ביקורת ספרותית על האפיפיורית יוהנה מאת דונה וולפולק קרוס
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 10 בינואר, 2019
ע"י Henta9


הטעות הגדולה ביותר (לדעתי לפחות) שאפשר לעשות בספרים עם עלילה היסטורית, היא להעתיק התנהגות מוסרית, אנושית והומאנית של היום כדבר לגיטימי והגיוני בתקופה של לפני מאות או אלפי שנים.
אני מבינה למה, אני מבינה שלאנשים קשה לתפוס חשיבה שונה משלנו, אני מבינה שסיפור שרצוף באכזריות ובחוסר אנושיות יכול להרתיע הרבה מאוד אנשים. קשה לאנשים להבין עולם בו מוסר ורחמים נתפסו כחולשה, עולם בו אלימות נחשבה לגבורה וגדולה.
אבל לנו - לחובבי ההיסטוריה האמיתיים, אלו שמחפשים תרבויות ואירועים עתיקים וכן, גם את דפוסי החשיבה של העולם העתיק (חלק בלתי נפרד מהתרבות, לא משנה מה תגידו) - לנו, שינוי התקופה לתקופה רומנטית של נסיכות ואבירים, זה לא בא בחשבון.

כי אני לא מחפשת גיבורים, ואני לא מחפשת נוולים. אני לא רוצה נסיך שרק מחפש אהבת אמת, או מלכה מרושעת שרק רוצה לסכל את תוכניות הגיבורים שלנו.
אני רוצה לצלול לתקופה, לראות לנגד עיני את רומא או מצרים העתיקה כפי שהיו בשיאן, אני רוצה להרגיש את עצמי במקום שכבר חרב ואינו. והכי חשוב - אני רוצה ללמוד. ללמוד מה היה, איך היה, למה קרה. וכדי ללמוד צריך לציית לאמת, לפחות במעט. לפחות לאמת הידועה לנו.



אני חלוקה מאוד בדעתי בכל הנוגע לספר הזה.
הייתה פנייה חדה בין סיפור שמסופר היטב מבחינת עלילה, דמויות ואווירה; לבין סיפור אהבה מגוחך בסגנון נסיכות דיסני.
תיאורו של האב הקר והמנוכר היה כל כך מדוייק כאדם נוצרי דתי שחי במאה התשיעית, וכמוהו אירועים נוספים מהרבע הראשון של הספר. ה"משפט" של המיילדת, לידת הגיבורה, הטקס של "מוות בחיים" למצורעים וכו'.
לעומת זאת, ג'רולד מתואר כמעין "פרינס צ'ארמינג" אשר ניחן בכל התכונות שהולמות נסיך אבירי מהאגדות.
והמרחק הזה, בין דמות מדויילק להפליא, לדמות מגוחכת להחריד, היה בלתי נסבל בעיני. מלמד העובדה שדמותו המגוחכת והלא ריאלית של ג'רולד (החתיך אגב) היה גיבור כמעט ראשי בספר, ודמותו של האדם שהולם בצורה כמעט מושלמת אדם מהתקופה המדוברת מצטייר כרשע; הבנתי שאיני יכולה לתייג את הספר כמגוחך, כי איני יכולה להתעלם מההנאה הרבה שהביאו לי הרגעים הטובים בו. איני יכולה גם לעשות ההפך.

אז לא אתייג אותו.
אומר רק שהוא טוב ברובו, הרומנטיקה מוגזמת ומגוחכת, הוא מבוסס על מקרה שהיה כביכול אמיתי אבל סביר גם שמדובר באגדת עם, התיאורים וההתנסחות היו יוצאים מן הכלל ויש שימוש הולם בשפה:
"ודאי יודע אתה, הוד קדושתך, כי גודל רחמה של אשה עומד ביחס הפוך לגודל מוחה; לפיכך, ככל שנערה לומדת יותר כך קטנים הסיכויים שתוכל אי-פעם ללדת" (עמ' 351).

נהנתי, ולמרות מגרעותיו, שבר לי מחסום קריאה של חודשים.
18 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני שבוע)
הביקורת שלך טובה ונכונה, ותמיד תשאל השאלה, מה מחפשים בספר, לדעתי קיימים בו שני רבדים נוספים, האידאה הגדולה שאמורה לבטא הדת הנוצרית, החמלה האנושית, וזה לא קורה באותה תקופה בנצרות שאיבדה את דרכה, הספר נותן לנו הצצה לתקופה קרה, סוף עידן הקרח שהפך את חיים הכפריים לחיים של שורדים, וכמובן למעמד האישה, או המיילדת, שבצורה משונה מאיימת על הדת, משום שהיא מנסה להעניק תרופה לסובלים, באמצעות ליקוט עשבים, ובכך היא מאיימת על הכנסייה, שבה אלוהים בעיקר שולט על גורלות אנושיים.
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
ספר מעולה. אני אהבתי. גם הסרט טוב מאוד. תודה על הסקירה
Tamas (לפני שבוע וחצי)
אהבתי את הסקירה המעולה וגם את הספר.


yaelhar (לפני שבוע וחצי)
ביקורת מצויינת
והטיעון שלך - מנצח. אכן יש נטייה היום לתאר תקופות קדומות לפי ערכים שאנו מחזיקים בהם היום, ולא באותה תקופה. וכך יש לנו המון גיבורות פמיניסטיות בימי הביניים והמון נישואי אהבה בתקופות קדומות יותר...
rainbow (לפני שבוע וחצי)
מעולה! נהניתי מהספר כמו שנהניתי מהסקירה שלך
צדקת בכל מילה
ויופי של בחירת ציטוט
מאוד משקף את התקופה
תודה
אתל (לפני שבוע וחצי)
סקירה מצוינת. היטבת לתאר את התחושות שחשתי גם אני בעת קריאתו. המשפט שציטטת הזכיר לי מה אהבתי בו, וג'רלד... נו, את כל השאר.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ