ביקורת ספרותית על החברה הגאונה - הרומאנים הנפוליטניים #1 מאת אלנה פרנטה
ספר בסדר

---

החברה הגאונה - אלנה פרנטה
לא! לא, כי בפעם האחרונה שבדקתי אין קלישאה גדולה יותר מאישה המתנכרת ליופייה בשל הצורך להוכיח את עצמאותה הרוחנית. ניסיון הסופרת ליצור עומק על ידי שיכפול הגיבורה הראשית מתדרדר לכדי דואליזם זול למדי, שמקומו בשנות השישים. אלנה הגיבורה הראשית והמספרת בגוף ראשון, מייצגת את פחד האישה היפה באשר היא להיות דמות מצועצעת ונלעגת, פוביה שגורמת לה לזנוח את יופייה ולהתמקד בחיזוק היכולות האינטלקטואליות. לעומתה, עזר כנגדה ממש, ניצבת לילה שמוחה החד ולשונה המושחזת הופכת כל אדם (גברים בעיקר) בסביבתה לכלי בידיה ללא הקשר ליופייה החיצוני. דמויותיהן של שתי הנשים נפגשות ומתרחקות, חוצות אחת את השנייה ובעצם תנועתן אמורות לייצג את מורכבותה של הנפש הנשית. אך הקוטביות שבה הסופרת מציגה את שתיהן הופכת אותן לבלתי אמינות, מריונטות ממש.
לא, כי הקורא הישראלי חי את המציאות הים תיכונית ומכיר את הצבעים והריחות העזים שלה. התיאורים בספר מנסים לפסל עיר לבנה וענייה על גדותיו המלוחים של אגן הים התיכון. ואולי לולא קראתי את ספריו של מאיר שלו עם סיפוריו הקסומים על הקיבוץ בארץ ישראל, את עמוס עוז שמעלה באוב את אפלוליות סמטאות ירושלים, או את סיפוריו של גוגול שריחם כריח האוויר הצח בסנקט-פטרבורג אולי אז, הצבעים הדהויים של אלנה פרנטה היו משכנעים גם אותי.
לא, כי האקספוזיציה והדמויות הרדודות לא מצדיקות את הפיקים בעלילה. אחד מהשניים, שמא העלילה תורמת להתפתחות הדמויות שמא, הדמויות מקדמות את העלילה, תלוי אם מדובר בספר מתח או ברומן. במקרה הזה שני התנאים לא מתקיימים.
או בקיצור תקראו איין ראנד מרד הנפילים.

» ביקורות נוספות של Regi
» ביקורות נוספות על החברה הגאונה - הרומאנים הנפוליטניים #1