ביקורת ספרותית על האפיפיורית יוהנה מאת דונה וולפולק קרוס
ספר מעולה

---

החל מהרגע שבו הבחנתי בספר לראשונה, הבנתי שאני כנראה לא חי בימי הביניים.
השם הנשי - "דונה וולפולק קרוס" - התנוסס בגאון על הכריכה הקדמית שלו. כלומר, אישה כתבה את הספר הזה. בתקופת ימי הביניים, דבר שכזה לא היה קורה, משום שהמעשה נחשב אז לפשע חמור, שכן חל איסור על נשים לעבוד בעבודות שנחשבו אז לעבודות גבריות. כתיבה, קריאה, שקידה, למדנות - כולם תכונות גבריות שלא אמורות להימצא אצל נשים. המקסימום הוא לגדל ילדים, לבצע עבודות בית פשוטות, לציית לבעל ולתת לו מדי פעם להכות אותך כשהוא חושב לנכון.

ואם בכל זאת חייתי בימי הביניים, והספר הזה היה נכתב באותה תקופה, תחת זיהות גברית בדויה - נגיד, רוברט גלבריית' - אז וודאי שהמישהו הזה שחי לו בימי הביניים, ושיצא לו לקרוא את הספר הזה, היה מאמין שאכן גבר כתב אותו. ולא סתם גבר, אלא גבר-גבר. הגבר שבגברים, הנעלה שבסופרים. וכי מה הסיכויים שאישה פשוטה כתבה ספר כביר שכזה?

אבל לא, זו עובדה גמורה שאישה כתבה אותו. והיא עשתה עבודה מצויינת. וגם ג'יי קיי רולינג, מחברת הלהיט 'הארי פוטר', נחשבת לא רק לסופרת האישה האהובה עליי, אלא לסופרים האהובים עליי בכלל בכל הזמנים!

***

ואם כבר מדברים על 'הארי פוטר', אני חושב ש'האפיפיורית יוהנה' הוא סיפור הארי פוטר בגירסתו הנשית. מכיוון שהוא מספר על נערה אחת, שגדלה בבית אחד עם אמא, אבא ו-2 אחים המבוגרים ממנה. אביה מעולם לא לחש אליה מילות חיבה, למען האמת הוא ראה בה ילדה מיותרת שלא תגיע לשום מקום, מקור לבושה. את אחיה הוא ייעד לגדולות, ועשה כל שביכולתו על מנת לקדמם בלימודיהם, וכך גם בדרגות בעולם הנצרות. אך יוהנה היא לא כמו כל הבנות. היא מתאווה לידע. היא יודעת שהיא מסוגלת, שיש לה הכוחות הדרושים לכך. וכך, בסופו של דבר, לאחר הרבה תלאות, היא מוצאת את עצמה לובשת דמות של גבר, ומתחילה סוף כל סוף לממש את חלומה, והוא שיתייחסו כלפיה למה שבפנים ולא למה שבחוץ. היא מתחילה ללמוד במקומות שעליהם אפילו בחלומותיה הגדולים ביותר לא חלמה, צוברת הערכה והשפעה רבים בקרב אנשים מסויימים, אך גם אויבים ושונאים. ולבסוף - וזה לא ספויילר - היא הופכת להיות האפיפיור יוהן.

'האפיפיורית יוהנה' הוא ספר שמשלב היסטוריה, שרובה אמיתית והתרחשה במציאות, עם רומן הרפתקאות קיצבי, מסעיר, דרמטי, מרגש וקסום, שעולה בו ניחוח קל של סיפור אגדה, ואפילו פנטזיה - כנראה בגלל שמדובר ברומן אפי, כזה שהושקעה בו הרבה מאמץ, שקדנות, חקירה ולמדנות מצד המחברת שלו (שימו לב שהזכרתי תכונות אלו אצל אישה...) על האירועים ההיסטוריים, בשילוב של כישרון כתיבה, שבכתיבתו הפשוטה אך החזקה והנוגעת, מצליח להקים לתחייה את האירועים שקרו לפני שנים רבות. יש בו אבירים, אצילים, מלוכות, סיכסוכים, תככים, מזימות, מאבקי שילטון וכוח, מוות, אהבה, קונפליקט, וסיפור על ילדה אחת, גיבורה אמיתית, שרוצה לעשות צדק בעולם הלא צודק שבו נולדה.

הוכחה נוספת לכוחו והשפעתו הרבים של הספר עליי - אני זוכר בו איזה קטע בספר שפאקינג גרם ללב שלי לדפוק בעוצמה, וזה משהו שהרבה זמן, אם בכלל, לא קרה לי עם ספר. ממש סגרתי את הספר והכרחתי את עצמי להתאפס ולנשום ברוגע, כי הרגשתי שהעוצמה של הדפיקות יכולה לסכן לי את החיים ולגרום לי לקבל התקף לב, ואני לא צוחק. זה היה ממש ממש חזק.

שמעתי שגם יש סרט על הספר. טרם ראיתיו, כנראה אראה אותו בסוף שבוע. עד אז, ממליץ לכם בכל לב לקרוא את 'האפיפיורית יוהנה', ההנאה מובטחת. מקווה שתצאו עם קריאת הספר בהרגשה שיש עוד לאן לשאוף - כן נולדה מצלע אדם, לא נולדה מצלע אדם, פיתתה את אדם לטעום מעץ הדעת, הוא פיתה אותה - זה ממש לא משנה. אנחנו בני אדם. כולנו, גברים ונשים כאחד, קיבלנו את הדעת והחוכמה. אז... הגיע הזמן שנעשה עם זה משהו לשם שינוי.

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על האפיפיורית יוהנה