה שלנו ההתיחסות לפורמט (רומן) ולצורת הכתיבה הקלילה יש קשר בלתי מתפשר למשמעות ולתוכן. אם כי, בספר הזה יש חוסר שיווי משקל בין הדברים. פול אוסטר לא מצדיק בעלילתו ובבנית הדמויות את השפה בה הוא משתמש. יתר על כן, בניית הדמויות בספר נעשית בצורה רשלנית וסטריוטיפית. אסתייג ואומר, שחלק מהעניין יכל להיות התרגום.
yaelhar
yaelhar•לפני 10 שנים

המחשה של בלתי מוחשי... אהבתי.

מורי
מורי•לפני 10 שנים

הספר הטוב ביותר של פרוסט וספר נהדר בפני עצמו משל כותב נהדר.

אפרתי
אפרתי•לפני 10 שנים

נהדר וממצה!

5 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של Regi

אשה (אישה) בורחת מבשורה

אשה (אישה) בורחת מבשורה

דויד גרוסמן

השימוש במסע כמשל לתהליך נפשי אותו חווה הגיבור לאורך העלילה מזמן הפך לקלישאה חבוטה וזולה, נחלת מנחי פינת האסטרולוגיה בתוכניות בוקר. מה גם, שהניסיונות הקודמים שלי להזדהות עם גיבורות נשים, על כל המשתמע מכך, נחלו כישלון צורם – הכל באשמתי כמובן – תגידו מנוכרת, תאמרו מנסה להוכיח משהו למישהו – הכל נכון. וכבר לפני שנה ביקשתי מאלון אלפרט שימליץ לי על ספר, והוא נענה לי והמליץ לי על הספר הזה. ואני נמנעתי, כי מה עוד אפשר לומר על אהבה, פחד ואכזבות? כמה עוד אפשר להתפלסף ולהתפלפל על רגשות, ועוד כאלה של אשה ועוד כזו שיוצאת למסע.
אבל הנה, בגיל שלושים ואחת אני מדדה בכבדות לתוך הטרימסטר השלישי של הריון ראשון. מדף הספרים עבודת יד שנתלה מעל מיטתי בתור מתנת יום הולדת, מתמלא כרכים כרכים שתינוקות זהובי שיער מתנוססים על כריכתם הקשה. שם בין ספריו של מאיר שלו, שאני דואגת לשמור קרוב קרוב, הם עומדים וממתינים שאתפנה ואשמע את תקציר אלפי השנים של אבולוציה אמהית מסוכמים לתוך תרשימים צבעוניים, מחולקים לסעיפים, מוסדרים בפסקאות קצרות וברורות: שמאל !ימין! שמאל! ימין! קדימה צעד!
פוכרת אצבעות ושוב מושה מהמדף "ספרות מקור" ו\או "סיפורת", את "אשה בורחת מבשורה".
ארבעה שבועות אני צוללת לתוך מעמקי נפשה של אורה, נפש טרודה ויפה של אדם אוהב ובודד. ניצבת שם בין אהבותיה אלה הממומשות ואלה שאסור, בין האסונות אלה שחלמה ואלה שמתנוססים מתוך כותרות העתונים, בין תקוותיה שנמוגו והכאב, הכאב האיום שֶׁמָּא יקרה לבנה עופר דבר מה שם בשטח האויב. אולי יהרגהו ואולי הוא יפגע במישהו ואז מות יומת בנפשו. כך חודש שלם בין רגל פה - יד שם שמדגדגות אותי מבפנים, אני שוקעת לתוך נפשה של אמא אחרת. ולחשוב שגבר כתב את הספר הזה ואולי, זה לא משנה בכלל ובכל הקשור לילדים כולנו רקמה מדממת אחת.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Regi
האמת על פרשת הארי קברט

האמת על פרשת הארי קברט

ז'ואל דיקר

אוי נו....
אכזבה משוועת המרוחה על פני שש מאות עמודים - לא פחות. מה עוד, שדאגו לרשום על הכריכה "ספרות יפה"!
מה יכול להיות יפה בסיפור שמתיימר להיות לוליטה?! עלילה מתאמצת וחסרת מעוף שמספרת את סיפורם של שני סופרים מצליחים. מדובר בניסיון כושל להתבונן אל תוך פחדיהם המקצועיים של אנשי המילה – אנשי הספר. הדיאלוגים מתקתקים עד בחילה ולא אמינים, הדמויות דו ממדיות וחסרות עומק והנרטיב הינו בלילה דביקה של "לוליטה", "חלף עם הרוח" ומאורעות הארי הולה כאשר, בשלושת המקרים נעשה עוול נורא.
רק רעיון אחד מצא חן בעיני בספר: סופר טוב הוא זה המצליח לנכס לעצמו את המילים והמושגים בהם הוא משתמש בספרו כלומר, אדם שקרא ספר על שחפים נאמר, לפעם הבאה שיאמר את המילה "שחפים" ייזכר מיד בספר על השחפים שקרא. זו מחשבה מקסימה ומדויקת להפליא, שנראה שנגנבה ממקום אחר.
ולסיכום, תמשיכו הלאה במדף הספרים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Regi
החברה הגאונה

החברה הגאונה

אלנה פרנטה

החברה הגאונה - אלנה פרנטה
לא! לא, כי בפעם האחרונה שבדקתי אין קלישאה גדולה יותר מאישה המתנכרת ליופייה בשל הצורך להוכיח את עצמאותה הרוחנית. ניסיון הסופרת ליצור עומק על ידי שיכפול הגיבורה הראשית מתדרדר לכדי דואליזם זול למדי, שמקומו בשנות השישים. אלנה הגיבורה הראשית והמספרת בגוף ראשון, מייצגת את פחד האישה היפה באשר היא להיות דמות מצועצעת ונלעגת, פוביה שגורמת לה לזנוח את יופייה ולהתמקד בחיזוק היכולות האינטלקטואליות. לעומתה, עזר כנגדה ממש, ניצבת לילה שמוחה החד ולשונה המושחזת הופכת כל אדם (גברים בעיקר) בסביבתה לכלי בידיה ללא הקשר ליופייה החיצוני. דמויותיהן של שתי הנשים נפגשות ומתרחקות, חוצות אחת את השנייה ובעצם תנועתן אמורות לייצג את מורכבותה של הנפש הנשית. אך הקוטביות שבה הסופרת מציגה את שתיהן הופכת אותן לבלתי אמינות, מריונטות ממש.
לא, כי הקורא הישראלי חי את המציאות הים תיכונית ומכיר את הצבעים והריחות העזים שלה. התיאורים בספר מנסים לפסל עיר לבנה וענייה על גדותיו המלוחים של אגן הים התיכון. ואולי לולא קראתי את ספריו של מאיר שלו עם סיפוריו הקסומים על הקיבוץ בארץ ישראל, את עמוס עוז שמעלה באוב את אפלוליות סמטאות ירושלים, או את סיפוריו של גוגול שריחם כריח האוויר הצח בסנקט-פטרבורג אולי אז, הצבעים הדהויים של אלנה פרנטה היו משכנעים גם אותי.
לא, כי האקספוזיציה והדמויות הרדודות לא מצדיקות את הפיקים בעלילה. אחד מהשניים, שמא העלילה תורמת להתפתחות הדמויות שמא, הדמויות מקדמות את העלילה, תלוי אם מדובר בספר מתח או ברומן. במקרה הזה שני התנאים לא מתקיימים.
או בקיצור תקראו איין ראנד מרד הנפילים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Regi
רומן רוסי

רומן רוסי

מאיר שלו

מחווה לספרו של מאיר שלו - רומן רוסי:

הברוש הִטָּה ראשו מתנענע,
אִמֵּץ את הבלתי נמנע,
אדמת הקודש; חול היא!
והוא גווע,
הכל שווים בלהט השרב.
©

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Regi
משאלה אחת ימינה

משאלה אחת ימינה

אשכול נבו

רציתי לכתוב ביקורת על הספר המקסים הזה, אבל אז הבנתי שמוניקה סקס עשו את זה לפני:
היא אמרה לי תראה
החיים די קלים
נשכור לנו חדר בדרום תל אביב
ונחיה כמו גדולים
ונחיה מדקה לדקה
נמצא עבודה זמנית לא רצינית
וגם נחתום בלשכה
אולי גם תמצא איזה נושא לכתיבה
לא משהו עמוק משהו מתוק
סיפור אהבה
עם המון מטאפורות
עם המון דימויים
הגיבור יהיה שיכור
כמו שאתה בחיים.

יש כאב יפה שעובר מהר
כשאני רוצה לא להיזכר
איך אני עמדתי שם
איך אני אמרתי לה
ככה את יפה
זה מה שאת צריכה
זה מה שאני רוצה
וככה זה יהיה.

זה קרה בסתיו של השנה שעברה
הוא יורד כמו מכה אפורה על העיר
אני זוכר שהיא אמרה
אני זוכר איך הכל התפורר
אולי את זוכרת
מה את אומרת
מה את אומרת עכשיו
אולי גם אמצא איזה נושא לכתיבה
לא משהו חשוב משהו עצוב
סיפור אהבה
בלי מטאפורות ובלי דימויים
הגיבור יהיה שיכור
כמו שאני בחיים

יש כאב יפה...

לפני 10 שנים•Regi
The Hunger Games (Thorndike Press Large Print Literacy Bridge Series)

The Hunger Games (Thorndike Press Large Print Literacy Bridge Series)

Suzanne Collins

רדוד כמו נחל אכזב בקיץ, צפוי כמו סופם כל הסרטים בהשתתפות ג'ניפר אניסטון ומאכזב כמו כיתה י' בתיכון עירוני.
באמת שלא פיתחתי ציפיות, דווקא רציתי נרטיב קליל שלא דורש התעמקות ו\או מחשבה, אך בין הכמיהה שלי להנאה גרידא לבין הספר הזה יש מדבר, אפילו לא אוקיאנוס. הגיבורה הראשית היא שַׁעַטְנֵז מביך בין בלש שוודי קהה חושים ללארה קרופט לפני הבולמיה והסמים. סוזן קולינס אף לא דוגלת במבנה הנרטיב הקלאסי, העלילה כל כך צפויה שלמעשה, יש התחלה (שני עמודים ראשונים) וסוף, ישנו עוד איזה קישוט 200 עמודים באמצע, אבל הוא לא באמת תורם לסיפור. מזל שג'ניפר לורנס יפה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Regi
ירח מלא

ירח מלא

אנטוניו מוניוס מולינה

מצרכים:
1. בלש בגיל העמידה, בעל רגשות אשמה שמקורן בתסמין דון קיחוטה.
2. אישה צעירה מתוסבכת, עם מקצוע הומניטרי ומערכת יחסים כושלת.
3. רצח ילדה בקרב בני המיעוטים.
4. עיר ספר קטנה אירופאית המתאפיינת בחורף סגרירי.

אופן הבישול:
ארוך ומיגע.

תוצאה:
בלילה תפלה וחסרת צורה.

תבחרו משהו אחר מהתפריט.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Regi
עשו

עשו

מאיר שלו

בכישרון שבגדר חטא הגאווה, נדמה שבמחוות יד אחת מאיר שלו מצליח לביית את הזמן.
כך או אחרת, הספר שימש לי השראה לשיר:
מקצב הפעימות הוא התגשמות הזמן,
שמטבעו איננו אלא גץ של הזיה,
ובה ארעית, כרוכה גידים בשר ודם,
תוהה לה הבריאה במהויות הוויתה.
תוהה ומתחבטת בקודש ובחול,
חפה מדעת אמיתות פשוטות,
כגון, הזמן משליט צוו,
האור, החושך ולב כל הבריות.
והבריות כולן לא כלום,
אלא עטור סמלי על פני הציר,
ישר עקום או אין סופי,
אחד לבטח,
הציר הוא דמיוני.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Regi
בכבלי אנוש

בכבלי אנוש

סומרסט מוהם

מעולם לא אהבתי בריכות, בייחוד כשמדובר בבריכות ציבוריות מלאות בילדים צווחניים ואימותיהם האימתניות למראה. האריחים קרים מדי, לא משנה כמה חם בחוץ והופכים את ההליכה לדשדוש בלתי יציב. אם זאת, הרומן "כבלי אנוש" מדמה לצלילה לתוך תודעה אנושית חסרת פשרות, שקט שמותיר ממהומת ההמון הד עמום בלבד. מוהם שומר על מבנה עלילה ברור עם התחלה אמצע וסוף, צורתה הפשוטה לכאורה, אכן מזכירה בריכה מרובעת, אך אדוות המים שבתוכה נוצרים את כל הסתעפויות חיי האדם. מוהם, צולל אל חיי האדם בעיניים פקוחות, הוא רואה את מומיו של פיליפ כשם שרואה את אוצרות הנפש האנושית על כל צבעיה שאינם נמנים עם הלבן והשחור. הניכור שחש גיבורו מתחיל ממשפחתו ממשיך בחברה כולה וכלה באלוהיו עד שמוצא את עצמו חוזר אל כל אלה בדרך ארוכה ומתעתעת, אותו הניכור הוא הוא מעגל החיים. פיליפ איננו גיבור וחייו אינם שונים מחיי רבות מן הבריות, הוא מחפש ומוצא את דרכו הלא זוהרת אל השקט.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Regi

ביקורות נוספות על "מר ורטיגו"

מר ורטיגו

מר ורטיגו

פול אוסטר

אתחיל ואומר כי לא קראתי הרבה מיצירתו של פול אוסטר: לפני שנים קראתי את "איש בחושך" ואולי עוד אחד מספריו וזהו. מר ורטיגו המתין לי זמן רב על המדף ועתה לקחתי אותו ליד בין היתר מכיוון שהמוות (מותו של אוסטר כמובן) כידוע לכולנו הוא מקדם מכירות מצוין.

הספר הוא שילוב קסום של הרבה ריאליזם ומעט פנטסיה, כאשר בחלק של הפנטסיה משתמש לדעתי אוסטר כמטאפורה – היכולת להתרומם ולעוף. אוסטר בוחן את הפיכתו של ילד רחוב (וולט) לפרפורמר קסום, כאשר יש מי המשמש לו כדמות אב וגם כמנהל משימה קשוח – המאסטר היהודי. זהו סיפור על החלום האמריקאי ואשליותיו, על עלייתו של וולט לגדולה והנפילה שלאחר מכן, במקביל להתפכחות מן המרדף אחרי ההצלחה בארץ האפשרויות, התפכחות אשר מקורה בנפילה הבלתי נמנעת. לאחר הנפילה נאלץ וולט להמציא את עצמו מחדש מספר פעמים, כך שזהו גם סיפור על חוסן נפשי וכושר הסתגלות.

התקופה בה מתרחשת העלילה היא בין שנות העשרים של המאה הקודמת למחצית השנייה של אותה מאה והסיפור משלב בתוכו אירועים היסטוריים אמיתיים מאותה תקופה: השפל הגדול, השתוללות ה-KKK בדרום, הגזענות, חוק היובש, מלחמת העולם השנייה ועוד.

אני חייב לציין כי לקראת סופו של הספר מצאתי דמיון רב בין עלילתו של מר ורטיגו לסיפורו של פורסט גאמפ: שני הסיפורים לוקחים אותנו הקוראים למסעות רגשיים עמוקים ועוסקים בדמויות רגילות לכאורה אשר חוות סיפורי חיים יוצא דופן. יכולתם של וולט & פורסט לסבול קשיים, להמציא את עצמם מחדש ובסופו של דבר למצוא משמעות, הופכת בעייני את הסיפורים שלהם לבלתי נשכחים. כמובן יש כאן גם את התלות שלהם במנטור המראה להם את הדרך: וולט גיבורינו והמאסטר היהודי בספרו של אוסטר, לעומת אימו של פורסט גאמפ (סאלי פילד בסרט), ג'ני (רובין רייט הנהדרת) וסגן דן בפורסט גאמפ, מה שמזכיר כמובן את האימרה כי "כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו".

וינסטון גרום כתב את ספרו (שלדעתי לא תורגם לעברית) כמה שנים לפני אוסטר כך שבהחלט ייתכן כי אוסטר הושפע ממנו. בכל אופן כתיבתו של אוסטר נהדרת, הסיפור חזק וברור לי כי אקרא עוד מכתביו.

5 כוכבים ללא היסוס.

לפני שנה•
★★★★★
•בנצי גורן
מר ורטיגו

מר ורטיגו

פול אוסטר

מר ורטיגו הוא ספר ה-WOW המוחלט של אוסטר. מרקחת כזו הוא רקח לנו, ללקק את האצבעות. מאסטר יהודי, בן ארבעים וארבע כשאנו פוגשים אותו, שמוצא הוריו מהונגריה, "קוטף" את וולט ממדרכות סנט לואיס. וולט בן תשע, פרחח אנאלפאבית, שחיי הלילה הם חיי היום שלו ומאסטר יהודי סבור שיש לו את המתת ומציע לו להצטרף אליו. ארבעים וארבע ותשע, גבר וילד, לא נשמע שממש הולכים יחדיו, גם לא ב-1927 ובכלל. אבל הם הלכו. וולט ילד קשוח ומאסטר יהודי אמן המילים הצליח בכל זאת לשכנע אותו, בעיקר כשהזכיר את דודו סְלים ודודתו פג וציין שהם רק רואים בוולט מטרד ופה נוסף להכיל. גם מכות מצד הדודים לא חסרו בתמונה.
וולט מצטרף למאסטר יהודי ובביתו הוא מוצא גם את אמא סו האינדיאנית ואיסופוס השחור בן החמש עשרה, הכפוף מעט. מאסטר יהודי בהחלט יודע את מי לקטוף ממדרכות אמריקה.
ומה מבטיח מאסטר יהודי לוולט? שיילמד אותו לעוף. וולט ילד קשוח, ראה דבר או שניים בחיים, אבל להפוך לציפור לא חשב. ואכן, אחרי שטיגן אותו קשור למוט בשמש, מנע שינה, עינה אותו בשלושים ושלושה שלבים, שאמא סו הרחומה סברה שזה מוגזם, וולט נשכב על הארץ כדי פשוט לבכות מרה על בחירתו. משסיים לחוש אומלל ומסכן על בחירתו הנוראה, חש שהוא פשוט מרחף. אמנם רק כמה סנטימטרים מהרצפה, אבל מי סופר. אז התחילו האימונים האמיתיים באגם הסמוך, רק כדי לחזור במרוצה ולגלות שהקו קלוקס קלאן חגגו באותו זמן בבית ואיסופוס ואמא סו שוב לא יזכו לראות אור יום. גם בקריאה שניה ההלם היה נוראי. החצר האחורית של אמריקה הנוצצת אינה חצר נעימה ולא משחקים בה ללא השגחת הורים והמשטרה. האימונים פסקו, אבל מאסטר יהודי הצליח לקושש עצמו מהצער, לחזור לאימונים. וולט מצדו העניק לאמריקה מופע ריחוף שהסעיר את האומה מחוף לחוף. אבל לא לעולם חוסן. העניין הקטן הזה של גיל ההתבגרות ובזה תם העניין, תמה היכולת האנושית לעוף כמו ציפור, אבל לא תם העניין עם סלים הדוד, שעוד נזכה לראותו פעמיים אחרי שכבר הצליח פעם אחת לחטוף את וולט.
החלום של וולט לכבוש את הוליווד אחרי שכבר כבר את במות הוודוויל נתקע. החיפוש אחר סלים לקח כמה שנים, אבל השתלם ותם עניין סלים. וולט מוצא עצמו בחברת עבריינים, ממשיך דרכו עם דרכם, מקים לעצמו מועדון לילה נוצץ בשם מר ורטיגו ובסוף, אחרי עוד מהפכים כהנה וכהנה, מוצא עצמו שוב עם מרת ויד'רספון, ידידתו של מאסטר יהודי, שליוותה אותם כל עוד וולט היה צעיר. היא שבה ופגשה את וולט כשדרכו היתה דרך הפשע והוא בחליפה ועניבה ומגולח למשעי, אבל הוא דחה בנימוס הצעה שהיה כדאי אולי שיבחר בה ולא בחר.
את כל זאת אנו למדים דרך 13 מחברות אותן כתב וולט הזקן בביתה של מרת ויד'רספון, שפורסמו לאחר מותו. עוד כהנה וכהנה עברו עליו עליות ונפילות בספר בלתי נשכח, סיפור על רוח האדם ועל אמריקה, זו הנוצצת וזו המאיימת.
אוסטר יודע לספר סיפור, סיפור מסעיר שמסופר כמעט כלאחר יד על גדולת האדם ויותר על נפילותיו.
התרגום זורם היטב בדרך כלל והוא מעשה ידיהם של אלי הירש ודן דאור. במקור, אוסטר כותב במשלב גבוה. בתרגום כדאי להמנע ממילים כמו קלווסה, זמבורה ובמבה. פשוט לא לעניין וזה גם לא מצחיק. וכן, מהטמטום שנקרא אמונות תפלות בהחלט כדאי להמנע. זה קו פרשת המים הבא להראות מי מתרגם אמיתי ומי מתחזה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•מורי
מר ורטיגו

מר ורטיגו

פול אוסטר

המערב הפרוע מעולם לא היה נראה כה פרוע...





פעם היה לי חלום שחזר על עצמו, באותה גירסה בדיוק, ולא מעט פעמים הוא הופיע לי בשנתי.
ובחלומי, אני עף. אני זוכר כיצד ניפנפתי בידיים למעלה למטה למעלה למטה, בלי לעצור, מהר מהר, כמו איזה אהבל. מהירות הניפנוף הייתה כה חזקה ונחושה, שהיא גרמה לי להתרומם מעל לפני הקרקע - אני עף! הראיתי בגאווה לקהל כלשהו שצפה בי, קהל שאת פניו לא ראיתי בבהירות כי זה לא העיקר בחלום והעיקר בחלום הזה הוא אני. אני עף! הידד, אני עף!

לצערי, ואני נאלץ להעיב פה על החגיגה, אין לי כוחות על ואני לא יכול לעוף באמת. וגם אם איזה מאסטר יהודי אומר שכן, ושאני באמת ובתמים מסוגל לעוף, זה רק סיפור בידיוני, וקיים הבדל בין מה שקורה במציאות לבין מה שקורה בבידיון (גם אם המאסטר היהודי אומר שלא, שאין הבדל...).
אבל, וזה אבל גדול, אני כן יכול לצאת מהבור. כמו שוולט היה בהתחלה סתם וולט ורק בהמשך הפך להיות "וולט נער הפלא", גם אנחנו יכולים לקחת את עצמנו בידיים ולהפוך במו ידינו את חיינו לטובים יותר, מוצלחים יותר, ובעיקר אחרים יותר.
אם הייתם שואלים אותי לפני כמה שנים, למשל, אם תהיה לי בת זוג, או אם אעבוד בעבודה כמו "המבוגרים", זה היה נראה לי חלום כמו החלום לעוף (וכולי תקווה שבעוד שנה שנתיים תשאלו אותי אם אני מאמין שאני לומד תואר באוניברסיטה...).

כי בסופו של דבר, זה סיפור על הבחירות שלנו בחיים, על התהפוכות שבהם, סיפור מקסים על נער לא כל כך מקסים עם חיים לא כל כך מקסימים, שבעזרת מאסטר יהודי, מהגר שחור מאפריקה ואישה אינדיאנית, מגלה את עצמו האמיתי מחדש, ויוצא איתם, ובעיקר עם המאסטר היהודי ועם עצמו, למסע הרפתקאות, מסע שבהתחלה מרגיש כמו ספר מיסטי ורוחני סטייל פואלו קואלו, אחר כך הופך למערבון פרוע של המערב הפרוע עם ניחוח אמריקני מובהק סטייל אינדיאנה ג'ונס, ובסוף מסתיים עם איזושהי תובנה (סטייל פול אוסטר? לא יודע, זה רק הספר הראשון שלו שיוצא לי לקרוא, וכנראה גם לא האחרון! אשמח להמלצות על ספרים אחרים שלו שכדאי לי להמשיך איתם) - מסע שהופך את וולט לאדם אחר ממה שהיה כשהתחיל אותו, ממש כאילו נולד מחדש. מסע שבמהלכו ייצא מהבור, אך גם ייכנס לתוכו מחדש ולא מעט פעמים. מסע שהוא בעצם הכאפה המצלצלת שבחיים שלנו, מסע שלא נגמר לעולם וכל סוף בו הוא התחלה חדשה.

הספר הזכיר לי בסיגנון שלו את "התפשן בשדה השיפון" של סלנג'ר. לא יודע, משהו בתמימות הנערית של הגיבור ובזיק הפרוע. מר ורטיגו הוא ספר קלאסי ומופתי, כתוב קולח, קל להתחבר לדמויותיו הצבעוניות, התוססות, האנושיות והנוגעות שבו. סיפור העלילה מרתק, מותח, מסופר ומסודר ומאורגן היטב בדיוק בקצב הנכון (אני זוכר כל סצנה וסצנה שבו לפי הסדר שלה, מכאן אפשר להבין שאין בו רגע דל אחד בספר).
בשורה התחתונה - ספר שנותן מעוף לדימיון, תרתי משמע. מומלץ בחום!


*** הסקירה מוקדשת לסקאוט שהזכירה לי את עצם קיומו של הספר, ולחברי האתר שביקורותיהם המשבחות מפה לפה ומקיר לקיר גרמו לי רגע לעצור ולהגיד: "למה לא, בעצם?"

לפני 4 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
מר ורטיגו

מר ורטיגו

פול אוסטר

חִשמול, כריתת אצבעות וקבורה בחיים היו רק חלק מההכשרה של ילד אביון אמריקאי בתהליך הפיכתו לתופעה על-חושית – "וולט הנער המרחף". ההכשרה הפיזית והנפשית נועדה להכינו לקריירה, אך בפועל גם הכינה אותו לאינספור התרחישים הטרגיים למדי שממיט עלינו היקום.

הספר מגולל את סיפורו של וולט, החל מילדותו (איסופו והכשרתו על-ידי מאסטר יהודי), בגרותו (החיים שבתום הכוכבות) וזקנתו (פיוסו עם הגורל).
יצירה זו, צריכה להיות דוגמה ומופת לסופרים, כיצד ניתן לתמצת סיפור חיים באופן קצבי, אמין וקולע. סגנון הכתיבה של אוסטר ייחודי ברמת נאמנותו למקור - היצירה שופעת אוטנטיות שזורקת אותך הישר לתרבות הפאר וההרס של אמריקה בשנות העשרים.
אוסטר מתאר טרגדיות באגביות קורעת לב. רמת הפירוט והמחשבה שהשקיע בחלקי המופע של וולט, מעידים על כישרונו כאשף מילים והבנתו ללב האדם.

מלאכתו של וולט, אמן האוויר, היא קריאת התיגר שלו ושל מאסטר יהודי על הטבע, שייעד להם גורל אומלל.

עם קצת אמונה ותשוקה לחיים, כל אחד מאיתנו יוכל להיות נער הפלא הבא, לפחות עד בוא הסחרחרה (הורטיגו).

רישא וסיפא כבירים,
כמעט חמישה כוכבים.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אור שהם
מר ורטיגו

מר ורטיגו

פול אוסטר

את הספר סיימתי לקרוא לפני מספר ימים, ורק כעת אני כותבת עליו ביקורת.
ראשית אציין, שהוא בעיני, ספר מדהים, אחד היפים שיש. (אני חבה תודות למסמר עקרב ולמחשבות על ההמלצה)
לקח לי זמן ארוך במיוחד לקרוא אותו, וזאת מפני שבכל סוף של פרק, עשיתי הפסקה בת מספר ימים כדי לעכל את המסופר, ולחשוב על הסיום הקשה של כל פרק ופרק (הספר מכיל ארבעה פרקים).
אתמול, הבן שלי (בן 8.5) חזר מביה"ס ואמר לי כך: "היום לא היה לי כל כך נעים בביה"ס. אני לא כל כך רוצה לספר לך, אבל, אני מוכן לכתוב לך"
וולטר קלרבורן רולי כותב את סיפור חייו, מילדות ועד זקנה.
יש בכתיבה משהו מזכך, כתיבה עוזרת לעתים להמחיש דברים שלא נוכל להביעם בעל-פה.
וולט עבר בחייו כל כך הרבה אירועים, חלקם מסמרי שיער. הוא היה רק ילד, בגיל של הבן שלי, כשאיש אחד המכונה "מאסטר יהודי" אוסף אותו אליו ומכשיר אותו לחיים.
מכשיר אותו? זו שאלה שקצת קשה לענות עליה. וולט לומד לעוף. מעוף פיזי, רגשי ורוחני. הוא נודד ברחבי ארה"ב, אנו מתוודעים דרך הסיפור שלו למקומות שונים בארה"ב, לתקופה של לפני ובזמן המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב, ואח"כ גם (מעט) לתקופה של מלחה"ע ה-2 ומאוחר יותר. הספר מדבר על ערכים כמו: חברות, אהבה, משפחה, מוות, מהו עושר, האם יש לכסף ערך, ואיך וולט ואיך אנחנו מתייחסים לכל אלו.
מה כל אחד באמת צריך בחיים.
עיצוב הכריכה בעיניי מרשים, כי בקית' הרינג יש הרבה תמימות, צבעוניות שטוחה ואחידה, והספר אף הוא מוצג, לכאורה בתמימות, נושא עמו רבדים מאוד עמוקים על מהות החיים.
מומלץ.
וכהרגלי, אשב לי בנחת ואקרא כעת את כל הביקורות שנכתבו עליו.
ככה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•חגית
מר ורטיגו

מר ורטיגו

פול אוסטר

לפני זמן מה אכלנו באחת ממסעדות הגורמה הנחשבות ובן זוגי סוף סוף אמר לי משפט
שלקח לי 20 שנות נישואים לשמוע אותו אומר זאת. הוא אמר: " עכשיו אני מבין מה זה אומר טעמים מדויקים באוכל ". למי שמערבב קוטג' עם שוקולד וליד מלפפון חמוץ ממש הופתעתי
וניפחתי חזי בגאווה כאילו אני השף יוסי שטרית בכבודו ובעצמו. אותו דבר עם פול אוסטר, זה לא קשור רק לטעם אישי בספרים. זה קשור למידת הדיוק שאומן מביא את הקורא כיד בידי היוצר כראות נפשו כאילו אנחנו בובה על חוט ומפזר מנעד חושים שמפילים אותך לקרשים. בערך כמו שחקן טוב בסרט. אתה שונא את הגיבור ואז אוהב אותו ולפעמים בז לו אבל בא לך לחבק אותו. צוחק ובוכה ותזמורת שלמה מלווה אותך עד הסוף. בסוף אתה יוצא עם חיוך דבילי של אושר וסחוט רגשית.
הכריכה על הספר של מר ורטיגו מסבירה ומגלה טפח על התחלה וכשחושבים על זה, זהו המוטיב הראשי בכל ספריו, רגל ענקית ( של מבוגר מן הסתם ) דורכת על גוף מניטורי כשל תינוק. זו ההפרעה הראשית של אוסטר. הוא מתעסק תמידית בכח של החזקים על החלשים. בודק את הגבולות הבלתי נראים כמה כח ומה מידת ההשפעה שיש למבוגר על ילד? חשבתי על זה שסופר יש לו כח כל לברוא כל יצור ולהפיח בו חיים בעלילה ואז לומר לקורא "נו לך תתמודד".
*****************************************
העלילה די סבוכה וכרגיל הדמיון הפרוע של אוסטר השתולל שוב . ילד יתום בן 9 בשם וולט, מטונף מהרגליים ועד הראש, שאוכל מהיד לפה וחי ברחובות ( מזכיר קצת את אוליבר טוויסט) פוגש יום אחד מבוגר חשוד שקיבל את השם המפואר "מאסטר יהודי" שמנסה לשדל אותו לבוא אתו. מבטיח לו את הירח והכוכבים ושילמד אותו לעוף אם יעבוד קשה. כמה זה קל לקחת ילד שכל כך זקוק ליד חומלת מלטפת ואוהבת מהרחובות במיוחד כשאומרים לו שלאף אחד לא יהיה אכפת אם הוא יעלם או ימות. ושאף אחד לא שם יריקה עליו וסביר להניח שעד סוף החורף הוא לא ישרוד את הקור.
הספר הוא סיפורו של וולט נער הפלא ומה קרה לו בעקבות התפנית הגדולה של חייו. וכלום ממה שאגלה כאן לא מכסה ולו בקצת מהתהפוכות שעבר. מה הוא נתן ולקח וכמה איבד. איך נקבר בחיים ושרד, איך קיצצו לו אצבע ושרד, ואפילו שרד את הקלוקס קלאן המטורפים ששרפו לו את החבר הכי טוב בחיים. איך נשבר פיזית ונפשית וברח 3 פעמים או יותר ....אוסטר אלוף האשליות נותן לנו בכל קטע בספר אשליה חדשה שתפייס את רוחנו, כדי שנמשיך הלאה..
וכמו בחיים עצמם כך בספר, פתאום יש הכל ופתאום הכל נלקח. כסף, בריאות, אהבה...אוסטר לא בוחל בכלום. הספר בעיקר על איך מתחילים בכל פעם מחדש עם הקלפים שהחיים מזמנים. כמה כח צריך בשביל להתחיל מחדש ולבנות את ההיכל שבתוכנו והאמונה שנהיה בסדר.
ולכן כל הזמן פשוט צריך לומר תודה על הקיים. הכי בנאלי שיש אני יודעת .
**************************************
קטע מהספר שאהבתי, המאסטר היהודי קרא ללא הרף שפינוזה בלטינית, ויום אחד וולט שאל אותו
למה הוא חוזר וקורא אותו ספר יחיד שוב ושוב.
והתשובה: " מפני שאף פעם לא מגיעים אל תחתיתו. ככל שתצלול עמוק יותר, תגלה בו יותר, ייקח לך יותר זמן לקרוא אותו.". " אתה שותה את היין, מחזיר את הכוס לשולחן, והפלא ופלא, אתה לוקח אותה שוב ומגלה שהיא עדיין מלאה."

ספר מכושף ומדהים רוצו לקרוא

לפני 7 שנים•
★★★★★
•חני
מר ורטיגו

מר ורטיגו

פול אוסטר

את הספר הזה מצאתי בספריית רחוב א', וגיליתי בו חותמת של ספריית רחוב ב', בעמוד שלאחר מכן מצאתי הקדשה מ- 16 באפריל 2003 "לדדי שלי, ספר טוב, טוב אמיתי! תהנה ממנו, אוהבת המון א.פ.". אני עצמי קראתי את הספר מזמן ולא זכרתי ממנו כלום, אז לקחתי כדי לרענן את זכרוני ולהשלים את סדרת סקירות אוסטר שאצלי בדף.

"הייתי בן שתים עשרה כשהלכתי על מים בפעם הראשונה". כך פותח אוסטר מפיו של וולטר (וולט) רולי, ומעוניין שהקורא יחשוב מיד על ישו. למעשה כוח העל של וולט אינו הליכה על מים כי אם היכולת הקסומה לעוף, וזה מה שמשך אליו את האיש התמהוני, ספק יזם ספק נוכל המוכר בספר בתור "מאסטר יהודי". אם שני הפרטים האלה לא מספיקים, מתברר לנו כי כדי להצליח לעוף בפועל נדרש וולט בן התשע, לשעבר יתום מקבץ נדבות מסנט לואיס, לעבור 33 שלבים של חניכה עד שהוא מגיע למימוש המתת הגדולה שאיתה הוא נולד - היכולת לעוף.

וולט עובר את השלבים הקשים מאוד. זה הדבר היחיד שזכרתי מהספר אם כי לא זכרתי שהמדובר בספר הזה - אחד השלבים כולל קבורה בתוך בור אדמה, וזו רק דוגמה לאחד מהם. בשאר הזמן הוא מתגורר עם מאסטר יהודי בסוג של תא כמו משפחתי יחד עם אינדיאנית שמנה שהיא "האמא" וגאון שחור בשם איסופוס שאותו מאסטר יהודי מייעד לגדולה אקדמית בתור סוג של אח בוגר, וכולם מתפרנסים מעבודה חקלאית קשה שאינה מותאמת לאף אחד מהם ומעבירים את זמנם עד לפריצה הגדולה. וולט מצליח לעוף בסופו של דבר, ושאר הסיפור הוא סיפור עלייתו לשיא עסקי השואו ביזנס ונפילתו מהם, בעקבות המחיר שהיכולת לעוף גבתה מהבריאות שלו. תחילת הספר בשנות העשרים של המאה העשרים, וחוץ מהשעיית האמון הבסיסית שעליה הוא מבוסס יתר התיאורים התקופתיים של דרום מערב ארצות הברית בשנות השפל הגדול, איסור האלכוהול, הרדיפה הגזעית ועוד.

העלילה עוברת טוב מאוד, אם כי לי אישית חסר העיקר מהספר - אתה כבר עף, למה אתה לא מתאר את העולם כפי שנגלה אליך מלמעלה? עם זאת הוא מתאר היטב את הקושי הרב באימון ובמשמעת אישית הנדרשת כדי להוציא כישרון גנוז מהכוח אל הפועל, את מצבי התודעה הכרוכים, ואת הנפילות הבלתי נמנעות. בשלב כלשהו אוסטר מתעייף ומריץ את הגיבור, מספר העלילה הכותב אותה בהיותו בן 77, על פני עשרות שנים ביעף, אבל זה מילא. זה לא ספר "אוסטרי" טיפוסי כי אין בו אניגמטיות וחלומיות (היכולת לעוף היא נתון בסיסי ולא חידתי בכלל למרות המשמעויות האלגוריות הכרוכות בה), אלא יותר עלילת מערב פרוע פרועה בהתאם, והוא גם לא מאוד דכאוני. זה לא הספר הכי טוב שקראתי, אפילו לא האוסטר הכי טוב שקראתי, עובדה שלא זכרתי ממנו כלום, אבל הוא ספר טוב דיו.

לפני 9 חודשים•נצחיה
מר ורטיגו

מר ורטיגו

פול אוסטר

יש ספרים, שכמו שירים, מנגינות או תמונות מסויימות, מזכירים לך רגע או תקופה מסויימת בחיים. אתה חווה דז'ה וו של ריחות, תחושות, והכל כ''כ חזק ואינטנסיבי, שאתה מרגיש שלרגע אתה ממש שם.

כך זה עם "מר ורטיגו" אצלי.
בכל פעם שאני שומע את שם הספר, הסופר, או רואה את התמונה שעל כריכת הספר, אני קופץ בראשי לעבר וחווה כמעט את אותה הצמרמורת אותה חוויתי כשקראתי את השורות האחרונות של הספר המדהים הזה.

אם יש ספר שהייתי יכול להמליץ עליו לכל גיל, בכל מצב, ולכל אחד ואחת - זה "מר ורטיגו" של פול אוסטר.
לעניות דעתי - חוצה גבולות, אדיר, כיפי ופשוט נפלא.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•ניר
מר ורטיגו

מר ורטיגו

פול אוסטר

אני באספת הורים מביט במורה של הבן שלי ונראה שהיא קצת במצוקה. היא מתפתלת בכיסא ונראה שהיא מחפשת את המילה הנכונה. כשהיא מצאה, היא פתחה את פיה והתחילה למנות את הדברים החיוביים בילד, ע"פ הספר "הילד שלכם מקסים...הוא חברותי... " אני חסר סבלנות חושב לעצמי, כן, כן תגיעי כבר לעניין העיקרי, ואז היא מגיעה לעניין, היא קצת נבוכה היא זזה באי נוחות על הכיסא "...התחושה שהבן שלכם...לפעמים קצת לא אתנו הוא קצת..."

"מרחף" אני אומר בכדי להוציא אותה ממצוקתה . "כן, הוא קצת מרחף" היא אומרת בקול מתנצל. היא ממשיכה ומדברת על קשייו של הילד וכיצד ניתן לעזור לו. היא לא אומרת את זה במפורש אבל משתמע מדבריה שאולי כדאי להיבדק אצל נוירולוג ילדים. שבוע לאחר מכן אנחנו נמצאים באבחון אצל נוירולוגית שקובעת שיש לו הפרעות קשב וריכוז, לכן היא ממליצה לתת לו לריטלין. אנחנו יוצאים מהאבחון עם מרשם ביד, מסתבר שבאופן מקרי לחלוטין יש בית מרקחת בתוך המרפאה אז כבר קנינו מהם את הכדורים.

כל הלילה אני ואשתי דנים במתן הכדורים לילד. אחרי טעונים לכאן ולכאן, ההחלטה נפלה אנחנו נותנים לו בציפייה שהוא יחזור להיות "עם שתי רגליים על הקרקע" . בבוקר לפני בית הספר אני מוציא את חפיסת הכדורים לוקח כדור אחד וקורא לבני. אני אומר לו שהוא צריך לקחת תרופה לפני בית הספר, הוא מביט בי ואומר "אבל אבא אני לא חולה". אתם שואלים מה עשיתי? התשובה בהמשך...

על מה הספר?

תוכלו לקרוא בתקציר...

על מה הספר בעיני?

אם אני אעשה סקר בין כל הילדים בעולם איזה כוחות על טבעיים אתם בוחרים? אני בטוח ש 9 מתוך 10 יבחרו בתעופה. מה יש בתעופה שגורם לכך כך הרבה ילדים לפנטז עליה?

ילדים מגלים את העולם דרך צמצום. אנחנו המבוגרים כל הזמן מגדירים להם דברים פיסיים, חוקים, התנהגות, גבולות וכו'. התעופה היא העדר חוקי טבע (כח משיכה) וגבולות (הגדרות אנושיות).

כאן נכנס הסופר פול אוסטר ובונה רומן התבגרות דרך יכולת תעופה של ילד בשם וולטר. בעיני התעופה היא משל לדימוין ויצירתיות. לא במקרה הסופר בוחר בילד יתום כפוטנציאל ללימוד תעופה. האמרה היא שצריך דף חלק שלא צומצם ע"י הוריו. מורה התעופה לא מלמד את הנער לעוף. הוא עושה לו כל מיני מבחנים קשים בחלקם מזעזעים, עד שיום אחד הנער פשוט מרחף לו ללא שליטתו. השלב השני בהתפתחות התעופה היא שליטה בה. כאן המורה מודיע לנער שהוא יצטרך ללמוד זאת בעצמו. הילד מפתח יכולת כזו ע"י בנייה של עולם דמיוני שהוא מתהלך בו. וולטר הנער משלם מחיר קשה עבור היכולת הזו והיא בדידות.

החלק היפה ביותר בסיפור הוא גם משל חכם ומזוקק בין הדמיון לבין הרציונליות. הוא הרגע שבו וולטר מתלבט האם להלך מעל ראשיהם של הקהל. וולטר מודאג מכך שהמבוגרים יקפצו ויתפסו אותו ויורידו אותו אל הקרקע. בגלל שהתעופה שלו לא גבוהה מספיק. וולטר מחליט שהוא מסתכן והוא מתחיל ללכת מעל ראשיהם. את התוצאה תצטרכו לקרוא בעצמכם...

וולטר להבדיל מפיטר פן כן מחליט להתבגר בסוף, הוא מבין שהוא חייב להיות עם הרגליים על הקרקע, ברגע שהוא בוחר כך הוא נפטר מהבדידות שהוא סבל ממנה. זאת גם ההחלטה לגבי בני.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אדמה