ביקורת ספרותית על רגע - מבחר שירים מאת ויסלבה שימבורסקה
ספר מעולה

---

את ספר השירים הזה של ויסלבה סיימתי לפני חודש, ועדיין קשה לי לכתוב עליו משהו מסודר ומובנה. ארבעים וארבעה שירים בספרון זה, כל אחד הוא יחידה עצמאית אוטונומית, סיפור תמציתי עגול וסופי. כל שיר מספר על התרחשות, מאורע או מעמד, חפץ או אדם, רגש או תחושה. כל סצנה תמיד מתוארת מנקודת מבט ייחודית ומקורית, תמיד בלתי שגרתית. הכתיבה מתובלת באירוניה ובחמלה, בשנינות ובהרבה מאוד אמפתיה אמיתית לחולשה ולמצב האנושי.

לספר השירים הזה בחרו את השם של השיר 'רגע'. השיר הזה, ולא רק הוא (גם השיר 'לפני המסע'), מתמקד בתחושה של הרגע, של ההווה. מי הוא זה שיכול לומר שהצליח לתאר נאמנה את ההווה. גם ויסלבה לא טוענת שהיא הצליחה, היא רק מעמתת את ההווה עם העבר העומד לו ניצב בדממה עצומה ממש כאן בהווה. לא העבר האישי שלנו, לא העבר ההיסטורי של המשפחה או האומה ואפילו לא האנושות, אלא העבר של החומר, של היש, של היקום המתנהל לו בקצבו שלו. זה שיר שמפיל על הקורא תחושה של כובד, אבל גם של יראה מרוממת. ויסלבה מצליחה לעמת אותנו עם התחושות נוראות ההוד של היקום עם הבנאליות של החיים בצורה מעוררת הערצה.

האהבה השנאה והמוות מופיעים כמעט בכל שיר, אם במובלע ואם בגלוי. ואין פלא, אלו המרכיבים היסודיים של חיינו. אלא שלכתוב על הנושאים הלכאורה לעוסים הללו בלי ליפול לשטחיות ולנדושות, זו משימה לא פשוטה, אבל וילסבה היא אשפית של מילים. השיר הראשון הוא על היתכנותה של 'אהבה מאושרת' ועוד שני שירים מרשימים ביותר על 'האהבה הראשונה' ועל אהבה נשכחת ('פרספקטיבה'). שיר שלם מוקדש לשנאה, כמה עומק בשיר, שימו לב למשפט הבא: "אומרים שהיא עורת, עורת?/ יש לה עיני צלף חדות/ והיא צופה אל העתיד ללא חת". ישנו שיר על תיאור החדר של אדם שהתאבד, ועוד אחד המציג את המוות דרך החתול שנשאר בדירה ריקה (השיר זכה למעמד פולחני בפולין), ועוד אחד קשה במיוחד על זיהוי של אדם שמת בתאונת מטוס.
אפשר לכתוב המון על הספרון הזה ואין לי ספק שאקרא עוד מפרי עטה, אך כעת אסיים בשיר על מותה של חיפושית, כמה בנאלי לכאורה, אבל אצל ויסלבה אין בנאלי, אין מאורע שלא מקבל מקום ומעורר תובנות ורגשות, הנה תחילת השיר, את המשכו אשאיר פתוח:

"על דרך עפר מוטלת חיפושית מתה.
שלושה זוגות רגלים זעירות קיפלה בקפידה על בטנה.
במקום התוהו של המות - סדר וניקיון.
אימת המראה הזה - מתונה,
תחומה לחלוטין למקומה, מהיבלית עד המנתה.
העצב אינו מדבק.
השמים כחולים."

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על רגע - מבחר שירים