ביקורת ספרותית על המתיקות שבתחתית הפאי מאת אלן ברדלי
ספר מעולה

---

אזהרה: ביקורת זו רצופה ווידויים.
אפתח בווידוי ראשון- כל השבוע הזה לא קראתי ספרים. פשוט לא היה לי מה. תוסיפו לגמילה הפתאומית שלי מספרים את חוסר השינה בזכות 2 אחיותיי התינוקות [תאומות צרחניות, שבלילה הן קצת פחות מתוקות], ערבבו עם תסמינים רגילים של מתבגרת מצויה בתוספת התמכרות מתגברת לשוקולד ותקבלו כמעט מייד נערה עצבנית שמסוגלת לדבר בנהמות פרימיטיביות בלבד.
להגיש קר.
גם להשיג את הספר הזה לא היה משימה קלה- אבא שלי לקח אותי ואת אחיי לספרייה והחליט ללכת אחרי רבע שעה, ובגלל שלא מצאתי שום ספר מהרשימה הארוכה שהרכבתי לעצמי לפי הביקורות באתר- שיכנעתי את אבא שלי שישאיר אותי ואני כבר אחזור הביתה באוטובוס. מכאן העניינים התדרדרו בקלות: במשך 20 דקות חיכיתי בקור עז עם בגדים דקים מדי לאוטובוס, שברשעותו לא עצר לי. וכך, מורעבת וקפואה, הלכתי ברגל הביתה שלושה קילומטרים עם 5 ספרים כבדים ביד.
כמובן שכאשר הגעתי הביתה, כדי לשכוח מצרותיי הכנתי לעצמי כוס תה רותחת בתוספת חתיכה ענקית של חלבה אורגנית, והתחלתי לקרוא בשקיקה את "המתיקות שבתחתית הפאי".
הספר הזה השכיח ממני את כל הצרות שקרו השבוע.
עכשיו הגיע הזמן לווידוי השני: אני מתה על כימיה. ועל תעלומות בלשיות.
אז נכון, חצי מהזמן לא היה לי מושג על איזה רעלים ותרכובות הגיבורה מדברת, לעזאזל- אבל למי אכפת? הספר כתוב כל כך טוב עד שזה לא עיצבן אותי. בגלל ההזדהות שלי בכל מיני מובנים עם פלביה, הגיבורה, הרגשתי ממש כאילו אני חווה את הדברים שקורים לה בעצמי.
הספר כתוב בצורה מבריקה ומטורפת, כמו פלביה בעצם, וכמעט כמוני אחרי מנת יתר של שוקולד (כבר אמרתי שאני מכורה?). לכן הוא סחף אותי והשאיר אותי מרוקנת ורעבה לעוד אחריו. הספר המושלם כדי לצלול חזרה אל ההתמכרות המטורפת שלי.
אה, ווידוי אחרון: בחיים לא נתקלתי בפאי עם מתיקות בתחתית. זו הייתה הפעם הראשונה שלי.

» ביקורות נוספות של לואיזיאנה מנטש
» ביקורות נוספות על המתיקות שבתחתית הפאי