הביקורת נכתבה ביום שבת, 3 בנובמבר, 2012
ע"י ליזה
ע"י ליזה
זהו ספר שהוא יומן מרתק ומאלף של נער איטלקי לפני כמאה שנה, המספר על חוויותיו, חבריו, וסיפורים ששמע בבית הספר,שאת כולם מאחד העיקרון הרגשי- הלב,אפשר גם לומר: "ואהבת לרעך כמוך".
הנער מתאר ביומנו מצבים של חסר ועוני, השפלה וזלזול, מצבי סכנה ועוד, כשהפתרון והיציאה ממצבים אלה מתאפשרים רק הודות לעזרה וסיוע, אפילו עד כדי הקרבה מאנשים וילדים שאכפת להם,ושחונכו לכך. יש דגש מיוחד על המורים שמחנכים לאהבת האדם והמולדת,ומקפידים על ביקורים וקשר הדוק עם הילד ועם משפחתו.
סיפורים שזכורים לי במיוחד:"הלבלר הקטן מפירנצה" -על ילד בן 12 שהחליט לעזור לאביו בפרנסת משפחתו,בלילות ללא ידיעתו, בכתיבת מכתבים למנויי עיתון,והיה מוכן לספוג את נזיפות אביו על כך שירד בלימודיו,עד שהאב גילה את הסיבה והבין איזה התנהגות אצילה הפגין בנו.
סיפור אחר,"מוכר הפחמים והאדון "על קרלו נוביס, ילד גאוותן בן עשירים,שלעג לבטי - בן מוכר הפחמים:"אבא שלך סמרטוטר ,עלוב...ובעקבות תלונתו של מוכר הפחמים, הגיע האדון העשיר לבית הספר והכריח את בנו להתנצל, וגם להושיבו ליד אותו בן הפחמי.
אם אתם מכירים את מרקו שעבר חצי עולם כדי לחפש את אמו - ובדרך מסייעים לו אנשים טובי לב,גם סיפור זה לקוח מסיפורי "הלב",ועוד ועוד סיפורים מרגשים ואופטימיים בזכות ליבם של אנשים.
למרות שהספר נכתב לפני שנים רבות, הוא משקף סיטואציות,מצבים ורגשות המתאימים גם להיום, וכדאי מאוד לאמץ את הרעיון החינוכי שמובע בספר,כדי שיביא לשיפור המצב החברתי.
מומלץ בחום!
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
