• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
האפיפיורית יוהנה

האפיפיורית יוהנה

מאת דונה וולפולק קרוס

הביקורת של dyona

תמונה של dyona
ביקורת נבחרת
האפיפיורית יוהנה

האפיפיורית יוהנה

מאת דונה וולפולק קרוס

הביקורת של dyona

ביקורת נבחרת
תמונה של dyona
הוצאה לאור:נירם
שנת הוצאה:1998
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
-^^-
לפני 10 שנים

“”

11/93
ביקורות על האפיפיורית יוהנה
הבאה
Strobe
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
1.0
לפני 16 שנים

“מהר, מהר מאוד וויתרתי על המשך קריאתו. לא התחברתי בכלל לסגנון הכתיבה ולעלילה עצמה.”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 18 שנים•2 דקות קריאה

על הספר הזה שמעתי לראשונה מפי מדריך התיירים שלי במהלך סיור בותיקן. הדבר עורר את סקרנותי ומיד עם שובי ארצה השגתי את הספר.
אפיפיורית? האמנם? ובכן, על פי תעודות היסטוריות מהימנות ב - 80% בערך, אכן ישבה (מי שיקרא את הספר יבין מדוע הדגשתי מילה זו!) אישה על הכס הקדוש בסביבות השנים 853-855 לספירה.
כיצד הגיעה יוהנה, בתו של כומר כפרי נוקשה שעשה את כל אשר לאל ידו על מנת למנוע ממנה ללמוד, למשרה הרמה ביותר בעולם הקתולי? על כך כתבה דונה וולפולק קרוס סיפור מרתק! הספר, רחב היריעה, מתמקד בסיפורה המיוחד במינו של יוהנה, אולם פורס בפני הקורא תמונה רחבה ועשירה של החיים בימי הביניים החשוכים.
החיים באירופה הנוצרית והפרימיטיבית היו קשים ביותר. חוקי הכנסייה הנוקשים והאכזריים (כריתת כפות ידיו של אדם שנתפס בגניבה פעוטה היא רק דוגמא אחת מני רבות), בצירוף אמונות טפלות וחשוכות – שלטו בכיפה. מעמדן של הנשים היה בשפל המדרגה. בגיל צעיר ביותר עברה הנערה מרשות אביה לרשות בעלה, כשהיא משוללת כל זכויות וההצדקה היחידה, בעצם, לקיומה, היא המשך השושלת.
במהלך הקריאה בספר מצאתי את עצמי, לא אחת, מודה לאלוהים על שנולדתי במאה העשרים...
דונה וולפולק קרוס היא מרצה לספרות אנגלית ומנהלת מרכז הכתיבה בקולג\' במדינת ניו-יורק. את ספרה כתבה לאחר שבע שנות מחקר בנושא.
הדבר היחיד שהפריע לי, ואפילו היה די מעצבן, הוא ריבוי השמות והמושגים בלטינית שבספר שקשה להבין את משמעותם.
אני בטוחה שכל מי שייקח את הספר לא יניח אותו מידו עד הסוף המפתיע. מומלץ בחום!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רותי-פ
רותי-פ
תמונה של שירה36
שירה36
תמונה של Bar
Bar
תמונה של רץ
רץ
תמונה של יעל 93'
יעל 93'
ש
שרה
תמונה של אוהבת לקרוא
אוהבת לקרוא
P
panyola
18קוראים|גיל ממוצע48|83%נשים

על המבקרת

תמונה של dyona

dyona

ותיקה
חברה מזה 18 שנים
104 ביקורות•9 נבחרות•356 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של dyona
dyona
ותיקה
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות104
ביקורות נבחרות9
לייקים שקיבלה356
דירוג ממוצע4.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית58ספרות מתורגמת26מתח ריגול והרפתקאות7

דיון על הביקורת

1 תגובה
rainbow
rainbow•לפני 15 שנים

הספר האהוב עליי

כשקראתי אותו לא יכולתי להניח אותו הוא נראה לי ממש מדע בדיוני, איך זה באמת יכול להיות? ועובדה זה קרה! הספר הזה ממש גרם לקום ולגשת למחשב ולחפש כמה שיותר מידע על העניין הזה. המדהים הוא שעד היום המאה ה-21 הכנסייה הקתולית מכחישה ומתביישת להודות בטעותה שאיפשרה לאישה להגיע למעמד האפיפיור. אח אח הבורות.
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של dyona

צילה

צילה

יהודית קציר

רק עשרים שנה לאחר שקבלה לידיה את יומניהם של סבתא צילה ודוד חנן, מצאה יהודית קציר את תעצומות הנפש להעלות על הכתב את סיפור חייהם !

הסיפור הוא רומן רחב יריעה המתחיל בפוגרום נורא באודסה בשנת 1905 בו נפגעו קשה צילה וארוסה לזר, טראומה שתלווה אותם לכל אורך חייהם. צילה הייתה סבתא רבתא של יהודית קציר. יהודית קציר הייתה נינתה הבכורה, נכדתה של בתה הבכורה – יהודית, שנפטרה מסרטן שנה לפני הולדת הסופרת הנושאת את שמה.

מבולבלים קצת? בקטנה, יש בסיפור הרבה דודים, דודות ובני דודים ולפעמים קצת קשה למצוא את הידיים והרגליים בסבך המשפחתי הנפרש כאן, אך זה אינו פוגם ברצף הקריאה.

צילה ולזר (אליעזר) מרגולין עלו ארצה לאחר נישואיהם והקימו משפחה שלה חמישה ילדים. הם עברו תלאות רבות ויחסיהם עלו על שרטון חדשות לבקרים, אולם לא פרקו את הזוגיות. בשלב מאוחר נכנס לחייהם עולה צעיר ששמו חנן. הוא מתאהב בצילה המבוגרת ממנו בשמונה שנים וכך גם היא. חנן נכנס לגור בבית מרגולין ולזר גולה מחדר השינה ועובר לחדר אחר בבית. נוצר משולש יוצא-דופן : צילה, לזר בעלה ואבי חמשת ילדיה שאותו אינה אוהבת אך מכבדת וחנן, המאהב שלה הדואג לילדים ולחינוכם וגם שומר על יחסים תקינים עם לזר! תודו שזהו צירוף מיוחד במינו!

המצב הזה גורם ייסורי נפש קשים לשלושת הדמויות הללו אך הם לפותים בו ללא מוצא. המצב משפיע בעקיפין גם על הילדים הגדלים בבית המיוחד הזה, אך בכל זאת הם יוצאים אנשים טובים וחיוביים.

בספר שלושה חלקים :
נדודים – אודסה, 1902 – תל אביב 1930
אהבה – תל אביב/ רמת גן – חיפה 1931 – 1933
רמת גן, 1933 – הרצלייה 1967

החלק הראשון הוא המעניין והמרתק ביותר. בחלק השני הביאה הסופרת את מכתבי האהבה של סבתה יהודית (שעל שמה היא נקראת) וסבה עמינדב. חלק זה הוא די מייגע. בתחילה התפעלתי מאוד ונהניתי מן הסגנון אך בשלב מסוים זה התחיל לחזור על עצמו ולשעמם מעט. בחלק השלישי נמצאים יומניו של חנן. גם כאן יש קושי, הן בתוכן הפילוסופי הדיכאוני והן בחזרות, אולם יש סגירת מעגל מעניינת ומרגשת.

לסיכום – נהניתי מהספר וקראתי אותו בשקיקה. לא דילגתי על הקטעים המשעממים על מנת שלא לפגוע ברצף הסיפורי. הספר היה אתי בטיול בפורטוגל. התחלתי אותו ביום הראשון של הטיול וסיימתי ביום האחרון, כעבור שבועיים. היו ימים שבהם ממש חיכיתי לחזור בערב למלון על מנת להמשיך בקריאה!


נ.ב. אהבתי גם את דברי העורך מנחם פרי.

לפני 12 שנים•dyona
כלה

כלה

אורה אחימאיר

בגיל עשר התייתמה אורה אחימאיר מאמה. במצוות אביה לא דברו בביתם על האם ואף את שמה לא הזכירו. אביה האמין שמה שלא מדברים עליו – לא כואב. כך חשבו פעם. בדיעבד זה גרם להם לא לעבד את האבל ולא להתקדם הלאה.

אורה ידעה על קיומו של סוד הקשור באמה אך לא הייתה פנויה רגשית להעמיק בנושא. רק לאחר כששים שנה, החליטה לחקור את העניין וגילתה סיפור מופלא אותו היא פורשת בספרה בצורה מאוד מעניינת ונוגעת ללב.

האם, חיה לבית קירשנבאום, נולדה בצפת למשפחה חסידית אדוקה. בשל צירוף מקרים מפתיע למדה בבית ספר אליאנס (בניגוד לחברותיה שלמדו ב"בית יעקב" החרדי) ועל כן נפתחה לתרבות המערבית. היא התאהבה (שומו שמיים!) בשוטר יהודי ששרת במשטרה הבריטית בצפת ואף הצליחה, במהלך מתוחכם, לכפות על הוריה לקבל את בחירתה ולהסכים לנישואיה עם השוטר.

לרע מזלה, נרצח בעלה בידי ערבי ארבעה ימים לאחר החתונה! זו הייתה מכה קשה לחיה, למשפחתה ולישוב היהודי בצפת. חיה הייתה צריכה לקבל חליצה מאחי בעלה ולשם כך נסעה עם אביה להונגריה ערב מלחמת העולם השנייה. היו אלה ימים קשים ביותר ליהודים והסיכון היה רב.

כעבור כשנה נישאה חיה בשנית והקימה משפחה. נולדו לה שתי בנות ובן אך הטראומה הקשה שעברה עם רצח בעלה הראשון לא הרפתה ממנה. בגיל צעיר חלתה במחלת לב קשה. שלוש שנים הייתה מאושפזת לסירוגין בבית החולים שערי צדק בירושלים אולם לא נמצא לה מזור. קצרים וקשים היו חייה.

כישרון התיאור של המחברת הוא מעולה! אהבתי מאוד את התיאורים של ההכנות לחתונה והחתונה עצמה בצפת ואת תיאור הנסיעה להונגריה לעיירת הולדתו של השוטר. גם תיאור הגילויים שהובילו לכתיבת הספר היה מאוד מעניין.

לסיכום – ספר מעניין, קריא ועשיר – מומלץ ביותר!

לפני 13 שנים•dyona
הבת הסודית

הבת הסודית

שילפי סומאיה גוודה

קוויטה וג'אסו חיו בכפר הודי עני ונידח. בכפר זה, כמו ברבים אחרים כמותו, שולטת תרבות של העדפת בנים. כשנולדה להם בת ראשונה, מסר אותה ג'אסו לבן-דודו על מנת ש"יעלים" אותה, או במילים בוטות יותר – יהרוג אותה. הוא עשה זאת מתוך אמונה מוצקה שאין באפשרותו לגדל בת אלא רק בן שבבוא היום יעבוד עמו בשדות. הדבר שבר את ליבה של קוויטה אך היא השלימה עם הגזרה וקיוותה שבלידה השנייה זה יהיה בן.

הגורל רצה אחרת ונולדה שוב בת זהובת עיניים. הפעם החליטה קוויטה לעשות כל אשר לאל ידה כדי שהתינוקת תחיה. היא הצליחה לשכנע את בעלה להשאיר לה את התינוקת ליממה נוספת. וכך, יחפה, עם תינוקת בזרועותיה ועם אחותה הבכורה – הלכו השלוש למומבאי כדי למסור את התינוקת לבית היתומים שאנטי. זו הייתה האפשרות היחידה לתינוקת, אשר קבלה את השם אושה (תקווה) – לשרוד.

הפרידה בבית היתומים הייתה נוראה וקורעת לב אך במעמקי ליבה ידעה קוויטה שעשתה את הצעד הנכון ונתנה לבתה מתנת חיים. לא חלף יום בחייה שלאחר מכן בו לא חשבה על הבת הסודית הזו !

בקצה אחר של העולם, בקליפורניה, חיו סומר וקרישניאן, זוג רופאים. קרישניאן בא מהודו ללמוד רפואה, הכיר את סומר האמריקאית, נשא אותה לאישה והשתקע בקליפורניה. הם רצו מאוד ילדים אולם שלושה הריונות של סומר הסתיימו בהפלות כואבות. הסתבר שיש לה בעיית עקרות בלתי פתירה. רופא הנשים הציע אימוץ. קרישניאן קבל מיד את הרעיון. לסומר לקח זמן להשלים עם המצב ולהיפתח לרעיון האימוץ. כשזה קרה הם פנו למשפחתו של קרישניאן במומבאי בבקשה לעזור להם בנושא ולמצוא עבורם תינוק או תינוקת. המשפחה פנתה לבית היתומים שאנטי.

תמונה של תינוקת זהובת עיניים בת שנה עשתה דרכה מהודו לקליפורניה וכבשה את ליבם של סומר וקרישניאן. הם הגיעו להודו כדי לאמץ אותה, התגברו על כל קשיי הבירוקרטיה ושבו לקליפורניה עם ילדה בחיקם. בעיית האימוץ נפתרה והחל מסע, לא פשוט, של גידול הבת המאומצת.

מכאן מתפתלת העלילה בין הודו לקליפורניה לסירוגין. כמובן שלא אפרט, את זאת יהיה עליכם לקרוא בעצמכם, אם הנושא מעניין אתכם. אומר רק שהסיפור מרתק, מרגש, יש בו לא מעט הפתעות וגם תובנות חכמות. אני נהיתי מאוד וממליצה עליו בחום.

לפני 13 שנים•dyona
הפרדס של עקיבא

הפרדס של עקיבא

יוכי ברנדס

נכנסתי לפרדס בסקרנות רבה וקראתי בו בשקיקה!

סיפור אהבתם של רחל בת כלבא שבוע ועקיבא, הרועה הבור שהפך לרב וחכם דגול, ידוע לכל ילד. יוכי ברנדס הוסיפה עליו נדבך על גבי נדבך, העשירה אותו ובנתה רומן מרתק.

שמעתי פעם את יוכי ברנדס בראיון אומרת שהדמיון שלה מצומצם ולכן את ספריה היא בונה על עובדות היסטוריות שלהן היא מוסיפה את המגע הספרותי. בכל פעם היא לוקחת תקופה אחרת מתקופות היהדות ומאירה אותה באור חדש ובזווית רעננה. בספר זה התקופה היא תקופת שלטון רומי, לפני ואחרי חורבן הבית, הסנהדרין ביבנה ומרד בר-כוכבא. אין ספק שהיא יודעת לספר סיפור ואני אוהבת את כתיבתה.

שמות כמו רבי טרפון, רבי חנניה, רבן גמליאל ורבי אליעזר בן הורקנוס שמעתי לאחרונה כשלמדתי תושב"ע בתיכון לפני מספר עשרות שנים...והנה כאן הם קרמו עור וגידים והיו לדמויות עגולות. אמנם את מרבית זמנם הקדישו ללימוד והפצת התורה וההלכות אך, כמו כולם, גם הם היו מונעים מיצרים ותאוות אשר לא אחת הכשילו אותם.

רבי עקיבא הוא דמות מופת ביהדות וכך גם בספר זה. רחל, אשר במקורות יש לה מקום מצומצם ורק בהקשר של אביה ובעלה המפורסמים, כאן היא דמות גדולה מהחיים. קשה שלא להעריץ אותה !

הספר נקרא "הפרדס של עקיבא" לא בכדי. במקורות מסופר על ארבעה שנכנסו לפרדס : אחד מת, אחד השתגע, אחד הפך לכופר (אחר, בלשון המסורת) ורבי עקיבא שיצא בשלום. שאלת מיליון הדולר היא מהו אותו "פרדס". אהבתי את הפירוש של יוכי ברנדס והוא נראה לי מאוד הגיוני.

המחברת מביאה מספר הכרעות של רבי עקיבא שעיצבו את זהות העם היהודי וגזרו את גורלו למשך דורות וגם בכך מצאתי עניין רב.

ההישג הגדול ביותר של המחברת, לדעתי, הוא בכך שהצליחה לגרום לקוראים חילוניים רבים (כמוני) למצוא עניין בסיפור עצמו ובהיבטים הרחבים יותר העולים ממנו. אני, למשל, לאחר סיום הקריאה בספר, חיפשתי בגוגל נושאים רבים שעלו בו והרחבתי את ידיעותיי בהם ויש עוד נושאים שאני מתכוונת להעמיק בהם.

לפני 13 שנים•dyona
לראות בשדות זרים

לראות בשדות זרים

יוסיפיה פורת

רעיה לביא, אם וסבתא, טסה את כל הדרך הארוכה למלבורן שבאוסטרליה על מנת לפגוש את בנה ומשפחתו אשר עזבו את הארץ שנה קודם לכן. הגעגועים העזים והרצון לשמור על קשר עם הנכדה, גורמים לרעיה לעזוב את אורי בעלה לחודשיים תמימים, חרף התנגדותו, ולטוס לקצה השני של העולם כדי לא להיות "סבתא של טלפונים, דוא"ל וסקייפ".

בשפה עשירה וקולחת מתארת המחברת, יוסיפיה פורת, את הקשרים המחודשים הנרקמים באוסטרליה בין רעיה לבין בנה יונתן, כלתה נילי ובעיקר – בינה לבין נכדתה בת השש, תמרה. רעיה עושה הכל כדי לזכות באהבתה של הקטנה. היא אכן זוכה בה אך יש לא מעט חיכוכים ומשברונים קטנים בדרך, כמו בכל משפחה נורמאלית.

רעיה יוצרת גם קשרים עם הסביבה החדשה אליה נקלעה : עם קלייב , שכנו הבודד של יונתן, עם ראג', בעל המכולת ממוצא הודי ועם ישראלים המתגוררים גם הם בשכונה ואתם היא נפגשת בבית הספר כשהיא באה לקחת את תמרה.

קלייב, השכן האוסטרלי, מעורר זיק בליבה ביחסו העדין אליה. הם כמעט עוברים את הגבול ביחסיהם אך נרתעים בזמן. הדברים מקבלים נופך נוסף מאחר ורעיה חווה מיני-משבר ביחסיה עם בעלה אורי, אהוב נעוריה, המתמודד עם משבר גיל משלו.

דרך אפיזודות יומיומיות (עבודות יצירה, הכנת פיצה ביתית, טיול בפארק ובילוי בגן משחקים), המתוארות בעין בוחנת וברוך, אנו מקבלים תמונה עשירה של משפחת לביא המורחבת (וגם של משפחתה הגרעינית של רעיה). הבעיה המרכזית: בן שלקח את משפחתו ועזב את הארץ, נמצאת כל הזמן ברקע. זוהי בעיה של משפחות רבות בישראל הנקרעות בין הרצון שלילדים יהיה טוב לבין הגעגועים והחמצת הקשר הקרוב עם הנכדים. דור ההורים שראה במדינה חזות הכל ודור הבנים אשר ההשכלה היא מולדתו ומחפש את אושרו במדינות שבהן החיים קלים ובטוחים יותר.

משפט מפתח בסיפור הוא : "אפשר לצאת מישראל אך אי אפשר להוציא את הישראליות מן הישראלים". הישראלים ממשיכים לאהוב את הארץ, לבקר בה ולהתעניין במה שקורה בה, גם אם לא תמיד הם מודים בכך. על זה בונה גם רעיה ומקווה ששהותו של יונתן ומשפחתו באוסטרליה תהיה זמנית ובבא היום ישובו ארצה והמדינה רק תרוויח מזה.

רעיה עוברת במהלך ביקורה תהליך לא פשוט של השלמה עם דרך שאינה דרכה ותהליך קבלת הדברים אשר אין בכוחה לשנות.

אהבתי מאוד את הספר וקראתי אותו בשקיקה. קראתי ואהבתי גם את ספרה הקודם של יוסיפיה פורת "פניצילין ועוד סיפורים".

לפני 13 שנים•
★★★★★
•dyona
בבקשה תשגיחי על אמא

בבקשה תשגיחי על אמא

קיונג סוק שין

הגיבורה הראשית של הספר היא אם לארבעה שהלכה לאיבוד בסיאול, קוריאה, וילדיה מחפשים אותה בקדחתנות. אמא היא כפרית מבוגרת שאינה יודעת קרוא וכתוב. היא נישאה עוד לפני קבלת הוסת הראשונה, לגבר שלא גילה כלפיה שום סימני חיבה והתחשבות. לעתים קרובות נעלם מן הבית לתקופות ארוכות, ללא כל הסבר. בשובו תמיד נתקבל בכבוד והמשיך לזכות בטיפול המסור והכנוע של אשתו.

היא עבדה בשדות ובמשק הבית, ילדה ארבעה ילדים ללא שום עזרה וגידלה אותם בתקופת מחסור קשה כשהם עניים מרודים. היא הצליחה להאכיל אותם ולשלחם לבית הספר בידעה שזה הבסיס להתפתחותם כאנשים מצליחים. היו לה "ידיים ירוקות" וכל מה שזרעה ושתלה – הצליח.

בבגרותם עזבו הילדים את הבית לעיר הגדולה. המצב הכלכלי השתפר אך אמא המשיכה לבשל ולהכין את המאכלים המסורתיים (שדרשו עבודה מרובה) ולהביא אותם לילדיה כאשר באה עם בעלה לבקרם בסיאול.

באחד מאותם ביקורים איבדה את הקשר עם בעלה ברציף הרכבת (הוא תמיד הלך ראשון ולא טרח להפנות את ראשו ולבדוק אם היא מאחוריו) וכך אבדו עקבותיה.

הסיפור מסופר מפי ארבע דמויות שונות, בגוף שני, והוא פורס בפני הקורא מערכת יחסים מורכבת ורבת עוצמה בין אם לילדיה. יש כאן אהבה, הקרבה, כעס, קרבה ותחושת אבדן. האם הקריבה את חייה למען ילדיה ומצאה אושר שקט וסודי בהקרבתה.

המבקר, או המבקרת, של הוושינגטון פוסט כתב "הרבה לפני שהגעתי לעמוד האחרון הרגשתי צורך עז להתקשר לאמי". זה בדיוק מה שחשתי גם אני! הסיפור גורם לקורא לבדוק ולחזק את הקשר עם אמו. חבל שאצלי זה כבר מאוחר מדי...

למרות שהספר נכתב בתרבות ובמנטליות זרה, למרות שמוזכרים בו פעמים רבות מאכלים מוזרים ובלתי מוכרים – הנושאים הרגשיים שהוא מעלה הם כלל אנושיים ומדברים ללבו של כל אדם בעל רגש.

לפני 14 שנים•dyona
הכל זריז

הכל זריז

שרי שביט

הספר הוא תיאור מסעה של מלי מועלם עם החוקר הפרטי כנען גרוס, בעקבות אחיה יזהר שנעלם בהודו. הסיפור פוסע צעד אחד קדימה לתיאור המסע ושני צעדים אחורה כדי לתת לנו את הרקע ואת הסיבות שהביאו להיעלמותו של יזהר.

בקווים כלליים בלבד הסיפור הוא כזה : יזהר ומלי הם שני ילדים שנולדו בברזיל למשפחות עניות ביותר ואומצו כתינוקות על ידי בני הזוג אסתר וחיים מועלם מהדר-יוסף, ישראל. מאחר ובני הזוג מועלם היו כבר די מבוגרים התרגלו הילדים לקרוא להם סבא וסבתא. סבא חיים נפטר וסבתא אסתר ממשיכה להשקיע את כל-כולה עבור שני ילדיה הבוגרים.

יזהר ומלי יוצאים להודו בראש קבוצה קטנה אשר מטרתה לעשות את המכה ולחזור ארצה עם סכום כסף גדול שייתן להם פוש רציני בחיים. הרעיון הוא לייצר סוג מסוים של סם שמוכנס לתוך מסטיק עטוף ונמכר לתיירים. הנוסחה לייצור הסם בידיהם והם הקימו מעבדה קטנה והחלו במכירות. אך, לרוע מזלם המשטרה עלתה עליהם, פרצה למעבדה ועצרה מספר אנשים, ביניהם מלי. יזהר הצליח להתחמק. מלי הוחזרה ארצה באזיקים אך שוחררה כעבור זמן קצר. היא חוזרת להודו עם החוקר הפרטי כנען גרוס ששכרה סבתא אסתר על מנת למצוא את יזהר.

במהלך מסע החיפושים מתגלים דברים חדשים, קורות הפתעות ויותר אינני רוצה לכתוב ספוילרים. העלילה מעניינת אם כי לפרקים חשתי גודש מוגזם בפיתולים ובדמויות שהוכנסו לתוכה. אפשר היה לדעתי לקצץ כחמישים עד שמונים עמודים ולהדק את העלילה.

קהל הסטלנים וחובבי עישון הגראס ימצאו כאן שלל מושגים מעולם זה, אשר עבורי היה זר לחלוטין ונאלצתי לא אחת לחפש הסברים למושגים בגוגל...

ניכר שהמחברת ביקרה פעמים מספר בהודו ואוהבת את נופיה ותרבותה אשר מככבים בספר. דמותה של מלי מאוד עגולה והיא מספרת את סיפורה בגוף ראשון. הספר עכשווי ופונה לקהל צעיר. בני עשרים עד שלושים שבקרו בהודו בודאי ימצאו בו עניין רב.

לפני 14 שנים•dyona
רמפול - פרקליט פלילי

רמפול - פרקליט פלילי

ג'ון מורטימר

מי שאוהב הומור בריטי שנון וציני ייהנה מן הספר הזה כפי שאני נהניתי !

רמפול הוא פרקליט פלילי בלונדון. נשוי ל"זאת שיש לציית לה" ואב לבן יחיד. עם בנו היה לו קשר טוב עד שזה קם, נשא אישה ועזב לבוסטון.

רמפול מבלה את עתותיו במשרדו, "אולד ביילי" (בית המשפט הלונדוני) ובפאב הסמוך אליו. בהגיעו למשרד הוא רגוע ונינוח ואילו בהגיעו הביתה, בתום יום עבודתו, הוא מתוח ועצבני במקצת.

מבין מאות התיקים שבהם טיפל כסנגור במהלך הקריירה הארוכה שלו, בחר להביא בספר את סיפורם של ששה תיקים. לא בכולם הצליח להביא לזיכויו של הנאשם אך יש לכולם מכנה משותף : כישרונו של רמפול למצוא את הנקודה שהטיפול בה הופך את התיק על פיו ושומט את הקרקע מתחת לטיעוני התביעה.

מבין דפי הספר עולה השקפת העולם האומרת שמערכת המשפט והפושעים תלויים אלה באלה והאחד מבטיח את קיומו של השני. לולא היו בעולמנו רוצחים, גנבים, שודדים, אנסים, זייפנים ושאר פושעים לא היה קיום לשופטים המכובדים, לתובעים, לסנגורים, לפקידים, לקלדניות ולשאר עובדי מערכת המשפט!

רמפול גורס שכל אחד ממלא את התפקיד שייעד לו הגורל ומשתבץ במשבצת שעלתה בחלקו. הוא מלגלג על צדקנותם של חבריו המשפטנים המנופחים מגאווה עצמית.

לרמפול יש חולשה לשירתם של שייקספיר וורדסוורת והוא מרבה לצטט ממנה, דבר שלרב אינו מובן לשומעיו ואינו מוצא חן בעיניהם.

רמפול הוא שועל קרבות ותיק שאינו נרתע מלהילחם על הצדק ואינו חושש מעבריינים מסוכנים. בקרבם שמו הולך לפניו.

ספר זה הוא הראשון בסדרת ספרים באותו שם אשר זכתה גם לעיבוד טלוויזיוני מצליח מאוד ששודר גם בישראל.

לפני 14 שנים•dyona
הולדת ונוס

הולדת ונוס

שרה דוננט

לסופרת שרה דוננט התוודעתי בקריאת ספרה האחרון "לבבות במנזר" אשר למדתי ממנו הרבה וגם נהניתי. אהבתי את כתיבתה והלכתי לחפש את ספריה הקודמים. כך הגעתי ל"הולדת ונוס" אשר גם הוא גרם לי הנאה מרובה.

שרה דוננט היא סופרת בריטית המתגוררת לסירוגין בלונדון ובפירנצה. ספריה מתמקדים באיטליה של הרנסנס, סוף המאה החמש עשרה וראשית המאה השש-עשרה. בתקופה סוערת זו, שבה שלטה הכנסייה שלטון כמעט ללא מצרים, התרחשו מאורעות רבים וחשובים אשר חלקם מופיעים בספריה.

"הולדת ונוס" כתוב בגוף ראשון כיומנה של אלסנדרה צ'קי, בתו של סוחר בדים עשיר בפירנצה. הסיפור נפתח עם הגעתו של צייר לבית המשפחה. כדי להפגין את עושרו ומעמדו, בנה האב קפלה משפחתית והביא צייר ממנזר בצפון איטליה על מנת לעטר את קירות ותקרת הקפלה.

אלסנדרה בת ה-14 היא נערה גבוהה, לא יפה, דעתנית, מלומדת ואחוזת תשוקה גדולה לציור. בואו של הצייר ועבודתו מושכים אותה אליו בחבלי קסם. זה, כמובן, מתנגש עם מוסכמות וחוקי התקופה שהחמירו מאוד עם נשים וצמצמו את חייהם להקמת משפחה והולדת ילדים בלבד. אלסנדרה אינה מוכנה להשלים עם יעוד זה ומחפשת דרכים לממש את כישרונה.

בפירנצה זהו סוף שלטונה של משפחת מדיצ'י המפורסמת. פלישת הצרפתים ושלטונו של הקנאי הדתי סברונלה מחוללים טרגדיות רבות, גם במשפחת צ'קי.

הגיבורים הראשיים בסיפור הם אלסנדרה ובני משפחתה, המשרתת החכמה שלה ארילה, הצייר, כריסטופורו ואנשי המנזר.

למרות שאין זה ספר מתח במובן המקובל קראתי אותו בשקיקה וממש לא יכולתי להניחו מידי עד לסיום המעניין והלא-צפוי. אני ממליצה עליו בחום.

לפני 14 שנים•dyona

ביקורות נוספות על "האפיפיורית יוהנה"

האפיפיורית יוהנה

האפיפיורית יוהנה

דונה וולפולק קרוס

ספר נהדר, חזק ומרתק המספר על עידן של שנאת נשים, בו הופצו התקפות חריפות
כנגד נשים מפיהם של אבות כנסייה חשוכים!!
יוהנה הקטנה הגיחה לאוויר העולם בלידה קשה שסיכנה את חיי אימה האהובה,
לתוך עולם ימי הביניים האפל וחסר התרבות.
אביה הכומר הגס והמרושע, קיבל במורת רוח את לידתה של בת קטנה
שנולדה אחרי שני בנים. מבחינתו, בנות היו נחותות.

יוהנה הייתה שונה. היא הייתה מבריקה וחכמה.
תבונתה הטריפה את דעתו של אביה, והוא דאג להצליף בה, כי זאת
הייתה דרכו היחידה 'ליישב את דעתה' ("כל גבר הוא אדון ביתו").
אבל לא אחת כיוהנה תשפיל ראש ותיכנע לחוקים אפלים.
היא מצאה דרך לנוס מביתה, והתפלמסה עם אנשי דת על הפרשנות שלהם
לכתובים "מדוע נחותה האישה ביצירה? והרי למרות שנבראה שנייה,
היא נוצרה מצלעו של אדם, בעוד שהאדם נוצר מעפר פשוט."

יוהנה קיללה את מכת הגורל על היותה נערה, גורל שמנע ממנה להצליח ולקבל
את מה שמגיע לה הרבה יותר מאשר לגברים טיפשים וחלשים.
רכיבה על סוס, קרוא וכתוב, עיסוקים, הבעת דעות...כל אלו נשללו מנשים.
היא החליטה לשנות את גורלה!! יוהנה גזרה את שיערה, לקחה את בגדיו
של אחיה המת, ולבשה את דמותו של גבר צעיר חכם וטוב לב.

מכאן...יוהנה עלתה כמו מטאור. היא למדה את סגולות הריפוי, שכלה החריף
העניק לה תפקיד של כומר. וכגודל ההצלחה, כך גודל היריבים הצרים על דלתה.
בתוך כל זה, הסופרת טווה ביד אמן סיפור אהבה בלתי אפשרי
בין האפיפיורית יוהנה לבין ג'רולד האציל הגיבור יפה התואר.
אהבה גדולה ומיוחדת המחייבת את יוהנה לבחור את דרכה העתידית...
ספר מעולה!!

"מוזרות דרכי הלב. ניתן לחיות במשך שנים, להתרגל לאובדן, להשלים עימו,
ואז, במחשבה אחת בלתי זהירה, הכאב עולה שוב לפני השטח,
חד ודואב כפצע טרי".

לפני 4 שנים•
★★★★★
•michalus
האפיפיורית יוהנה

האפיפיורית יוהנה

דונה וולפולק קרוס

החל מהרגע שבו הבחנתי בספר לראשונה, הבנתי שאני כנראה לא חי בימי הביניים.
השם הנשי - "דונה וולפולק קרוס" - התנוסס בגאון על הכריכה הקדמית שלו. כלומר, אישה כתבה את הספר הזה. בתקופת ימי הביניים, דבר שכזה לא היה קורה, משום שהמעשה נחשב אז לפשע חמור, שכן חל איסור על נשים לעבוד בעבודות שנחשבו אז לעבודות גבריות. כתיבה, קריאה, שקידה, למדנות - כולם תכונות גבריות שלא אמורות להימצא אצל נשים. המקסימום הוא לגדל ילדים, לבצע עבודות בית פשוטות, לציית לבעל ולתת לו מדי פעם להכות אותך כשהוא חושב לנכון.

ואם בכל זאת חייתי בימי הביניים, והספר הזה היה נכתב באותה תקופה, תחת זיהות גברית בדויה - נגיד, רוברט גלבריית' - אז וודאי שהמישהו הזה שחי לו בימי הביניים, ושיצא לו לקרוא את הספר הזה, היה מאמין שאכן גבר כתב אותו. ולא סתם גבר, אלא גבר-גבר. הגבר שבגברים, הנעלה שבסופרים. וכי מה הסיכויים שאישה פשוטה כתבה ספר כביר שכזה?

אבל לא, זו עובדה גמורה שאישה כתבה אותו. והיא עשתה עבודה מצויינת. וגם ג'יי קיי רולינג, מחברת הלהיט 'הארי פוטר', נחשבת לא רק לסופרת האישה האהובה עליי, אלא לסופרים האהובים עליי בכלל בכל הזמנים!

***

ואם כבר מדברים על 'הארי פוטר', אני חושב ש'האפיפיורית יוהנה' הוא סיפור הארי פוטר בגירסתו הנשית. מכיוון שהוא מספר על נערה אחת, שגדלה בבית אחד עם אמא, אבא ו-2 אחים המבוגרים ממנה. אביה מעולם לא לחש אליה מילות חיבה, למען האמת הוא ראה בה ילדה מיותרת שלא תגיע לשום מקום, מקור לבושה. את אחיה הוא ייעד לגדולות, ועשה כל שביכולתו על מנת לקדמם בלימודיהם, וכך גם בדרגות בעולם הנצרות. אך יוהנה היא לא כמו כל הבנות. היא מתאווה לידע. היא יודעת שהיא מסוגלת, שיש לה הכוחות הדרושים לכך. וכך, בסופו של דבר, לאחר הרבה תלאות, היא מוצאת את עצמה לובשת דמות של גבר, ומתחילה סוף כל סוף לממש את חלומה, והוא שיתייחסו כלפיה למה שבפנים ולא למה שבחוץ. היא מתחילה ללמוד במקומות שעליהם אפילו בחלומותיה הגדולים ביותר לא חלמה, צוברת הערכה והשפעה רבים בקרב אנשים מסויימים, אך גם אויבים ושונאים. ולבסוף - וזה לא ספויילר - היא הופכת להיות האפיפיור יוהן.

'האפיפיורית יוהנה' הוא ספר שמשלב היסטוריה, שרובה אמיתית והתרחשה במציאות, עם רומן הרפתקאות קיצבי, מסעיר, דרמטי, מרגש וקסום, שעולה בו ניחוח קל של סיפור אגדה, ואפילו פנטזיה - כנראה בגלל שמדובר ברומן אפי, כזה שהושקעה בו הרבה מאמץ, שקדנות, חקירה ולמדנות מצד המחברת שלו (שימו לב שהזכרתי תכונות אלו אצל אישה...) על האירועים ההיסטוריים, בשילוב של כישרון כתיבה, שבכתיבתו הפשוטה אך החזקה והנוגעת, מצליח להקים לתחייה את האירועים שקרו לפני שנים רבות. יש בו אבירים, אצילים, מלוכות, סיכסוכים, תככים, מזימות, מאבקי שילטון וכוח, מוות, אהבה, קונפליקט, וסיפור על ילדה אחת, גיבורה אמיתית, שרוצה לעשות צדק בעולם הלא צודק שבו נולדה.

הוכחה נוספת לכוחו והשפעתו הרבים של הספר עליי - אני זוכר בו איזה קטע בספר שפאקינג גרם ללב שלי לדפוק בעוצמה, וזה משהו שהרבה זמן, אם בכלל, לא קרה לי עם ספר. ממש סגרתי את הספר והכרחתי את עצמי להתאפס ולנשום ברוגע, כי הרגשתי שהעוצמה של הדפיקות יכולה לסכן לי את החיים ולגרום לי לקבל התקף לב, ואני לא צוחק. זה היה ממש ממש חזק.

שמעתי שגם יש סרט על הספר. טרם ראיתיו, כנראה אראה אותו בסוף שבוע. עד אז, ממליץ לכם בכל לב לקרוא את 'האפיפיורית יוהנה', ההנאה מובטחת. מקווה שתצאו עם קריאת הספר בהרגשה שיש עוד לאן לשאוף - כן נולדה מצלע אדם, לא נולדה מצלע אדם, פיתתה את אדם לטעום מעץ הדעת, הוא פיתה אותה - זה ממש לא משנה. אנחנו בני אדם. כולנו, גברים ונשים כאחד, קיבלנו את הדעת והחוכמה. אז... הגיע הזמן שנעשה עם זה משהו לשם שינוי.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
האפיפיורית יוהנה

האפיפיורית יוהנה

דונה וולפולק קרוס

"כל מה שהיום ישן היה חדש בעבר, החדש קודם תמיד לישן. האם אין סכלות בלעג לקודם והערצת הבא אחריו?" (יוהנה, עמוד 349).

זה לקח כמה פרקים אבל משלב מסוים מאוד נהניתי מהספר. השפה, שחששתי שתחווה כעיונית וקדומה בקטע מעיק, הייתה זורמת ונעימה לקריאה. אפשר לשפוט את הספר לפי קו העלילה המרכזי שנטווה בו, הכולל גם סיפור אהבה כואב ובלתי אפשרי (לכאורה קיטשי, אבל להנאת הקוראים לא מדי מורגש ככזה) אבל ההתרשמות האמיתית שלי הייתה מהאווירה. התיאורים מייצרים די בקלות תמונות כל כך חיות, היה קל ונעים נורא לדמיין- את המראות, והריחות, והלבוש, וכלי המלחמה וההתכנסויות. וכן גם את העוני, והאלימות- חוויות לא פשוטות אך האופן בו הן מתוארות פשוט "חי" כל כך, מבלי להתאמץ ולהכביד בתיאורים ו"הוראות בימוי".

משאלות לבה של יוהנה, נראות טריוויאליות- ללמוד ולרכוש השכלה. כל כך טריוויאליות שבדומה לגברים (ולנשים!) המתוארים בספר, אבל ממקום מאוד שונה מהם, גם אני שאלתי את עצמי- 'מה מקולקל בילדה הזאת?', שהעתקה חוזרת של מילים ארוכות ושינון כתבי הוגים כאלה ואחרים עושים אותה לכל כך מאושרת. אני חושב כמה פריבילגית המחשבה הזאת שלי, איך אני יכול להרשות לעצמי לחשוב אותה מתוך התקופה והחברה בה אני חי. כמה היא נעשית מזעזעת על רקע תיאורים כמו ברכת הבישוף לחתונת זוג צעיר, ודבריו על האישה- "עליה לחקות את התנהגותו של הכלב, שלבו ועיניו תמיד מושתים לבעליו ; גם אם בעליו מצליף בו ומשליך עליו אבנים, הכלב הולך אחריו, ומכשכש בזנבו" ; ולגבר- "מי ייתן ויהיה אדון הוגן לגבירתו, ולא ישית עליה עונשים שאינם סבירים" (תיאור החתונה מעמוד 131). כל זה, ומבלי להתכוון להעליב אף אחד או לגרוע מרגעי האושר של החתן והכלה ביום חתונתם- אז ודאי שהעתקה אינסופית של ספרים עשויה לגרום לאיזשהו אושר, מסוג כזה שאני לא לגמרי יכול להבין אותו עד הסוף. וודאי שההרגשה שלי המתלווה לקורותיה של יוהנה- 'אבל תחת התחפושת הזאת של הגבר היא לא באמת מגשימה את עצמה במלוא מובן המילה' גם היא מתפקחת על רקע אותם הדברים.

הנקודה המעניינת, ובעיניי נקודת הזכות בספר, היא שבעוד שיוהנה מוצגת כדמות שחצתה את גבולות המגדר באותה עת, היא איננה מהפכנית במלוא מובן המילה. היא חצתה את הגבול, אך לא פרצה אותו. לא היה בכוונתה, וגם לא היה בכוחה. וכנראה גם לא עלה על דעתה. גם היא מבינה שהכלה באותו טקס נישואין מאושרת, או שעליה עצמה לשלם את המחירים של בחירתה לחיות כגבר פשוט כי ברוב תחומי החיים האפשרויות העומדות בפני גבר הולמות יותר את שאיפותיה האישיות באותה עת. אני חושב שזו נקודת זכות משום שכשכך מוצגים הדברים, אפשר להצליח אולי לחוש קצת יותר בעוצמות הדיכוי, ובעיקר במידת הקיפאון התודעתי. איך אפשר להיות מקובעים כל כך? גם כשלכאורה הדבר גובל בעיוורון. וכאן אני חוזר אל הציטוט שהבאתי בפתיחה. הוא תפס אותי לא רק כי הוא מצביע על המובן מאליו (הפחד מחידושים הוא טיפשי), אלא גם על מה שקשה לנו להבין לגבי עצמנו- לא תמיד אנחנו רציונליים. והפחד מחידוש הוא עדיין פחד. טיפשי ככל שיהיה הוא מניע אותנו, והוא עשוי לשתק אותנו. לא באופן הדרמטי של המילה, אלא סתם בצורה כזו פשוטה, יומיומית, שעשויה להסביר איך אנשים משכילים, ונאורים, וחלקם בעלי לב טוב, עומדים בחתונה כזו ושומעים "לא ישית עליה עונשים שאינם סבירים" או "גם אם בעליו מצליף בו ומשליך עליו אבנים" ומזילים דמעה, ומתרגשים, ומקווים ש"בקרוב אצלם"....

לספרים טובים אני בד"כ נותן 4 כוכבים. 5 הכוכבים שמורים לאלה שעשו לי משהו בפנים. היה כאן סיפור טוב, שמסופר היטב, וכשהפכתי את העמוד האחרון בספר משהו בי הדהד "4 כוכבים". אבל עכשיו כשעצרתי רגע, וחשבתי עליו, וכתבתי כאן- אני מבין מה זה הקווץ' הזה שהוא עושה לי בפנים. את חוסר הנוחות שעולה בי נוכח ההבנה שאני יכול להגיד עד מחר שאני חי בזמן ומקום פריבילגים ביחס למה שזה עתה קראתי עליו. אבל אני לא יכול שלא לשאול את עצמי מהם הדברים, השינויים, שכל כך מפחידים את החברה בה אנו חיים עכשיו. אז כן, סיפורה של יוהנה, בדוי או לא בדוי, והמתרחש בתקופה של לפני יותר מ- 1000 שנה, פורטים בצורה כזו או אחרת על מציאות חיינו. אני יכול לחשוב על כמה דברים....

ואם לסכם, אני חושב שבמידה רבה סיפורה של יוהנה מעניין לא כי הוא מספר על יוהנה, אלא כי הוא מספר על כל האחרים (אז והיום) שצריכים להבין את הדברים כפי שהם התרחשו-

יוהנה הייתה האפיפיור שלכם.
והיא אישה....
איך לעזאזל? אין ספק שהייתה ביוהנה אמונה... ולא נס הוא שגרם לדבר.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•גל
האפיפיורית יוהנה

האפיפיורית יוהנה

דונה וולפולק קרוס

חמלה נשית

בילדותי התגוררה בחדר בביתי מרסלה, אמנית צעירה ורעבה בתחילת דרכה. באיזה אופן מפתיע ולא ידוע, היא התגלגלה להיות משחזרת ריצפת פסיפס של כנסייה ביזנטית עתיקה שרצפתה שולבה בכנסיה החדשה שהוקמה מחדש כמבנה מונומנטלי באחד מאתרי הנצרות המקודשים לבתולה מנצרת. לעתים בלילות ראיתי את אדריכל הכנסייה, אדם מבוגר, מתגנב מאחור לחדרה של מרסלה, לזמן לא ארוך שלאחריו הוא חמק בחשאי ונבלע לתוך החשכה. אותה תמונה קיבלה בעיני פרשנות ילדותית למה שהיה או לא היה, כפגישות בהן האדריכל המגלם את אתוס בניית הכנסייה, מעורב בחטאים המתבצעים במחשכים מאחורי הקלעים, באישה הנשלטת ומשלמת מחיר שתיקה להיותה בת חסות האדריכל.

על רקע השיעור שקבלתי בילדותי על יחסי הכוחות בין נשים לגברים בכנסייה, רותקתי תמיד לסיפורי נשים בכנסייה, שלמרות מעמדן הנחות, מצאו לעיתים דרך לבטא את יכולתן המוסרית בעולם חשוך של מוסר כפול, וגבריות שולטת ומדכאת.

המאה התשעית של ימי הביניים, חשוכה וקרה, תקופה שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה להיוולד לתוכה, בה הנצרות דיכאה ביד ברזל את הפגאנים, רעב וחסר ביטחון שררו. פתיחת הספר מכניסה את הקורא לתמונה נפלאה ונוראה, כמו לציור של פיטר ברויגל, המתאר כפר ימי ביניימי מכוסה שלג כבד ובוהק. בדרך המסוכנת מתבוססת מיילדת הכפר, הממהרת להגיע ללידת יוהנה, רגעים שהיולדת והמיילדת שותפות למאבק החיים עם המוות, רגע שתמיד נשתאה לעצמתו, כנס היווצרות חיים חדשים, תמונת פתיחה הולמת לסיפורה של יוהנה האפיפיורית, אישה שהתחפשה לגבר בכדי לממש את תשוקתה להשכלה ולצורך לבטא צדק נוצרי, לידה של תבונה נשית כאור מהחשכה.

דונה וולפולק קרוס חיברה אותי לימי הביניים המוקדמים טוב יותר מספרי היסטוריה שקראתי, דרך הסיפור שעוסק בתפיסת האישה - כרכושו של הגבר, כזאת שקלות דעתה מהווה מקור החטא מאז שחווה פיתתה את אדם. קבלתי מבוא לעיקרי האמונה המנוסחת בצורה קלילה דרך יוהנה הלומדת על הנצרות ממלומד נוצרי שמעניק לה גם יסודות לימודים קלאסיים, כמו יוונית שהייתה אסורה. משם עוברים לרומא האפיפיורית, עולם של תככים וקנוניות רצחניות, מרומא לכפר, לעולם הכישוף והמכשפות בו הנשים שוב מהוות קרבנות לאכזריות הכנסייה, וברקע מתרחשים אירועים נוראים פשיטות הויקינגים הבוזזים, רוצחים, אונסים וחוטפים נשים ומותירים שממה, אירופה עוסקת בעיקר בלשרוד.

יוהנה ואחיה חוו פשיטת ויקינגים, אחיה נרצח והיא שרדה, רגע מכונן בו היא לקחה את זהותו בכדי להפוך לגבר בעולם נוצרי, שמגבלותיו לא מאפשרות לאישה להיות סמכות דתית. יוהנה מחליטה להיות מרפא, כמו היולדת שלה, כזאת שחוקרת תופעות טבע, ומטילה דופי בדברים המובנים מאליו, אישה שנפגשת עם העוני, והחולי ורואה בסיוע להם שליחות אנושית, ותופסת דרכם את מהות הנצרות המקורית המושתת על אמת, ענווה וחמלה.

דמותה של האפיפיורית יוהנה מבוססת על אגדות, ועל מקורות היסטוריים שנויים במחלוקת, לאלו יש להוסיף את הסקרנות של קרוס לחקר האמת על רקע מסע של שיכתוב היסטורי שהכנסייה ערכה במאה ה - 17 בכדי למחוק כול הזכור לאפיפיורית. הקתולים טוענים שיוהנה היא המצאה פרוטסטנטית בכדי לקעקע את מוסריות הכנסייה הקתולית. לתוך השטח האפור הזה שיש בו סודות מארכיוני הכנסייה האפלים, אגדות המעורבות בשברי אמיתות נכנסת קרוס, המבצעת מחקר מעמיק, וממלאת את חלליו בתיאורי רומן איכותי, אם כי הכתיבה פשטנית ונטולת ברק.

האפיפיורית יוהנה הוא רומן היסטורי, מקורי וסוחף, על אישה פורצת דרך שהייתה לה תשוקה להשכלה, ורצון לשנות, במקום ששינוי נתפס כדבר חתרני וככפירה, אישה שנאבקת במגבלות חברתיות ודתיות, באמצעות האינטלקט ואינטליגנציה נשית שהיו לסוד כוחה. יוהנה דמות רלוונטית המהווה השראה לנשים רבות המתמודדות עדיין עם מגבלות הכרוכות בעצם היותן נשים.

הספר עוסק בסוגיית נשים המחלפות זהויות, באמצעות תחפושות, ובאמצעות אימוץ קודים של התנהגות גברית. איך יוהנה לא נתפסה, נשאלה קרוס באחד מהראיונות איתה, באו וניקח עניין כמו ווסת, בהעדר מוצרי היגיינה בתקופה ההיא. קרוס ענתה משחר ההיסטוריה נשים ידעו להתחפש לגברים ולהחליף זהויות, במלחמת האזרחים של ארצות הברית, היו כארבע מאות נשים שהתחפשו לגברים בכדי להיות לוחמות, עובדה המעוררת מחשבה.

אפילוג

לאחר שנים רבות זפזפתי בשלט, לפתע קלטתי את שמה של מרסלה, שאותה לא ראיתי מילדותי, אפשר שאהבתי אותה מעט, וקינאתי בה על שחלקה אינטימיות עם האדריכל. היא הפכה במרוצת השנים למשחזרת אמנות נוצרית דתית ידועה, למרות היותה אישה, מרסלה זכתה למעמד מקצועי בעולם הנוצרי. השנים שחלפו, מימי הביניים, יצרו פתיחות מסוימת לנשים המשמרות סמלים דתיים, אך הן עדיין פועלות בשולי הממסד הדתי הנשלט על ידי גברים, עולם שוביניסטי המסרב להשתנות.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קישורים:

נוף שלג חשוך וקר בכפר בימי הביניים - ציידים בשלג פיטר ברויגל האב, 1565

.
האפיפיורית יוהנה - תיאור מימי הביניים, עם נזר האפיפיור, וחובקת תינוק.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•רץ
האפיפיורית יוהנה

האפיפיורית יוהנה

דונה וולפולק קרוס

10 שנים היה מצוי הספר ברשימת הקריאה שלי. בכל אותו הזמן, גם כששמו ריצד מול עיני, לא בער לי ובי לקרוא אותו.
לפני מספר שבועות ראיתי בספריה עותק חדש של הספר. הוא קרץ וחייך אלי ואספתי אותו אל חיקי.

הסופרת ראויה להערכה רבה על התחקיר המעמיק שערכה על התקופה. היא מצליחה להעביר בצורה יפה וטובה את אכזריותם של ימי הביניים החשוכים; את רוח התקופה והלכי המחשבה ששלטו בה כולל היחס הנורא לנשים; את התככים והריקבון במוסדות הקיסרות והאפיפיורות, וניתן אפילו ללמוד גם כמה דברים על עיקרי הנצרות והתפתחותם.

כל היתר בינוני מאד.

רומן רומנטי עם סוף קיטשי להדהים. דמויות שטוחות וחד מימדיות, המצויירות בשחור לבן. דמותה של יוהנה מוצגת כמושלמת, בלי כל מורכבות. מלבד דמות אחת נוספת שמצוירת באורח חיובי עד מושלם, כמעט כל השאר הם אנשים רעים, פגומים ונחותים מיוהנה וג'רולד.

מבחינתי, החלק המעניין ביותר בספר הוא אחרית הדבר של הסופרת, בו היא דנה בשאלה האם יוהנה אכן היתה קיימת ושירתה כאפיפיורית, ומה הן העובדות התומכות בכך. היא גם מונה מספר נשים נוספות לאורך ההיסטוריה שהתחפשו לגברים כדי לממש את שאיפותיהן המקצועיות – כלוחמות ומפקדות למשל.
הקריאה הסבה לי הנאה ועניין מוגבלים. לא מצטערת שקראתי, אך גם לא היה קורה כלום אם הייתי נשמעת לאינטואיציה הראשונית שלי והספר היה נשאר עוד 10-20 שנה ברשימת הקריאה שלי.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•כרמלה
האפיפיורית יוהנה

האפיפיורית יוהנה

דונה וולפולק קרוס

ספר מצויין, סיפור מצויין, כתוב מצויין, מתורגם מצויין.
סיפור על תקופה במאה ה 9 באירופה של האימפריה הרומית הקדושה, מיום מותו של קרל הגדול.
הספר מכיל תיאור מלמד על החיים בתקופה זו באירופה, שהובילו לעלייתה של אשה לכס הקדוש.
לא ברור אם אכן היתה אפיפיורית אישה או לא - הנטייה שלי היא להאמין שכן, בעקבות דברי המחברת המובאים בסוף הספר.

מיד אח"כ ראיתי גם את הסרט. הסרט די צמוד לעלילה של הספר, למרות שיש בו שינויים קלים בהשוואה לספר.
הסרט מצויין, אבל הספר הרבה יותר טוב.

יש בספר טקסטים בלטינית, אבל הם בהחלט לא פוגמים בשטף הקריאה - להיפך (ואני לא מבין לטינית).
הבעיה היחידה בעיני היא שיש כאן שימוש בהרבה מושגים מעולם הנצרות (שימוש הכרחי וראוי כמובן) שעבורם הייתי מצפה לקבל הערות של המחברת (או המתרגמת) שיבארו את המושגים האלה, שכן סביר שרוב הקוראים (גם הנוצרים) לא בקיאים בעולם מושגים זה. אבל למרות זאת ניתן להבין במהלך הקריאה חלק נכבד מהם מן הטקסט, וזה לא פוגם ברצף הקריאה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•יוסי
האפיפיורית יוהנה

האפיפיורית יוהנה

דונה וולפולק קרוס

הטעות הגדולה ביותר (לדעתי לפחות) שאפשר לעשות בספרים עם עלילה היסטורית, היא להעתיק התנהגות מוסרית, אנושית והומאנית של היום כדבר לגיטימי והגיוני בתקופה של לפני מאות או אלפי שנים.
אני מבינה למה, אני מבינה שלאנשים קשה לתפוס חשיבה שונה משלנו, אני מבינה שסיפור שרצוף באכזריות ובחוסר אנושיות יכול להרתיע הרבה מאוד אנשים. קשה לאנשים להבין עולם בו מוסר ורחמים נתפסו כחולשה, עולם בו אלימות נחשבה לגבורה וגדולה.
אבל לנו - לחובבי ההיסטוריה האמיתיים, אלו שמחפשים תרבויות ואירועים עתיקים וכן, גם את דפוסי החשיבה של העולם העתיק (חלק בלתי נפרד מהתרבות, לא משנה מה תגידו) - לנו, שינוי התקופה לתקופה רומנטית של נסיכות ואבירים, זה לא בא בחשבון.

כי אני לא מחפשת גיבורים, ואני לא מחפשת נוולים. אני לא רוצה נסיך שרק מחפש אהבת אמת, או מלכה מרושעת שרק רוצה לסכל את תוכניות הגיבורים שלנו.
אני רוצה לצלול לתקופה, לראות לנגד עיני את רומא או מצרים העתיקה כפי שהיו בשיאן, אני רוצה להרגיש את עצמי במקום שכבר חרב ואינו. והכי חשוב - אני רוצה ללמוד. ללמוד מה היה, איך היה, למה קרה. וכדי ללמוד צריך לציית לאמת, לפחות במעט. לפחות לאמת הידועה לנו.



אני חלוקה מאוד בדעתי בכל הנוגע לספר הזה.
הייתה פנייה חדה בין סיפור שמסופר היטב מבחינת עלילה, דמויות ואווירה; לבין סיפור אהבה מגוחך בסגנון נסיכות דיסני.
תיאורו של האב הקר והמנוכר היה כל כך מדוייק כאדם נוצרי דתי שחי במאה התשיעית, וכמוהו אירועים נוספים מהרבע הראשון של הספר. ה"משפט" של המיילדת, לידת הגיבורה, הטקס של "מוות בחיים" למצורעים וכו'.
לעומת זאת, ג'רולד מתואר כמעין "פרינס צ'ארמינג" אשר ניחן בכל התכונות שהולמות נסיך אבירי מהאגדות.
והמרחק הזה, בין דמות מדויילק להפליא, לדמות מגוחכת להחריד, היה בלתי נסבל בעיני. מלמד העובדה שדמותו המגוחכת והלא ריאלית של ג'רולד (החתיך אגב) היה גיבור כמעט ראשי בספר, ודמותו של האדם שהולם בצורה כמעט מושלמת אדם מהתקופה המדוברת מצטייר כרשע; הבנתי שאיני יכולה לתייג את הספר כמגוחך, כי איני יכולה להתעלם מההנאה הרבה שהביאו לי הרגעים הטובים בו. איני יכולה גם לעשות ההפך.

אז לא אתייג אותו.
אומר רק שהוא טוב ברובו, הרומנטיקה מוגזמת ומגוחכת, הוא מבוסס על מקרה שהיה כביכול אמיתי אבל סביר גם שמדובר באגדת עם, התיאורים וההתנסחות היו יוצאים מן הכלל ויש שימוש הולם בשפה:
"ודאי יודע אתה, הוד קדושתך, כי גודל רחמה של אשה עומד ביחס הפוך לגודל מוחה; לפיכך, ככל שנערה לומדת יותר כך קטנים הסיכויים שתוכל אי-פעם ללדת" (עמ' 351).

נהנתי, ולמרות מגרעותיו, שבר לי מחסום קריאה של חודשים.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Henta9
האפיפיורית יוהנה

האפיפיורית יוהנה

דונה וולפולק קרוס

יש ספרים רבים בעולם שהנם פשוט: מדהימים, מעולים, מצוינים, מרהיבים, ומשובחים, שמגיעים להם עוד אלף ואחת תארים ומחמאות.
ויש סיפורים של אנשים שהם פשוט גדולים מהחיים. אין מלים אחרות לתאר זאת, פשוט סיפורים גדולים מהחיים.
לפניכם עומד ספר שהוא השילוב הטוב ביותר שיצא לי להיתקל בו שהוא השילוב של השניים.
גם ספר מעולה ומצוין מכל הבחינות:
כתיבה משובחת, עלילה מעניינת, תיאורים משובחים, רקע היסטורי מעניין, מתח ועניין לכל אורך הסיפור.
וגם סיפור של אישה אחת שאין מילים לתאר אותו. פשוט אין מילים.
דמות שאולי היא אגדה ואולי לא.
אבל אתם יודעים מה ?
זה לא ממש משנה.
מעבר להיסטוריה היבשה של האם באמת הייתה אישה שנבחרה להיות האפיפיור.
יש כאן ספר, רומן בה שמספר את סיפורה של דמות מרכזית. סיפור של חייה של יוהנה שהגיעה בזכות שכלה ויכולותיה למעמד הכי חשוב בעולם הנוצרי. בעולם גברי,רצחני ושובינסטי, יוהנה הצליחה. מחופשת לגבר יוהנה מתגברת על כל המכשולים שמינה העמיד בפניה. ועולה מעבר לכל דימיון.
לא משנה עם מדובר על אישה אמיתית ואם הדברים אכן התרחשו כך או אחרת. מדובר כאן על סמל, דמות לכל הנשים באשר הן. שיכולות להצליח בכל אשר ירצו ויבחרו. בלי קשר למין. שבניגוד למה שחשבו בעבר ושעדיין לצערי חושבים גם היום. המין שלך לא קובע את היכולת שלך, ההצלחה שלך או הכישרון שלך.
כי אולי ימי הביניים עברו ואנחנו בתקופה המודרנית, בה האישה חופשייה יותר מאי פעם.
אך יש תפיסות שלא השתנו בהרבה.
יש אפילו מקומות שבהם כמעט שום דבר לא השתנה.
ימי הביניים היו אחת התקופות האכזרית בהיסטוריה, לגברים אך בעיקר לנשים. נשים הוכו, נאנסו, נישאו בכוח ובגילאים צעירים, נרצחו, עונו, נשפטו, הוחרמו, נשלטו אך, בעיקר. נסגרו. בתוך עולם הבית בין ארבעה קירות בלי אפשרות לצאת אל העולם.
מי יודע מה פספסנו מי יכול לדעת איפה יכולנו להיות עכשיו עם הדברים היו קצת אחרת. עם נשים היו מקבלות הזדמנות.
הזדמנות לראות עולם, ללמוד, להשכיל, לשאוף הכי גבוה בכל התחומים, להמציא, ליצור, לבנות, לתכנן לכתוב, ליצור, לעבוד, לפרנס, לעזור, לשנות את העולם.
הזדמנות להיות הן, בלי פחד או חשש. בלי הפחד או השיפוט.
פשוט להיות חופשיות. להחליט בעצמן על חייהן.
כי התפיסות של מה מתאים לגברים ומה מתאים לנשים עדיין קיימות ורלוונטיות לתקופה שלנו, גם למדינת ישראל המודרנית.
בה נשים שנאנסות ומטרדות מינית מוחרמות על ידי החברה, כי האשימו גיבורי מלחמה.
שנשיא מדינה לשעבר, אנס מורשע שלא הביע חרטה על מעשיו, יכול לקבל קיצור העונשו.
שעשרות גברים מקיימים יחסי מין עם אישה שיכורה במועדון בפומבי ואיש לא עושה דבר.
שתמונות עירום של בנות עוברות ברשתות החברתיות ומושמות ללעג.
שבמקרי אונס והטרדה קודם כל מאשימים את האישה.
שנשים שעובדות באותה כמו גברים מרוויחות פחות.
שמספר שיא של חברות כנסת לא מתקרב לכמות הנשים באוכלוסייה.
שרק ב2015 מונתה אישה בישראל להיות מנתח לב חזה שגם היא בין היחידות בעולם.
והדוגמאות הן פשוט רבות בלי ספור...
יוהנה היא הוכחה לכך שנשים יכולות להתגבר על כל המכשולים שמציבים בפניהם ולהצליח בצורה הכי טובה שאפשר. כי אין שום דבר שנשים לא יכולות לעשות.
ואני מקווה בכל ליבי שיום אחד, זה באמת יראה כמו זיכרון רחוק.
ולא כסיפור הרלוונטי מאוד גם לתקופה שלנו.
אז עם לא הבנתם גברים ונשים כאחד חובבי ההיסטוריה והספרות הטובה. רוצו לקרוא את הספר הזה אתם לא תתאכזבו.
ולא רק אתם.
אני מאמינה שכל אדם צריך לקרוא את הספר המעולה הזה. לא רק חובבי ההיסטוריה, וסיפורי החיים.
גם בגלל הסיפור המדהים והכתיבה המצוינת.
אלא לשאוב השראה מאחת הדמיות היותר מדהימות שיצא לי להכיר.
דמות חזקה, חכמה, חרוצה, עקשנית, אוהבת, עוזרת, נדיבה, בעלת בטחון עצמי, עוצמתית, ונדירה.
שנלחמה עד הסוף כדי להשיג את מטרותיה. ופילסה דרך לנשים אחריה.
לכו תקראו. פשוט רוצו כבר...

לפני 10 שנים•
★★★★★
•מלי
האפיפיורית יוהנה

האפיפיורית יוהנה

דונה וולפולק קרוס

רומן היסטורי מדהים ומרתק.
סיפורה של יוהנה הצעירה, המבריקה והמוכשרת שמתמרדת כנגד המגבלות החברתיות של ימי הביניים,
האוסרות על נשים ללמוד קרוא וכתוב.
נשים היו במעמד נחות מגברים, לא היו להן כל זכויות חוקיות או זכויות על רכוש.
יוהנה סללה את דרכה על פי רצונה ובניגוד למוסכמות החברתיות הנהוגות.
סיפור מרתק זה, המבוסס על חייה של האפיפיורית יוהנה, דמות היסטורית שנויה במחלוקת,
שופך אור על תקופה מרתקת (שנת 814 לספירה).
בתור ילדה, יוהנה הצליחה ללמוד בדרך לא דרך, קרוא וכתוב ואפילו לימוד שפות,
בהמשך יוהנה לוקחת את זהותו של אחיה המת ומצטרפת למנזר בתור האח יוהן.
בזכות השכלתה וכשרונה, היא ממשיכה להתקדם וסוללת לעצמה את הדרך,
מתקדמת מתפקיד לתפקיד, תחילה במנזר ואחר כך כרופאו האישי של האפיפיור ברומא,
עד לתפקיד הרם ביותר.
מומלץ ביותר.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•תמי