ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 12 בינואר, 2013
ע"י עודף
ע"י עודף
מסע ייסורים פנימי שמתחזה לספר עלילתי. זהו רומאן שמוותר מראש על הניסיון להסביר, לכמת ולתאר את מה שאי אפשר לתאר- שנים על גבי שנים בצינוק חשוך. עונש שלא אמור להיות לו התאמה לפשע. אור שמש שמגיע רק כשיוצאים לקבור את אחד האסירים. גסיסה איטית.
אך מעל כל זה זהו מאבקו של אדם בעצמו. בגופו ובנפשו ובמוחו. כל אחת מהרשויות האלה יכולות להרוג אותך. במצב כזה, אתה השופט, המושבעים והתליין של עצמך. כך מתאר בן ג'אלון את השנים במאסר. מלחמה אינסופית בעצמי. ניסיונות נואשים להיאחז באמונה ולדחוק את הזעם והאימה והרעב והכאב. ומדי פעם, טילטולים חיצוניים. מוות של חבר בתא הקרוב. ציפור שיר. חורף קשה מנשוא.
ביסודו של דבר, זהו ספר שדומה בעיניי למדיטציה ארוכה. צריך לשכוח מהכל, מהצפי לעלילה, ולהתמסר לנפש המתייסרת. זו חוויה שבבסיסה מנסה להעביר את הקורא דרך אותו מסע שעברו הדמויות. זה לא פשוט, אבל אני מאמין שכדאי לנסות.
7 קוראים אהבו את הביקורת
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
