ביקורת ספרותית על זיכרונות אחרי מותי - סיפורו של יוסף (טומי) לפיד מאת יאיר לפיד
ספר מעולה

---

וואו ושוב וואו. אוטוביוגרפיה שכתובה ביד אומן ובאהבת אין קץ ע"י בן שנכנס לעורו ולנפשו של האב. ספר מרתק כתוב בצורה קולחת ומשכנעת והשימוש בטכניקה ייחודית שבה קולו של האב המת מדבר מגרונו של הבן במבטא ההונגרי האופייני לו כל-כך לכדו אותי ולא יכולתי שלא להתרגש, לצחוק, לבכות ולהתענג על השנינויות וההומור העוקצני שהאב ניחן בו.
ילד שחי כמו נסיך אירופאי הופך תוך זמן קצר ליתום, פליט וניצול מהמכונה הנאצית עולה לארץ עם אמו והופך להיות ישראלי מאד, מתגייס לצבא בלי לדעת את השפה מתחיל כחשמלאי רכב ועם שחרורו מצה"ל עובד כשליח ולאט לאט מפלס את דרכו אל צמרת התקשורת והשלטון בארץ.
הסיפור אינו רק סיפורו של טומי כי אם הסיפור של עתון מעריב שהיה באותם ימים העתון הנפוץ במדינה ושל התקשורת בכלל. טומי לפיד איש של מלים, אינטלקטואל שהכתיבה היתה דרך חיים, איש בעל ערכים ובעל קסם וכריזמה שלא השאיר אף אחד אדיש אליו. איש חרוץ שבנה את עצמו במו ידיו שהיה אדם חם ואוהב, ציוני נלהב לאומן ואיש חכם מאד ולמרות הבוטות שלו כיבד את הזולת ותמיד נהג בצורה תרבותית עם מסכימיו ומתנגדיו. איש עם הגיון בריא ואומץ לב שהלך עם האמת שלו עד הסוף.
בהמשך ניהל את תחנת רשות השידור(ערוץ אחד שאנחנו משלמים עד היום את האגרה) כאשר האג'נדות שפעלו שם היו שמאלניות והצליח לעשות שם סדר כנגד כל הסיכויים.
איש נהנתן שאכל ושתה עם שועי עולם, היה משפטן, איש עסקים, פוליטקאי, שדרן ברדיו ושוב עיתונאי ופובליצסט.
זכור לכולם השתתפותו בתוכנית "פופוליטיקה" שם לא ניתן היה לעצור אותו מלהביע את דעתו האמיתית והלא צבועה בניגוד להרבה אחרים שיש להם אחד בפה ואחד בלב.
טומי היה איש של עקרונות שפיו וליבו היו אחד. (אומנם לא תמיד אהבתי את דיעותיו כנגד החרדים) למרות שהוא לא נלחם בדת אלא בפוליטיקה שבדת, נגד סחטנותם של אלו ואי מילוי זכויות.
יושרו, חריצותו ונאמנותו היו נדירים כשהצטרף לפוליטיקה והפוליטיקאים יכולים רק לקחת ממנו דוגמא.
זכור לי מפגש עם טומי כשהייתי בצבא בסדרת חינוך בירושלים. בערב היינו בקהל באולפן פופוליטקה והוא נתן שואו כפי שרק הוא יכול לתת. בסיום התוכנית יצאנו החוצה וכשהוא עבר לידינו הקפנו אותו באהבה ואני העזתי והחמאתי לו בקול, הוא צבט את לחיי ואמר לי במבטא המתגלגל שלו "מיידלע זה רק משחק ואל תשכחי זאת".
כמו שאמרתי קודם אי אפשר היה להיות אדיש לאיש הזה שכמו כולם חיפש בצורה משונה שיאהבו אותו גם אם פה ושם פגע במישהו.
עוד נגיעה אישית ללפיד - היתה לי חיילת שהיתה חברה של מרב בתו ודרכה למדתי על המשפחה המופלאה הזו וזאת לפני עידן האינטרנט ועל מותה של מיכל האחות ועל האם המדהימה שולמית שקראתי כמעט את כל ספריה.
עוד משהו - לפני שהתחלתי לקרוא את הספר הזה סיימתי לקרוא את הספר "אפר על ראשה" של חוה עציוני-הלוי והייתי המומה שהיא הוזכרה בספר כאחת החברות הראשונות שלו בארץ ומוקדש לה פרק שלם.
טומי היה בסופו של דבר איש משפחה אוהב ונאהב על ידה אשר לקח את החיים ומהחיים את המיטב בשבעים ושבע שנותיו.
איש רב פעלים שסיפורו האישי הוא השראה ודוגמא למה שניתן לעשות מהחיים.
תודה ליאיר שהאיר את עיני הקוראים ושיתף אותנו בפועלו של אביו, בסודות המשפחה ובאנקדוטות משעשעות בחיי המדינה.
זה ספר שהוא מצבה לאבא אהוב.
ממליצה מאד.

» ביקורות נוספות של יפה
» ביקורות נוספות על זיכרונות אחרי מותי - סיפורו של יוסף (טומי) לפיד