ביקורת ספרותית על תיכון לילה - כשכולם משקרים על מי אפשר לסמוך? - תיכון לילה #1 מאת סי ג'יי דוהרטי
ספר טוב

---

לעזאזל, זה ספר טוב.
אבל לפני שאני מתחילה בביקורת הזאת, בואו נעשה Move-back ליום הזה כשרק ראיתי את הספר הזה במדפי סטימצקי,אבל הפעם, בסגנון קצת יותר.. חשאי.
***
זה היה יום גשום. ניתן היה לשמוע את טפיחות הגשם על המטרייה האומללה שהגנה מפני רואן ואמא שלה מהירטבות מוחלטת. 2 הבנות יצאו בחשאיות מהחניה ונכנסו למחסה, לקורת הגג היחידה באזור- הקניון.
חמימות עטפה את השתיים. אנשים נכנסו בצחקוקים לקניון, כל אחד מצא את מבוקשו בקניון הגדול. רואן ניערה את שערה האדמוני והביטה במבט רציני ומלא משמעות באשה המבוגרת לצדה, המכונה 'אמא', או במשימה חשאית זאת, כ-'נשר'.
רואן הביטה לעבר חנות הספרים האהובה והמוכרת. עיניה של אמה פזלו לעבר הסניף של Castro, במבט מלא כמיהה. הפיתוי של הנשר לבגדים חדשים היה חזק. הפיתוי של הגוזל (רואן) היה גדול יותר. בין השתיים התנהל קרב מבטים מהיר.
"30 דקות," אמרה אמא לבסוף, ורצה עם העקבים הגבוהים שלה לעבר Castro.
רואן גילגלה את עיניה. 'אימהות..' נאנחה, 'איזה עם מוזר!' ודהרה לעבר סטימצקי.
ריח הנייר המודפס אפף אותה בכניסתה.
"מה המשימה הפעם, הסוכנת 569?" שאלה המוכרת ברצינות תהומית.
"3 ספרים." ענתה רואן מייד. "מהר," הוסיפה.
לא היה צורך לומר שנית; המוכרת/סוכנת הנאמנה אצה לעבר המדפים, בחיפוש אחר ספר במבצע ש, אממ, סוכנת 569 לא קנתה.
משימה קשה בהחלט, אין ספק.
לאחר חיפושים אינסופיים, שתי הסוכנות מצאו את 'מסומנת' ו-'עיר של עצמות'.
אוח, רק 66.666666% מהמשימה הושלמו. צריך ספר שלישי! :'(
"עוד כמה זמן נשאר, הסוכנת 569?" שאלה המוכרת והתנשפה.
"5 דקות," ענתה רואן לאחר שהחטיפה מבט לעבר השעון התלוי על הקיר, מיואשת מעט.
"תמיד בפיגור," הזדעפה קלות המוכרת.
"אסור להתייאש! תמשיכי לחפש!"
כשנשארו רק 2 דקות לסיום המשימה, רואן נאנחה בהקלה. "מצאתי! הנה, אני לוקחת את 'תיכון לילה'.
"אבל זה לא במבצע!" נשנקה המוכרת.
*פאפי פייס, אבל פאפי פייס קשוח, שיתאים לכל בקטע הזה של משימות חשאיות וסוכנות וכל זה*
"הוו! רק לא הפאפי פייס!"
*המשך פאפי פייס*
"אוקיי, אבל זה חייב להעשות בדיסקרטיות מוחלטת," הנידה בראש, נכנעת לחמידות.
"המשימה הושלמה," אמרה רואן, מרוצה.
***
כמה דרמה קוויני מצדי, אני יודעת.
אבל אני בכזה מצב רוח היום.
תתמודדו!
***
ועכשיו בנוגע לספר-
הוא מדהים, מרתק וכובש.
העלילה מקורית ומעניינת, עם מתח, הכתיבה טובה... והסופרת עשתה מבית ספר דבר.. טוב. הייתי מתה ללמוד שם! אבל אני חייבת לספר לכם על הדמויות לפני שאני אתפוצץ (וביננו, זה לא ייגמר טוב..).
אלי- אני חייבת להודות, לא כל כך התחברתי אליה. היא דמות אהובה אצלי, אבל לא עד כדי כך. בהתחלה אהבתי אותה כי הייתה אחת מהבחורות המרדניות, מהסוג שמרססות 'רוס הומו' בחדר של המנהל שלהם. אבל כשהיא הגיעה לקימריה היא השתנתה בצורה משמעותית כל כך, שאני חייבת להודות שזה קצת העיק. לא מפריע לי שהיא השתנתה והפכה ל, אממ, בת, מפריע לי שהיא השתנתה מהר מדי ("תחי המלכה ג'ו!" אלי הייתה שרועה על הרצפה, שכבה על הבטן ועלעלה בכתב עת לעיצוב שיער. "תגידי, אולי כדאי לי להסתפר קצוץ?" היא הרימה תצלום של דוגמנית כחושה.)ואז יש עוד את הקטע של הבנים שמצילים את הבנות... התגעגעתי לאלי עם החינה האדומה:'(
אבל הרגשות האלו קצת דעכו לקראת הסוף, כשאלי לובשת שנית את הנעלי דוקטור מרטינס שלה (תחי דוקטור מרטינס!) וכשהיא אומרת לאיזבל שנמאס לה להיות זאת שתמיד צריך להגן עליה מפניי העולם בחוץ, ןכשהיא מצהירה על כוונתיה להצטרף לכיתת הלילה וללמוד להלחם.
ג'ו- בהתחלה היא נראתה לי חמודה ומתוקה וחברה טובה כזאת, סוג של 'סטיביי ריי' מ'מסומנת', ונורא אהבתי אותה אבל אחרי התקרית בגג וההתרחקות שלה מאלי, זאת שהצילה אותה, אני חייבת להודות שחשבתי שהיא קצת... כלבה. קצת הרבה.
אבל שוב, בסוף הספר התברר שהיא היתה נתונה לאיום מצד החבר שלה, גייב (המעריץ מספר 1 של נתניאל).
גם הזדהתי איתה, כי גם אני מתחרפנת כשאני בלחץ (מודה באשמה..), אבל זה אף פעם לא הגיע לריקודים מוזרים על גג בית הספר/פנימיה כשאני שיכורה לחלוטין (אני אפילו שונאת אלכהול! אני יותר בכיוון של סיידר תפוחים), ואני אף פעם לא מתרחקת ככה מהחברות שלי, ומאמינה לאויבות שלי. נאבר. עדיין אוהבת אותה, למרות הביצ'יות שהפגינה.
ריצ'ל- זאת חברה לעת צרה. אני מזדהה איתה, כי גם מקום המחייה העיקרי שלי הוא ספרייה וחנויות ספרים. היא עזרה לאלי והפגינה יושר טהור ותמיד תמכה באלי :-)
קרטר- לא קולטת את הקטע שלו; הוא שמח, ופתאום קודר. אבל הוא הבויפרנד המושלם לאלי. אז נחיה עם המוזריות שלו. >.<
סילבן- עושה רושם שהוא הצרפתי הסקסי שרק מצמוץ שלו יכול לגרום לבנות להתעלף, והוא באמת נראה כמו הבחור המושלם, עד שהוא ניסה לאנוס את אלי (לא נחמד!). לפרוטוקול, ידעתי שמשהו מסריח כבר מהרגע שהוא התחיל להעמיס על אלי שמפניה. אבל רואים שהוא מתחרט על מעשיו, אז אני מוסיפה אותו לרשימה של 'הדמויות שאני סולחת להן'.
כל השאר גם בסדר, אבל יש לי עוד מלא להוסיף על הספר הזה, אני בהתמוטטות עצבים והאצבעות שלי קופאות, וממש כואב לי להקליד:'(
חוץ מזה הכל בסדר.
אז הבאתי לספר הזה 4 כוכבים, וההתרככות המהירה של אלי היא רק חלק מהסיבה שהורדתי כוכב. אז מה הסיבה השנייה?
כמעט עד כמה שהרעיון מקורי ונהדר, הוא גם לגמרי הזוי.
זה לא הגיוני שכל ראשי הממשלה, הסלבריטאים ומפקדי הצבאות וכל עשירי העולם היו בקימריה.
פשוט לא הגיוני. איך הם שמעו על קימריה, אם אף אחד לא יודע על קיומו של בית הספר אפילו?
אבל אתם יודעים מה?
לא אכפת לי. זה ספר כל כך טוב ומותח שאני לא יכולה לפסול אותו לגמרי בגלל 2 טעויות.
אז אני ממליצה לכם על הספר, ואני מחכה בקוצר רוח לשני.
אוף, כאן נגמרת הביקורת והיא עדיין כל כך קצרה:'(

» ביקורות נוספות של Rowan Jin
» ביקורות נוספות על תיכון לילה - כשכולם משקרים על מי אפשר לסמוך? - תיכון לילה #1