הביקורת נכתבה ביום שבת, 12 בינואר, 2013
ע"י סקארלט
ע"י סקארלט
בסופשבוע חורפי וסוער במיוחד ניגשתי אל מדף הספרים שלי בחיפוש אחר ספר להעביר איתו את אחר הצהריים. עדיף שיהיה קליל, קיטשי, רומנטי וללא מוסר השכל בכלל. אבל משום מה תפס את עיני הספר הקטן שהיה מונח בפינה, ספר שלא נגעתי בו כבר כמעט עשר שנים - "הלב".
זכרתי שקיבלתי את הספר כמתנת יום הולדת כשהייתי כבת 10, אבל לא זכרתי ממנו כמעט כלום, אז החלטתי לחזור ולקרוא אותו.
גיליתי מחדש ספר מקסים, אנושי ומרגש. הספר מלא בגאוות מולדת - ניתן לראות זאת ב"סיפורי החודש" המהממים, בתיאור המורה והאווירה של בית הספר של אנריקו ובמכתבים שקיבל מבני משפחתו, המשובצים גם הם בספר.
בכל פעם מחדש הדהים אותי לראות את החינוך המעולה שמקבל גיבור הספר; בין אם זה בתחום הלימודים, בין את זה בתחום העזרה לאחר ובין אם זה כיבוד הורים.
הספר העלה בי מחשבות: האם באמת חינכו כך בעבר? להקרבה ומסירות למען המולדת? האם החינוך בדור שלנו הוא יוצר הדופן, או החינוך במאה ה-19? בנוסף, האם ההווי המתואר בספר הוא באמת אותנטי ומקורי, או שהסופר ברא אותו כדי להעביר את המסר הרצוי?
אז למרות הביקורת המבולבלת, אני ממש ממליצה. לכל הגילאים - בין אם קראתם אותו בעבר ובין אם לא. למרות שהוא מיועד כביכול לבני נוער, תאמינו לי שתיהנו ממנו גם בבגרותכם..
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
סקארלט-חינוך בגדול ללהקרבה ומסירות למען המולדת
זהו פאשיזם .בלי שום קשר לספר הזה .
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
