“גילוי נאות: לאחר שהגעתי לכשליש הספר הזה ראיתי בחנות את "אהובת המוות", החדש של בוריס אקונין, ומייד שמתי אותו על המדף שלי (אל תדאגו, שילמתי עליו לפני כן). מסתבר שאראסט פטרוביץ פנדורין הוא ממש לא בחור סבלני, וכנראה גם די קנאי. הוא כל הזמן רקע ברגליו וצרח עליי מן המדף לסיים את כל ענייני האחרים ולהתפנות אליו בלבד. אז אולי (רק אולי) חוסר הסבלנות שלי אל הספר הזה היה בגלל זה. אבל לא רק. אלן בלייר מנסה להיות ברטי ווסטר. ג'ונתן איימס מנסה להיות פ.ג. וודהאוס, אבל לא כל כך מצליח לו. במקום שההומור של וודהאוס מצחיק בלי שום מאמץ, הספר של איימס כל כך מתאמץ להיות שנון, שזה פשוט מעייף. זה לא שזה בכלל לא מצחיק, אבל פחות ממה שזה היה אמור להיות, אם מאמינים לקומפלימנטים על העטיפה הקדמית ("מצחיק בטירוף" - הניו יורק טיימס) ועל העטיפה האחורית ("מצחיק בטירוף" - טיים אאוט ניו יורק, "מצחיק בטירוף" - קירקוס ריוויו, ו-ניחשתם נכון: "מצחיק בטירוף" - סלייט). בקיצור, הספר מתאים לחולות הלבנים עם שייק אננס בתאילנד, או לחולות זרועי בדלי הסיגריות עם בירה באילת. ספר חופשה קליל קלאסי. לא מעבר לכך.”

“מהנה, משעשע , ומאוד חווייתי נורא נהנתי מהקריאה ובאופן אישי גם מאוד התחברתי מזכיר לי מעט את הסדרה המצויירת של נטפליקס BOJACK HORSEMAN רק בגרסה שונה”

“הגעתי עד עמוד 50 ולא צחקתי וכן העלילה לא הייתה משהו.אחד הדברים שלמדתי מאז שהגעתי לסימניה הוא:שפשוט לא חייבים להיות בקשר אני והספר אנחנו יכולים לומר שלום יפה ולהיפרד NO HARd FEELING גם לא נשמע לי קומי במיוחד להחזיק משרת..אבל לכאלה שחוש ההומור הספציפי מתאים להם אז בהצלחה!”

“ספר קצת מצחיק וקצת משוגע - אלן בלייר, סופר אמריקאי יהודי בן 30, פרסם ספר ראשון לפני שבע שנים ומאז הוא תקוע ומתקשה לכתוב את ספרו השני. אלן שאיבד את הוריו לפני שנים, גר בתקופה האחרונה בבית דודתו ודודו בניו ג'רזי, משתדל להמנע מלהפגש עם הדוד בבית, ונעזר במשרתו האישי ג'יבס. אלן יוצא מבית הדודים לשרון ספרינגס ניו יורק, מקבל הודעה שהתקבל למס' שבועות לכפר אומנים סגור בסרטוגה ספרינגס היו יורק. הוא משנה את תכניותיו, מגיע לכפר האומנים במטרה להתקדם ולסיים את ספרו, אבל האירועים שמתרחשים לו שונים מאד מהמתוכנן. ספר בינוני שלא באמת מתרומם ולטעמי ממש לא מממש את מה שמבטיחים הכיתובים בשער הספר ועל גבו.”

“גילוי נאות: לאחר שהגעתי לכשליש הספר הזה ראיתי בחנות את "אהובת המוות", החדש של בוריס אקונין, ומייד שמתי אותו על המדף שלי (אל תדאגו, שילמתי עליו לפני כן). מסתבר שאראסט פטרוביץ פנדורין הוא ממש לא בחור סבלני, וכנראה גם די קנאי. הוא כל הזמן רקע ברגליו וצרח עליי מן המדף לסיים את כל ענייני האחרים ולהתפנות אליו בלבד. אז אולי (רק אולי) חוסר הסבלנות שלי אל הספר הזה היה בגלל זה. אבל לא רק. אלן בלייר מנסה להיות ברטי ווסטר. ג'ונתן איימס מנסה להיות פ.ג. וודהאוס, אבל לא כל כך מצליח לו. במקום שההומור של וודהאוס מצחיק בלי שום מאמץ, הספר של איימס כל כך מתאמץ להיות שנון, שזה פשוט מעייף. זה לא שזה בכלל לא מצחיק, אבל פחות ממה שזה היה אמור להיות, אם מאמינים לקומפלימנטים על העטיפה הקדמית ("מצחיק בטירוף" - הניו יורק טיימס) ועל העטיפה האחורית ("מצחיק בטירוף" - טיים אאוט ניו יורק, "מצחיק בטירוף" - קירקוס ריוויו, ו-ניחשתם נכון: "מצחיק בטירוף" - סלייט). בקיצור, הספר מתאים לחולות הלבנים עם שייק אננס בתאילנד, או לחולות זרועי בדלי הסיגריות עם בירה באילת. ספר חופשה קליל קלאסי. לא מעבר לכך.”

“מהנה, משעשע , ומאוד חווייתי נורא נהנתי מהקריאה ובאופן אישי גם מאוד התחברתי מזכיר לי מעט את הסדרה המצויירת של נטפליקס BOJACK HORSEMAN רק בגרסה שונה”

“הגעתי עד עמוד 50 ולא צחקתי וכן העלילה לא הייתה משהו.אחד הדברים שלמדתי מאז שהגעתי לסימניה הוא:שפשוט לא חייבים להיות בקשר אני והספר אנחנו יכולים לומר שלום יפה ולהיפרד NO HARd FEELING גם לא נשמע לי קומי במיוחד להחזיק משרת..אבל לכאלה שחוש ההומור הספציפי מתאים להם אז בהצלחה!”

“ספר קצת מצחיק וקצת משוגע - אלן בלייר, סופר אמריקאי יהודי בן 30, פרסם ספר ראשון לפני שבע שנים ומאז הוא תקוע ומתקשה לכתוב את ספרו השני. אלן שאיבד את הוריו לפני שנים, גר בתקופה האחרונה בבית דודתו ודודו בניו ג'רזי, משתדל להמנע מלהפגש עם הדוד בבית, ונעזר במשרתו האישי ג'יבס. אלן יוצא מבית הדודים לשרון ספרינגס ניו יורק, מקבל הודעה שהתקבל למס' שבועות לכפר אומנים סגור בסרטוגה ספרינגס היו יורק. הוא משנה את תכניותיו, מגיע לכפר האומנים במטרה להתקדם ולסיים את ספרו, אבל האירועים שמתרחשים לו שונים מאד מהמתוכנן. ספר בינוני שלא באמת מתרומם ולטעמי ממש לא מממש את מה שמבטיחים הכיתובים בשער הספר ועל גבו.”