ביקורת ספרותית על האפיפיורית יוהנה מאת דונה וולפולק קרוס
ספר בסדר

---

10 שנים היה מצוי הספר ברשימת הקריאה שלי. בכל אותו הזמן, גם כששמו ריצד מול עיני, לא בער לי ובי לקרוא אותו.
לפני מספר שבועות ראיתי בספריה עותק חדש של הספר. הוא קרץ וחייך אלי ואספתי אותו אל חיקי.

הסופרת ראויה להערכה רבה על התחקיר המעמיק שערכה על התקופה. היא מצליחה להעביר בצורה יפה וטובה את אכזריותם של ימי הביניים החשוכים; את רוח התקופה והלכי המחשבה ששלטו בה כולל היחס הנורא לנשים; את התככים והריקבון במוסדות הקיסרות והאפיפיורות, וניתן אפילו ללמוד גם כמה דברים על עיקרי הנצרות והתפתחותם.

כל היתר בינוני מאד.

רומן רומנטי עם סוף קיטשי להדהים. דמויות שטוחות וחד מימדיות, המצויירות בשחור לבן. דמותה של יוהנה מוצגת כמושלמת, בלי כל מורכבות. מלבד דמות אחת נוספת שמצוירת באורח חיובי עד מושלם, כמעט כל השאר הם אנשים רעים, פגומים ונחותים מיוהנה וג'רולד.

מבחינתי, החלק המעניין ביותר בספר הוא אחרית הדבר של הסופרת, בו היא דנה בשאלה האם יוהנה אכן היתה קיימת ושירתה כאפיפיורית, ומה הן העובדות התומכות בכך. היא גם מונה מספר נשים נוספות לאורך ההיסטוריה שהתחפשו לגברים כדי לממש את שאיפותיהן המקצועיות – כלוחמות ומפקדות למשל.
הקריאה הסבה לי הנאה ועניין מוגבלים. לא מצטערת שקראתי, אך גם לא היה קורה כלום אם הייתי נשמעת לאינטואיציה הראשונית שלי והספר היה נשאר עוד 10-20 שנה ברשימת הקריאה שלי.

» ביקורות נוספות של כרמלה
» ביקורות נוספות על האפיפיורית יוהנה