ביקורת ספרותית על אות אתנה - גיבורי האולימפוס #3 מאת ריק ריירדן
ספר מעולה

---

כשהגעתי היום לספרייה ולא מצאתי את בית האדס על המדף כמעט קיבלתי התקף לב. עבר לי בראש משהו כמו, "לאלאלאאא לא יכול להיות שזה קורה ליייי, ועוד אחרי הסוף של אות אתנה! זה. לא. הוגן!!!"
בסוף מצאתי את הספר המבוקש/מקודש והכל היה בסדר. טוב, חוץ מהעובדה שהיה לי שיעור ולא יכולתי לקרוא. כן, זה מבאס, אבל זה כבר קשור לבית האדס ולא לאות אתנה.

לדעתי ריק היה יכול להוריד את הפרק האחרון. הוא לא תרם לכלום. אני חושבת שהוא היה צריך לסיים בנפילה של פרסי ואנבת' (אני לא אגיד לאן כי זה יהיה ספוילר (כאילו שהביקורות האחרות לא מוצפות ספוילרים)), וכשהופכים את הדף מגלים רק את מילון המונחיחיחים שצוחק לך בפרצוף.

#ספוילרים, אני חושבת#
הפרק של ה-נפילה היה ממש טוב. "ממש טוב" זה קיצור של "מדהים מקסים מושלם אוסומי ברמות שאדם אנושי לא יכול לקלוט וכו'"
כלומר, רק הקטע שפרסי מחזיק את מדף הסלע וכל מה שקרה שם. השאר היה בסדר, אבל זה הכל. ג'ייסון היה סופרמן בלונדיני כרגיל, פייפר הייתה מלכת יופי כרגיל, והיחידים שבכלל ראו מה קורה היו הייזל וניקו המדהימים-הרבה-יותר-מג'ייסון-ופייפר (למרות שזה לא ממש הישג).
#סוף ספוילרים (?)#

כן, יש לי בעיה עם ג'ייסון ופייפר.
הם חסרי תועלת.
ח ס ר י ת ו ע ל ת
(גם יש לי משהו עם כתיבת מילים עם רווחים כאלה...)
ריק מודע לזה. הוא מודע לזה שהוא יצר סופרמן בלונדיני מדהים שמעלף את כל הבנות (למרות שמי שמתעלף שם זה בכלל ג'ייסון #סטגדיש
זה לא מצחיק)
אנבת' אמרה שהיא לא סומכת על ג'ייסון כי הוא יותר מדי מושלם. המראה שלו והאופי שלו פשוט יותר מדי טובים (תלוי את מי תשאלו. לדעתי לציית כל הזמן לכללים זה סוג של פגם, אבל אני חושבת שכל דבר יכול להיות פגם וזה תלוי איך מסתכלים על זה).
אם כבר מדברים על פגמים, אני חייבת להודות שהקטע של 'הפגם היסודי באופי' הפך להיות מ"וואו ריק איך חשבת על זה??" ל"וואו למה ריק למה עשית את זה??"
זה שהדמויות מודעות לפגמים שלהן הופך אותן ליותר מושלמות, או במשחק מילים: ההשלמה הופכת לשלמות.
חוץ מזה, לאף אדם אין רק פגם אחד. זה כמו שלאף אדם אין רק כישרון אחד.

אני חושבת שהזכרתי את פייפר מקודם. מלכת-היופי המכונה פייפר.
יש אנשים שמבטאים את השם שלה כמו נייר. טוב, היא גם שטוחה כמו נייר #סטגדיש
(שוב לא מצחיק)
אז היא נחמדה וחברותית ודואגת לג'ייסון המע(ו)לף כי הוא החבר שלה והם כל הזמן ביחד ו-לאא ג'ייסון! אל תעזוב אותי!! אל תשאיר אותי לבד לרגע!! אני לא אסתדר בלי המדהימות המדהימה שלך והיכולת הלא מועילה בשיט שלך לעוף!! תודה שלא הצלת את פרסי ואנבת' ורק דאגת לי! חיבוקייי בוא נתנשק
לאא אני בכלל לא מושפעת מאמא שלי ואני בכלל לא רומנטיקנית חסרת תקנה וחסרת תועלת. למה שתחשבו דבר כזה?
להלהלה ריינה תתרחקי מג'ייסון ע-כ-ש-י-ווו

מצטערת, נסחפתי.

אז חוץ מסופרמן ומלכת-יופי אהבתי את כל הדמויות.
לכל אחת יש עבר מפורט כל כך ועל כל אחת היה אפשר לכתוב ספר שלם (על פרנק לא. העבר שלו לא כל כך מיוחד).
מה שמעניין אותי לדעת הוא אם פרסי, אנבת', הייזל, פרנק, ליאו, פייפר וג'ייסון נועדו להיות שבעת החצויים כשניבאו את הנבואה בפעם הראשונה. אני יודעת שזה בטח נשמע הזוי לגמרי, הרי זה בכלל לא קשור לכלום והנשים האלה של הגורל יודעות הכל ובלה בלה בלה. אבל אמרו שחצויים מתים בגיל צעיר. אולי חצוי אחר היה אמור להיות חלק מהשבעה אבל הוא נהרג?
זה בטח לא נכון. לריק לא היה טעם לעשות את זה כי זה לא תורם לעלילה. זה סתם רעיון מוזר שלי. תתעלמו.

קראתי שוב את הביקורת והבנתי שהיא הפוכה לגמרי, אז:

***אזהרה! ביקורת הפוכה לפניך! הקריאה על אחריותך בלבד***

» ביקורות נוספות של Goldilocks
» ביקורות נוספות על אות אתנה - גיבורי האולימפוס #3