יש ספרים שנראה כאילו נכתבו רק למען הדמויות שבהם, ולמעשה העלילה הינה משנית עד זניחה. "החיפוש אחר תיבת נח" הוא מהספרים האלה. נראה שלסופר היה גימיק, איזשהו רעיון לכאורה מהפכני, בכל הנוגע לסודות תיבת נח. אבל מאחר ואפשר לסכם את אותו רעיון בלא יותר מכמה שורות, החליט מר מוריסון לבנות סביב הגימיק שלו סיפור שלם שיראה יותר כמו סרט הוליוודי מאשר רומן מתח/הרפתקאות.
והלוק ההוליוודי אכן שולט כאן: הדמות הראשית בספר, הוא הגיבור ההוליוודי האולטימטיבי - הוא נאה מאוד, יפה בסגנון הגברי מבלי להיראות חלילה נשי, הוא שרירי ואתלטי, הוא חכם ונבון, רגיש, אלמן - כלומר מספיק מבין ואיכפתי כדי שיתפקד במערכת יחסים מחייבת.. אבל לא גרוש, כדי שלא נחשוב לרגע (ירחם השם!) שמישהי לא הסתדרה איתו. - במילים אחרות, כל היתרונות שגבר יכול להכיל בחובו, עם מינימום החסרונות.
הגיבורה הנשית-ראשית בספר לא יכולה להיות שונה מהגיבור-זכר שלנו, לכן גם היא יפייפיה הרפתקנית, חטובה ואמיצה, אך גם ארכיאולוגית נבונה ורגישה שיד הגורל הפגישה בינה לבין טיילר לוק.
אפילו דמות הנבל הראשי בעלילה מתואר כאדם המושלם, החתיך, החכם (הגאון, למעשה), העשיר והכריזמטי, כאשר החיסרון היחידי שלו הוא שהוא ה"באד גיא".
אפילו הוליווד כבר הבינה שהדמויות המושלמות זה כבר קונספט מופרך... חבל שהסופר כאן עדיין לא הבין. בין משפטי מחץ של סרטים מצויירים, טכנולוגיה שגובלת במדע בידיוני ודמויות לא אמינות בשיט, בויד מוריסון מצליח לעשות הרבה רעש וצלצולים, אבל לא יותר מידי מעבר לכך.
הטוב: החכמתי לעתיד - עוד סופר לרשימה השחורה.
הרע: לא אמין ולא מעניין.
המכוער: בהינתן ההזדמנות הנכונה, גם אנשים חסרי כישרון יכולים להיות סופרים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
