קין בן אדם, רצח את אחיו ונענש על-ידי אלוהים להיות נע ונד בארץ, או ליתר דיוק, נע ונד בארצות הזמן.

על חמור פלאי, מעין אב-טיפוס למכונת הזמן, מפליג קין בין עתיד ועבר, משוטט בין שלל אירועים נודעים – לרבות עקדת יצחק, סדום ועמורה, חטא עגל הזהב, מגדל בבל, פרשת איוב והמבול.

לקין מתחוור שכפי שאלוהים בחן את טבעו שלו (קנאתו), כך המשיך, בשעשוע פושע לאתגר את בריותיו. מגוחך להעמיד בניסיון את בריותיך, ואכזרי להתעלל בהן. אלוהים מוצג כאל פרנואידי, שזקוק שנתיניו יוכיחו בכל עת את אמונתם.

קין טוען שרצח את הבל משום שנבצר ממנו לרצוח את אלוהיו. לטעמי מדובר בהצדקה רטרואקטיבית סלחנית, שאינה פוטרת אותו מהאחריות למעשיו.

אורך הפסקאות, היעדר הפיסוק והיעדר המירכאות מסתמנים כסגנון כתיבתו של סאראמאגו, שזהו ספרו השני שאני קורא. הגימיק, שהלם היטב את הכאוס ב"על העיוורון", אינו תמיד הולם את יתר יצירותיו. עם זאת, ניתן להתרגל אליו במהרה.
לטעמי, הספר אינו מכיל את התובנות התיאולוגיות והקיומיות אליו סאראמאגו התיימר. עם זאת, הייתה פסקה אחת שתפסה אותי - "לחווה ואדם נותרה האפשרות להוליד עוד בן כפיצוי על אובדן הנרצח, אבל עגום מאוד להיות מישהו שאין לו תכלית בחיים מלבד לעשות ילדים מבלי לדעת מדוע ולשם מה. "כדי להמשיך את המין האנושי", אומרים אלה שמאמינים בתכלית סופית, אף כי אין להם מושג מה היא ומעולם לא שאלו את עצמם בשם מה אמור המין האנושי להימשך, כאילו הוא התקווה האחרונה של היקום".

הספר מעלה תהיות מה עלה בגורל ילדי סדום ועמורה, האם הומתו בשל מעשי הסדום של אביהם? אם כן, האם זה מכריע את עמדתו של אלוהים בדבר הקשר בין הומוסקסואליות וגנטיקה?

אם העתיד שחווה קין הוא אמיתי ומובטח, האם אנו חיים ביקום דטרמיניסטי? אם כן, מהו חלקו של אלוהים בו?

אלוהים מוצג כבעל תכונות אנושיות - קנאי, נקמן ואנוכי, ממש כמו במקרא, יטענו אחדים.
הוא כבר אינו כל יכול – לא מחושב, לא מודע לעלילות קין ואינו שולט בממד הזמן (יש כוחות חזקים ממנו). עם זאת, לא מדובר באיזו ביקורת מופתית או ניתוח דקדקני של אופיו, כמו כן, לא מוצגות הראיות המאזנות את אופיו הפגום לכאורה.

החמור כמכונת הזמן - לא ברור אם קין מוליך אותו או להפך.
חשבתי שיכול היה להיות מעניין לו חזר קין אל נקודת הזמן בה רצח את אחיו – האם היה נוהג אחרת? כיצד היה מתמודד עם עצמו (בכל המובנים) ועם אלוהיו?

רעיון כביר, ביצוע סביר.

כמעט ארבעה כוכבים.

"נע ונד תהיה בארץ", כך קולל קין, רוצח הבל אחיו, על ידי האלוהים. קין גורש לארץ נוד, ארץ בלתי נודעת, ששם הזמן והמרחב נעים קדימה ואחורה.
קין הוא איש חסר בית, הומלס, שרק לילית היפה תקבלו ותאמצו אל חיקה החם, אך תמיד אות קללת אלוהים הטבועה על מצחו, תזכיר לו את קללתו לנוע ולנוד במרחבים צחיחים וחסרי צדק.

קין נע אל עבר אירועים שטרם קרו או שקורים בהווה אחר. הוא רואה את אברהם עוקד את יצחק בנו במצוות האלוהים המנסהו לחינם וקין המזועזע קורא תיגר על הצדק האלוהי: על ילדים קטנים הנשרפים בעודם חיים בסדום, על טבח צבא יהושע בתושבי יריחו במצוות האלוהים ועל השטן שמענה ברשות אלוהים את איוב הצדיק.

זרע הפורענות וקריאת התגר נזרע כבר במעשהו הראשון, ברצח הבל אחיו, כשאלוהים בוחר להתעלם מהרצח בזמן אמת ולשאול רק לאחריו "איה הבל אחיך"?!

קין, בספר הזה, אינו מקבל את הצדק האלוהי ובעצם מצביע על אי ההבנה העמוקה שבין האלוהים לבני האדם.
קין גם מנסה לשנות את התוכנית האלוהית באמצעות סדרת מעשי רצח מזוויעים.

קין אליבא דז'וזה סאראמאגו, אינו דמות דמונית, אלא ההפך. הספר הזה נותן לנו לראות את קין במבט שונה ממה שהורגלנו לראות.

לפעמים אני מקנאה באנשים שהציניות לא טבועה בהם. כאלה שמתכוונים למה שהם אומרים, ואומרים רק את מה שאליו הם מתכוונים. האנשים האלה תמיד מצטיירים בעיני כטובים יותר, תמימים יותר ואפילו טהורים יותר. קשה לי להסביר למה.

בחיים האמיתיים עושה לי טוב שיש לצידי מישהו מהסוג המתואר, שהוא ההיפך הגמור ממני, לכן התחתנתי עם אחד כזה. אבל כשזה מגיע לספרות- תנו לי ציניקן, נרגן, חסר עכבות ונושך. כזה שלא דופק חשבון ואין לו בעיה להוציא החוצה את הכביסה המלוכלכת של החברה, על כל תחלואיה, ולכבס אותה בין דפי הספר. כזה שאין לו אלוהים. תנו לי את ז'וזה סאראמאגו.

לסאראמאגו אין אלוהים. שנים של קריאת יצירותיו הבהירו לי את הנקודה הזאת באופן ברור. קריאת ספרו האחרון נתנה לכך את הגושפנקא הסופית בהחלט. יחד עם זאת, בספרו 'קין' סאראמאגו לא מטיל ספק בקיומה של היישות הקרוייה אלוהים. הוא "זורם" כביכול עם ההנחה שהיא קיימת, ומטיל ספק בכל היבט אפשרי אחר שקשור בה.

הספר הזה הוא לא רומן, זוהי לא פרוזה. זוהי השתלחות נטולת כל רסן, כמעט ילדותית, של אחד שאין לו מה להפסיד, ובמקרה (או שלא), גם יודע לכתוב את זה כמו שאף אחד אחר לעולם לא יוכל. הבחירה בקין כדמות הראשית בספר היא לא פחות מהברקה בעיני. הרוצח הראשון בתנ"ך, שרצח את אחיו הבל כאקט של קנאה, מוענש ע"י רוצח ההמונים הכל-יכול אלוהים. כמה אירוני.

קין הוא האיש ששונא את אלוהים. הוא כועס עליו, הוא מפקפק ביושרו, בהגינותו ובמניעיו. קין הוא הילד שצעק שהמלך הוא ערום. כך הוא מתאר את בורא עולם באוזניה של לילית, אשתו של נוח: "אלוהים שלנו, בורא השמיים והארץ, משוגע על כל הראש... כי רק משוגע שאינו מודע למעשיו היה מסכים להיות האשם הישיר במותם של מאות ואלפי אנשים ואז להתנהג כאילו כלום לא קרה, אלא אם כן לא מדובר כאן בשיגעון האותנטי, זה שאינו רצוני, אלא ברשעות גמורה".

כמו טום הנקס ב'פורסט גאמפ', מסתובב לו קין בין סצנות שונות בסיפור התנכי, שמשתרעות על פני תקופות שונות, לא תמיד בסדר כרונולוגי הגיוני, ובמקומות שונים המופיעים בסיפור המקראי. לעתים הוא צופה מהצד ולרוב לוקח חלק ומטביע את חותמו בדפי ההיסטוריה.

יש לי מנהג מגונה שכזה, ליצור קיפול קטנטן בקצה העמוד כשאני קוראת איזה משפט או פסקה שממש מצאו חן בעיני, כדי שאוכל לחזור ולקרוא אותם שוב כשאסיים את הספר. כשקראתי את קין באיזשהוא שלב הפסקתי לעשות את זה, כי הספר כבר התחיל להראות כמו קמט אחד גדול. עבורי קריאת 'קין' היתה הנאה צרופה, כזו שאין לי ספק שאחזור עליה.

הלוואי והיה בי את מה שצריך כדי להאמין במין דבר שכזה, אלוהים. ואולי צריך לומר להיפך- הלוואי ולא היו בי את אותם הדברים שלא מאפשרים לי את האמונה. אני רואה אנשים מהזן הזה, זה שדיברתי עליו קודם, ומבינה שחסר בי משהו, או לחלופין שיש בי משהו שלהם אין.

רק מספר חודשים עברו מסיום כתיבת הספר עד לפטירתו של סאראמאגו. אחרי מה שהוא כתב שם, זה לא מפתיע שהוא "החזיר את נשמתו לבורא". אולי הוא נמצא איתו אי-שם למעלה עכשיו, והם יושבים ומדברים על איזו כוס קפה. אולי אלוהים לא היה מסוגל לשאת את העלבון ושלח אותו להישרף באש הגיהנום.

איפה שלא תהיה סאראמאגו, אני מרימה לכבודך כוסית. בן 87 עם הומור שכזה לא פוגשים כל יום.
"Here's looking at you"! (-;

סאראמאגו שולח אותנו אל ימי התנך כשקין הוא הדמות הראשית בסיפור. הסיפור מתחיל בסצנת גירוש גן עדן, חווה אכלה מפרי עץ הדעת ויחד עם אדם נענשו ונאלצו לעזוב את גן עדן. קין והבל נולדו והסיפור ממשיך אל הרצח הראשון בהיסטוריה. קין רצח את אחיו, קין מקבל את אות קין ונענש על ידי אלוהים ועל כך ינדוד בארץ.

הטוויסט המגניב שבסיפור של סראמאגו הוא היכולת של קין לנדוד לא רק בארץ אלה גם בזמן ולהגיע לאירועים בעתיד, או שלוקחים זמן בהווה במקביל. קין נודד בארץ ומגיע לכל מיני אירועים שקרו בתנך לא רק בתור צופה, הוא בוחר להתערב באירועים מסוימים ולפעול כנגד הוראותיו של אלוהים.

קין יהיה נוכח באירועי סדום ועמורה, עקידת יצחק, ביריחו, יעזור לאיוב ויגיע גם לתיבת נוח. בכל אותם אירועים קין נחשף לפרצופו האמיתי של אלוהים ומבין שאלוהים הוא לא בהכרח האל הרחום והאוהב שכולם טוענים שהוא.

מועברת בספר ביקורת על אלוהים ועל הדרך בה מתנהל ושולט במאמינים שלו, על חוסר האכפתיות והאכזריות, סאראמגאגו בעיקר לועג לאלוהים בנובלה הקצרה הזאת. ביקורת על דת ו״אמונה עיוורת״. קין הופך ליריבו של אלוהים ומסכל את התוכניות שלו אחת אחת עד האחרונה בסוף הספר. כהרגלו של סאראמאגו הסיפור כתוב בהומור נהדר, כתיבה מעניינת, סיפור עם טוויסט מגניב וסוף לא צפוי.

הביקרות הזו אפשר שתשמע כמו יום הורים...
אצלי לפחות תמיד זה התחיל כך "ממך אני מצפה ליותר..." ועוד משפטים בסגנון "פוטנציאל לא ממומש" ועוד קלישאות. נורא קשה לי לכתוב ביקורת פושרת שלא לומר שלילית על סופר ענק כמו ז'ז'ה סרמאגו. מי אני? ולכן בחרתי שלא לכתוב כלום, לדרג ולהמשיך הלאה.... ואף על פי כן למרות החלטתי, אני כותב (לחברה ה', הביקורת בעיקר לך).
זוכרים שכשהיינו בני 16 15 והיו לנו רעיונות פילוסופיים מרחיקי לכת, שנהנינו להגות דעותינו ולחלוק אותם עם מי שהיה מוכן לשמוע, וגם עם מי שלא ? לחלוק את האידיאולוגיה המתוחכמת שלנו? שנים לאחר מכן כשאנו חושבים על עצמנו מתקני העולם עמוסי ההגיגים מאותם ימים, לרוב אנו מחייכים לעצמנו בחיוך סלחני, נו מילא, גיל ההתבגרות...
זו התחושה שקיבלתי בקריאת הסיפרון הזה של סרמאגו. סרמאגו רוצה נורא לספר לנו כמה אלוהים הוא אל דיי מבעס, עם מוסר גמיש המתאים לצרכיו, לא חנון ולא רחום, קטנוני וקנאי. רק מה, הרעיונות לא ממש חדשים וגם לא מחדשים, והאופן בו הסיפור מוגש מרגיש כאילו יש לסרמאגו חשבון לא סגור עם אלוהים שבכוונתו ליישב ויהי מה. בדומה לקין גיבור הסיפור גם סרמאגו רוצה לסגור חשבון עם אלוהים באופן שלא תאפשר לאלוהים לומר את המילה האחרונה.
החד צדדיות בעמדתו של סרמאגו כלפי האלוהות קצת ילדותית לטעמי (קצת כמו להוציא לשון נגיד).
יתכן שלו היה זה ספר ביקורים היה מקבל ממני ציון של 3 כוכבים. כפי שהתחלתי את הביקורת "ממך הייתי מצפה ליותר.."
נניח שהנושא "להגחיך את אלוהים" נקבע עבור סרמאגו הייתי מצפה ממנו לטיפה יותר תחכום ויצירתיות.
במהלך הקריאה קשה היה להזכיר לעצמי שמדובר באותו סרמאגו שכתב את "דברי ימי מנזר" המדהים (שלימד אותי מה ספר יכול להיות), "רפסודת האבן" "על העיוורון" "הבשורה על פי ישו" על הפיקחון" המערה" "האדם המשוכפל"...
פשוט לא אותה איכות כתיבה.
בצער רב אני נותן 2 כוכבים.
לא אגיד לכם להתרחק כי זה סה"כ ספרון לא יגזול מכם זמן רב. אסלח לסרמאגו על הספר באמצעות מילים מהספר שהוא כה תוקף

"זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"

קומדיה אלוהית במיטבה!

קין, שנוסע בזמן, החל מקבלת האות על מצחו- דרך עקידת יצחק, מהפכת סדום ועמורה, המבול של נוח ועוד- ניפגש שוב ושוב מול כעסו על אלוהים, על חוסר הצדק שלו-ובעיקר חוסר הרחמים

והנה קטע קצר -שממש -היטיב- לגעת- מחזרתם של קין ואברהם-מהחורבות שהיו פעם סדום:
"בדרכם חזרה נעצרו במקרה לרגע אברהם וקין במקום שאברהם דיבר בו עם אלוהים, וקין אמר, טורדת אותי מחשבה שאינה מרפה, איזו מחשבה, שאל אברהם, אני חושב שבסדום, ובערים האחרות שנשרפו, היו צדיקים. אילו היו, היה אלוהים מקיים את ההבטחה שנתן לי להציל את חייהם, הילדים, אמר קין, הילדים כן היו צדיקים, אלי, אלי, מלמל אברהם וקולו נשמע כגניחה, כן, אולי הוא האל ש ל ך, אבל הוא לא היה האל ש ל ה ם"

לפעמים מרגיש כאילו סאראמגו הוא קין בעצמו, מלא בביקורת ובהיגיון ציני להפליא כלפי אלוהים ומעשיו.

נקרא במהירות, בצחוק , בכעס ובהסכמה.

"אמא, אפשר לקרוא את הספר הזה?"
"אני לא יודעת אם הוא טוב, עוד לא קראתי אותו. זה ספר שסאראמאגו כתב אחרי מותו."
"אהה." אני ואמא שלי מכנות כך ספרים שהם אוסף-של-יצירות-שמעולם-לא-פורסמו-של-סופר-זה-או-אחר.
"אבל אם את רוצה, יש לנו כמה ספרים שלו, תבחרי אחד."
החזרתי את הספר למדף ולקחתי את 'תולדות המצור על ליסבון'. קראתי בו פרק אחד, התאהבתי בו והנחתי אותו בצד המיטה. אגלה לכם שהוא נשאר שם עוד זמן מה עד שאתמול החזרתי אותו לכוננית הספרים.

כמה ימים אחר כך, ערב.
"אמא אמרה שאת יכולה לקרוא את הספר של סאראמאגו." אמא אבא.
"טוב."

ימים בודדים אחר כך.
"מילים, תתחילי לקרוא, את תיתפסי לזה, אני אומרת לך."

אמא שלי צודקת. לקחתי את הספר הדק הזה, קראתי כשלושים עמודים והנחתי בצד. אותו גם הרמתי לפני כיומיים וסיימתי לקרוא.

הספר הזה הוא סיפור שמגולל את קורותיו של קין, ידוע יותר בתור הרוצח הראשון, נעים להכיר, מאז שרצח את אחיו, דרך מגוון של אירועים מרכזיים ומוכרים מהתנ"ך, כשברקע עומדת שנאתו המתמדת של קין לאלוהים, אותו אלוהים שהסכים שהוא שותף-לדבר-עבירה לרצח הבל ולכן לא הרג את קין, אותו אלוהים שהעלה באש ילדים חפים מפשע בסדום ועמורה, אותו אלוהים שהתערב עם השטן על איוב וכך גרם לו סבל, אותו אלוהים שמופיע בספר בכמה סצנות שנונות מאוד, סאראמאגו מאיר את הטקסט התנכ"י באופן שגורם לאלוהים לצאת לא כל כך טוב, וזה מאוד מעניין לקרוא את שינויי התאורה האלה, תראו מה שקצת דיו יכול לעשות.

לסאראמאגו יש השפעה קסומה עליי, אני מתחילה לקרוא ונבלעת. לא רואה שום דבר חוץ מהמשפטים הארוכים שלו והערות החכמות שלו.
בספר הזה, אחרי תקופה ארוכה שלא יצא לי לקרוא את סאראמאגו, קרה בדיוק אותו דבר.
הפסקתי לקרוא רק כי העולם הכריח אותי, מבחינתי אם הייתי יכולה הייתי מסיימת את הספר הזה בכמה שעות.
אחד הדברים שאני הכי אוהבת בסאראמאגו זאת נקודת המבט האחרת שלו, המתריסה, הלא פופוליסטית, הוא ראה דברים בצורה נורא חדה, אכזרית ולא מקובלת, אבל הוא לא פחד לבוא ולכתוב את זה, ממש לזרוק את זה לקורא לפנים.
ופה, בספר הזה שעוקב אחרי קין, הרצח האכזר שקטל את אחיו הטוב, אי אפשר שלא להרגיש חיבה כלפי קין למרות הסיפור התנ"כי שעליו כולנו גדלנו. ובעיקר, אי אפשר שלא לשנוא את אלוהים, המלא בעצמו, המשחק באנשים כמו בחיילי שחמט.
אני מניחה שהדבר שהכי אהבתי בספר המוצלח הזה, זה שמישהו סוף סוף בא ותיאר את כל מה שחשבתי בעצמי על הדת (כשעוד היה לי אכפת מספיק בשביל לנסות להאמין) ועל אדון אלוהים.

"תולדות האדם הן תולדות אי-ההבנות עם אלוהים, הוא אינו מבין אותנו, ואנחנו איננו מבינים אותו" (עמוד 72).

ספרו של ז'וזה סאראמאגו כתוב בצורה קולחת ושפתו ממזגת בין פסוקים בתנ"ך לשפת רחוב. סיפור מסעו במרחב ובזמן של קין ועימותו הפילוסופי תיאולוגי עם אלוהים, אותו בוחר סאראמאגו לתאר רק כאל נקמות ולא כרחום חנון ושומע תפילה, הינו סיפור מרתק המעלה שאלות קשות. במסעו פוגש קין רבות מן הדמויות בתנ"ך שבסיפור המקורי לא בא עמן במגע דוגמת יהושע, איוב ואברהם. כלשעצמי, דיאלוג אחד, בין קין לאברהם בסוגיית החורבן שממיט אלוהים על סדום הותיר אותי בתחושות קשות ועם תהיות לא מעטות: "בדרכם חזרה נעצרו במקרה לרגע אברהם וקין במקום שאברהם דיבר בו עם אלוהים, וקין אמר, טורדת אותי מחשבה שאינה מרפה, איזו מחשבה, שאל אברהם, אני חושב שבסדום היו צדיקים, אילו היו, היה אלוהים מקיים את ההבטחה שנתן לי להציל את חייהם, הילדים, אמר קין, הילדים כן היו צדיקים, אלי, אלי, מילמל אברהם וקולו נשמע כגניחה, כן, אולי הוא היה האל שלך, אבל הוא לא היה האל שלהם" (עמוד 79).

ספר מומלץ בחום.