מישהו לא שמע על ספר ההמשך לסדרת 'גיבורי האולימפוס', 'אות אתנה'? כי אם לא שמעת, צר לי לבשר, ידידי, אתה באיחור. אז כן, חברים, אות אתנה יצא, וכבר רכש לו מועדון מעריצים.
לפני שאתחיל לספר על הספר עצמו – אני חייבת לשתף, שלא ציפיתי ליותר מדי. אתם מוזמנים לחנוק אותי, אבל אולי מישהו(יים) יביע תמיכה.
כפי שאמרו לפניי, ריק ריירדן התעייף, וקשה לפספס את זה, גם בספריו הקודמים. העלילה הממוחזרת מדי, שנלעסה שוב ושוב עד שאפשר להקיא, התרחישים הצפויים, הדמויות השטוחות, הנבלית המעצבנת שהגיע הזמן כבר להחליף... ומנגד – הכתיבה המרתקת, ההומור המשעשע, הדמויות המקסימות, המיתולוגיה המחרידה שהופכת כמו בקסם לנפלאה, כשהיא בידי השרביט של ריירדן.
מי שקרא את הביקורות שלי יודע שאני באופן כללי נגד סדרת ההמשך הסחטנית הזו, 'גיבורי האולימפוס', אבל אם הוא כבר כותב... זה לא שאסור ליהנות, נכון?
כשאח שלי סיים לקרוא את הספר (לפניי, כמובן, אחרת הייתם מוזמנים להניח פרחים – רצוי סגולים – על הקבר שלי), הוא ציין בחצי-חיוך שהספר הפך לספר מתח ואימה.
אולי הוא קצת הגזים, אבל אם הקונן הקשיח של הזכרון בראשי הקט לא נשחק, יש בספר הזה משהו קצת שונה. הייתכן שריק מתבגר סוף סוף?
בספר הנ"ל, אנבת' ופרסי סוף-סוף נפגשים (לרשימת 'הסיבות להכות את ריק ע"פ ליילק' צריך להוסיף את העניין הזה, שהיה עליו להפגיש אותם בספר הקודם למען שפיות קוראיו, אבל זה כבר סיפור אחר), וברקע גם המחנות של הרומאים והיוונים נפגשים, וזה לא פשוט כפי שזה נשמע – כי סכסוך עתיק חוצץ ביניהם. ועוד כשנראה שהכל בסדר, ושלום-שלום הולך כמו שצריך, העניינים מדרדרים במהירות: כי גאיה מתערבת בתוכנית, והיא זקוקה לדמם של שני חצויים כדי להתעורר.
האלים מבולבלים, נקרעים בין זהותם היוונית לזהותם הרומית, ולפיכך אין לצפות מהם לעזרה במסע המסוכן הזה.
אבל זה עוד לא הכול – בכיסה של אנבת' בוער אות אתנה, ואיתו משימה בלתי אפשרית. היא תהיה מבין החצויים הבודדים, הנבחרים בכל דור, לצאת בעקבות אות אתנה. האם היא תהיה הראשונה והיחידה שתצליח?
מסע החיפושים, הכולל את פרסי, אנבת', הייזל, פרנק, ליאו, ג'ייסון, פייפר והמאמן הדג' (שהוא לא כל כך נחשב) יוצא לדרך, ואי אפשר להיות בטוחים בתוצאות. הרומאים בעקבותיהם, סכנת מוות לפניהם, ועליהם להגשים משימה בלתי אפשרית.
נשמע כמו ספר טיפוסי של ריק, לא? כן, רק שכחתם פרט אחד. הם צריכים לעשות את הכל, ב.. אה,... חמישה ימים. זהו, עכשיו הכל מתאים.
גם בספר הזה, ריק ריירדן מכה שמינית (פרסי ג'קסון + גיבורי האולימפוס, אם לא מחשיבים את כל היתר, ולא להאמין, גם את הנפילות).
המיתולוגיה המזעזעת עדיין נפלאה, הדמויות השטוחות עדיין מקסימות, העלילה המרתקת כמו תמיד מרתקת, הספר נפרס על גבי 500 עמודים בערך – ככה שאם אתם עצלנים יש לכם שלושה ימים גג לקרוא אותו, ההומר עדיין משעשע, הכל נפלא.
נו טוב, כמעט.
בספר הזה, מי שלא שם לב, יש לנו מסע חיפושים כפול שניים וחצי. שבעה חצויים במקום שלושה, ולא כולם יוונים.
הסיפור מסופר בגוף שלישי, אבל הפרקים מיוחסים בכל פעם למישהו אחר מהחצויים, ובאותם פרקים, באמת, הוא מקבל קצת יותר תשומת לב.
אבל קשה לא לעורר אפליה במצב הזה. אני חושבת שיש לריק משהו נגד ג'ייסון. שלא לדבר על המאמן הדג'. המאמן הדג' לא קיבל אפילו פרק אחד!
הספר הזה מרגיש כמו סרט פעולה בצורה מעצבנת. הוא לא היה יכול להקדיש כמה פרקים להתמוטטות נפשית? זאת אומרת, הבנות שם חזקות יותר מרוב הבנים בגבעתי, והמצבים מייאשים עד כדי גיחוך.
דבר נוסף שקשה לי להתעלם ממנו: המאמן הדג'. ברצינות, ריק עשה אותו כזה אידיוט שזה פשוט מחליא. הומור אמריקאי זול ומרגיז.
הוא לא היה כזה טיפש ב"גיבור האבוד", ובספר הזה הוא מעורר רחמים ממש.
אני לא יכולה שלא לזקוף לזכותו של ריירדן את הדבר האחרון, וראוי ההערצה יותר מהכול: הסוף, הסוף של הספר שאי אפשר לקרוא לו טוב.
בטח היה לו ממש קשה לעשות את זה. כמה ימים של שברון לב, אולי. אבל זה שיפור אדיר. אולי בספר הבא נאלץ להיפרד מדמות אהובה?
ולסיכום: מומלץ, ומומלץ מאוד, לכל חובבי פרסי ג'קסון וסדרת גיבורי האולימפוס.
אפילו ש"פח מחזור" מתנוסס על כל הספרים שלו, הם עדיין ספרי חובה. כי כיף לקרוא אותם, ומה משנה ממחוזר או לא. בינינו, זה לא מה שחשוב :)
