ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 12 בינואר, 2013
ע"י Rowan Jin
ע"י Rowan Jin
~אזהרה- זאת ביקורת מלאה ספויילרים~
האקשן מורגש כאן, כנראה יותר חזק מאשר בכל הספרים הקודמים בסדרה. המתח גואש; ניתן לראות אותו מטפטף מדפי הספר, ואז, בשיא המתח...
"רואן, בואי תעזרי לסדר את השולחן"
"רואן, תחתכי בבקשה את העגבניות האלו"
קשה. היה מאוד קשה לקרוא בנחת בערב הסילבסטר שהיה בשנה שעברה. השנה, כמובן מצאתי את עצמי מכורבלת במיטה עם 'עיר של עצמות' (ספר מעולה, דרך אגב), קולה ופיצת דומינוס, בעוד שהמשפחה החמודה שלי חוגגת אחרי כמה כוסות שמפניה. אני נהנתי. לא יודעת אם הם, עם ההנגאובר שלמחרת, נהנו.
אז בעיקרון סיימתי את הספר 'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם' בסילבסטר שנה שעברה, כשדחיתי מעליי כל מטלה לקראת החג שאמא שלי הטילה עליי. טוב, לפחות עד שאמא שלי צרחה מלמעלה, "רואן, תעיפי את האף המנומש שלך מהספר, אלוהים ישמור". אחר כך עזרתי לה (דקה או שניים) וחזרתי לקרוא.
ספר א-ד-י-ר. מומלץ. חובה קריאה.
אני הרגשתי שהספר עוקב אחרי 2 עלילות מרכזיות:
הראשונה- הארי וחבריו (ותעלומת הנסיך. סנייפ. מי היה יכול להאמין?), והשנייה- מפגשיו של הארי עם מורו האהוב, דמבלדור.
המפגשים, במיוחד, ריתקו אותי. אתה נשאב יותר ויותר עמוק לתוך ילדותו של זה שאין לנקוב בשמו, סודותיו העמוקים ביותר, שיקוליו- וזה מרתק. אני, אישית, הזדעזעתי.
לפועל 'להזדעזע' יש משמעות וקונוטציה חיובית לגמרי אצלי בעקבות הקריאה; להזדעזע (לפחות מספר) זה טוב.
ואז יש את המסע אחר ההורקרוקסים. מסע מדהים, אפוף מסתורין, ובעקבותיו:
המוות של דמבלדור ;הרצח.
איך?!
כל הספרים עד עכשיו דמבלדור נתפש במוחי כדמות חביבה וחכמה שפשוט אף פעם לא תמות; כאלו המוות הזה אף פעם לא יבוא. אבל המוות זה סופו של כל אחד- גם איש כמו דמבלדור. אני מנצלת את ההזדמנות שניתנת לי בביקורת הזאת, כדי לומר שאני מ-ת-ה עליו. אין הארי פוטר בלי דמבלדור. נקודה.
בכיתי כל כך. :'(
הסוף- רולינג לא יכלה לסיים את הספר טוב יותר. באמת. הסוף מודיע בדרך הכי טובה שיכולה להיות את האמת-
המסע של הארי, המסע האמיתי שלו, להבסת וולדמורט, באמת ובתמים- מתחיל.
11 קוראים אהבו את הביקורת
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
