בזבוז של זמן
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 30 באפריל, 2020
ע"י אסף
ע"י אסף
כשניגשתי לכתוב ביקורת על מוות של דיו נתקלתי בבעיה-
אני לא זוכר כלום ממנו.
אז ניגשתי לאינטרנט וקראתי קצת עליו כדי לנסות לעורר את הזיכרון. אז אחרי מעט מחקר נזכרתי בעלילה של הספר שקראתי לא מזמן. הקורא החריף של ביקורת זו יכול בקלות לשים לב לכך שזה לא סימן טוב בכלל.
זאת הולכת להיות ביקורת קצרה מאוד.
אני זוכר את החוויה של קריאת הספר הזה כמתישה, מייגעת ומשעממת עד מוות. הספר הזה סובל מאותן הבעיות שסבל קודמו בסדרה, רק תכפילו פי עשר, תוסיפו שעמום מוחלט לתוך התבשיל, לבסוף ערבבו היטב עם כמות נכבדת של סיום גרוע וקיבלתם את הספר הזה. הספר שהיה אמור להיות הסיום הגדול בשביל כל הסיפור הגדול- (למעשה, שני סיפורים. הספר הראשון די עומד בפני עצמו) הפך לסגירה עצלנית שטוחה ומטופשת של סיפור עם רעיון מבוזבז.
אוקיי, אז מה העלילה? אממ... יש ספר, ו... אם יכתבו שלוש מילים בספר הזה אז הנבל ימות. אה, ו... פנוליו עושה משהו... אמ... מה עוד? ה... האמא של קפריקורן חזרה! בערך, או... או שזה היה בספר הקודם? אה, ויש את העניין עם מגי ופאריד. הם לא ביחד כבר, ויש את ה... בחור החדש... שבאמת לא מסופר עליו יותר מחצי עמוד, למרות שזה מרגיש כאילו הספר חושב שזה חשוב... אממ... לא יודע, חבר'ה, אני ממש מנסה. העלילה כל כך מפוזרת, כל כך לא ממוקדת שאי אפשר לזכור איפה היא מתחילה ואיפה היא נגמרת.
אפרופו נגמרת, אני רוצה להקדיש קצת מהעצבים שלי על הספר הזה לסיום. איזה סיום עלוב, הזוי, ופסיכי. ברצינות. אני לא יכול להגיד שהוא היה צפוי, באמת לא ראיתי את זה מגיע, אבל זה פשוט השאיר אותי עם מבט מבולבל ומאוכזב על הפנים שלי. סגרתי את הספר תוך כדי מלמול- "מה לעזאזל..?" אני לא רוצה להסגיר את זה למי שלא קרא, שלא יצאו עליי פה, אבל כאילו... באמת שאין פה יותר מדי חוץ מאכזבה צורמת, אז אולי דווקא עדיף לכם לקרוא את הסיום עכשיו, שלא תתאכזבו אחר כך. שתדעו למה לצפות.
בכל מקרה, מכאן והילך- ספויילרים. (*קלקלנים, בעברית.)
הם נשארים בארץ הדיו. (שתיקה ארוכה.) הם אשכרה נשארים בארץ הדיו. (עוד שתיקה, ארוכה יותר ומתוחה.) הם. נשארים. בארץ הדיו!!!
הם משתקעים בארץ הזו, הם מקימים משפחה, נולד להם תינוק, WTF?! לא יכולה להיות להם שום מוטיבציה להישאר שם! לעזאזל, לאף אחד לא יכולה להיות! תברחו משם! זה הארץ הבדיונית הכי מחורבנת שאי פעם נוצרה! אבל נשים את זה בצד, מה קרה לעולם שלנו? הם פשוט... שכחו אותו?! מה לעזאזל? מה לאלף עזאזלים? באיזו מציאות יחליט מישהו לעזוב את כדור הארץ, המקום בו הוא נולד וגדל, איפה שיש לו משפחה, חברים, לימודים, כל הדברים האמיתיים של החיים, לטובת ארץ בדיונית שהוא רק עכשיו הכיר?!
התשובה היא- נרניה, הארי פוטר, פרסי ג'קסון, ארץ האגדות ועוד המון ספרים.
אז למה יש לי בעיה עם זה ספציפית? כי זה לא נבנה. זה לא צויין לפני כן. זה היה תמיד ברור שאחרי שהם יסיימו את ההרפתקה הם יחזרו. זה תמיד היה באוויר. הם מעולם לא דיברו על כך שהם מתכננים להישאר שם. הם מעולם לא התנהגו כאילו יש לזה השלכות. הספר מעולם לא התייחס לזה כאילו שיש לזה השלכות. כאילו זה הדבר הכי טבעי והגיוני בעולם, אבל זה לא. הדמויות והספר, כולם סוג של שכחו מהעולם האמיתי. זה פשוט לא אמין. לא הגיוני. מגוחך.
הספר מאבד מהכיוון המקורי שלו. ואין דבר יותר מעצבן מזה בשביל קורא. הסיפור התחיל בהתמקדות על הרעיון של שילוב בין העולם האמיתי וסיפור בדיוני, ועל יכולת הקריאה בקול, ואז משום מה עבר להתמקד בעולם הבדיוני! רעיון כל כך שולי בעלילה המקורית, שמצאתי את עצמי מבולבל מכמות האנרגיה שהספר הזה משקיע בו. זה כאילו אתה מתחיל לקרוא על משהו אחד, מגניב, נחמד, אבל פתאום הספר אומר- "לא, רגע, תראה את זה!" ודוחף לך לפנים את הסיפור הזה, של שני הספרים האחרונים. ואתה מנסה להציץ מעבר לדבר הזה שהוא דוחף לך לפנים, מנסה למצוא את הסיפור המקורי שהתחברת אליו ואהבת אותו, אבל הוא ממשיך לדחוף את הדבר המזורגג הזה לפרצוף שלך בדבקות כאילו משלמים לו על זה.
ממש רציתי לאהוב את הספר הזה. ממש רציתי להתחבר לדמויות שלו. אבל חוץ מהסיום המאכזב, אני מצאתי את עצמי במצב כל כך אבסורדי, שבו אני לא זוכר דבר ארור אחד מספר של יותר מחמש מאות עמודים (נראה לי). משעמם היא מילת המפתח כאן. וזה חבל, כי הספר כותב על העולם הזה בכזאת התלהבות, וכל הסיפור נכתב בצורה כזאת דרמטית, שזה ממש לא נעים לא לאהוב את זה.
אני חייב לציין שוב, שמו ואצבע אבק פשוט נהדרים פה. הם היהלום שבערמת הבוץ הזאת. יש סצנות מדהימות שלהם בספר הזה שאני לא עומד להסגיר, והן פשוט מרגישות כאילו הן נלקחו מספר אחר, טוב יותר.
אני לא זוכר חוץ מזה.
לסיכום, תקראו את הספר הראשון. הוא נהדר, מרתק, מעורר מחשבה, ומקורי. הייתי אולי ממליץ לכם על הספר השני, כי הוא סוג של בערך מבדר, אבל אז תהיו חייבים לקרוא גם את הספר הזה, ואני לא רוצה את זה על אחריותי.
אולי אתם מרגישים שזה סיום די עלוב לסדרה שלמה של ביקורות. אם כן, אתם יודעים איך אני מרגיש לגבי סדרת לב של דיו.
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
תום
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
אני מסכים עם זה שאין לנקוב בשמו.
האתר הזה מפתיע אותי כל פעם מחדש על חילוקי דעות קיצוניים בין קוראים שונים על אותו ספר. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
דווקא לי זכור שהספר הזה הוא הטוב בסידרה. ודווקא לב של דיו החלש בסידרה.
נו, כל אחד וטעמו |
|
|
אסף
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
מחשבות-
תלונות הן נחמתו היחידה של האדם הסובל.
|
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
אני מרגיש שאתה קצת כועס קצת מאוכזב וכאילו עבדו עליך. נו, בשביל
זה יש קטילות.
|
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
