ביקורת ספרותית על העדרו המסנוור של האור - ספריה לעם #491 מאת טאהר בן ג'לון
ספר מעולה

---

בתרגומו היפה של יהושוע קנז -
מביא הסופר טאהר בן ג׳אלון יליד מרוקו שחי בצרפת את סיפורו של חייל בכוחות הצבא המלכותיים שמוליכים אותו, יחד עם עוד כשישים חיילים, שולל לבצע התפרצות חמושה לארמונו של מלך מרוקו חסן השני - פעולה שהתבררה כניסיון הפיכה משטרי מאורגן ומחושב.
העונש קשה מנשוא. הטלה לבור כליאה חשוך מתחת לפני האדמה לזמן בלתי מוגבל, או עד למוות הבלתי נמנע
״....הקבר הותקן באופן שהגוף יעבור כל סבל שאפשר לדמות, שיסבול את זה באיטיות האיטית ביותר, ושיישאר בחיים כדי לסבול עוד מכאובים״
הדובר עצמו, זה שכלוא במחשכים, חסר שם (במובן מסוים הוא גם חסר פנים) אך אין זה פרט חשוב לסיפור.
הוא מגולל 18 שנות כליאה כשהוא נתון בידי כולאיו ומעניו באופן מוחלט, לפחות גופנית.
רוחנית ונפשית הוא מאמן את עצמו להתעלות מעל כאב פיזי, כאב נפשי, לנפץ אשליות, להרחיק את רגש השינאה והנקמה או כל רגש אנושי שעשוי להרעיל ולכרסם בנפשו של האדם ולהביא אותו לשחיקה כי משם הדרך למות קצרה (״...מתחילים בהיענות לשינאה ואחר כך היא מרעילה את הדם וגוועים מזה....מן הנקמה נודף ריח עז של מוות ואין היא פותרת שום בעיה.״)
הוא מייחד כל פרק לספר על שותף אחר לבור, כל אחד מהם כלוא בתא נפרד, כל אחד מהם מתמודד בצורה שונה, מידי פעם הם מוצאים נחמה אחד בשני, רובם מוצאים את מותם בדרך איומה כזו או אחרת רוויית ייסורים.
הספר לא קל, התיאורים לפעמים מבהילים, ובכל זאת שווה קריאה כדי לצלול לתוך נפש אדם שמנסה לשמור על אנושיות בתנאים תת-אנושיים.

» ביקורות נוספות של לימור
» ביקורות נוספות על העדרו המסנוור של האור - ספריה לעם #491