ביקורת ספרותית על מוות של דיו - לב של דיו #3 מאת קורנליה פונקה
ספר לא משהו

---

ברוך שפטרנו.

אני שונא להתחיל ככה ביקורת. שונא בכלל לדבר בלשון הרע. אני שונא עוד יותר לדבר בחוסר כנות.

זה לא הספר, זה אני. זה אני שראה את הסיפור מתגבש לצורות, זה אני שמצא קול וצליל למילים, זה אני שנשחף ותהה "מה אז".
מצטער, אבל שום קרדיט לא מגיע לסיפור הזה.

למען האמת, מן ההתחלה ידעתי למה אני נכנס, אבל אין מה לעשות. אם אני מתחיל אני חייב לסיים - באיחוד על מנת להעריך סיפורים המתפרסים ליותר מכרך אחד.
הסיפור הזה כבד. לא מבחינה רגשית, אלה מהדרך בה הוא מסופר, ההתפתחויות ש"די כבר" נאמר עליהן מעל ומעבר והדמויות שכבר לא כיף לקרוא על.
הרגע היחיד בו הרגשתי יד מושטת אל מחוץ לחול הטובעני שבקריאה הזאת, היה בין עמודים 600-639, החיסרון בנחמה הזאת היה לגלות מן ההמשך ועד סוף הסיפור, שהיד הזאת לא הייתה מספיק חזקה בשביל למשוך אותי החוצה, אלה רק להאריך את העינוי.

אם אתם מן אותם רבי סגולה שמצאו הנאה בכרכים הראשונים אז לכו על זה. אם קראתם את הכרכים הראשונים ולא מצאתם בהם משהו מיוחד אז פשוט תוותרו - או שתקראו עד עמוד 639.

» ביקורות נוספות של yotam
» ביקורות נוספות על מוות של דיו - לב של דיו #3