“פעם מישהי אמרה לי, בהקשר של ספר אחר, שלפעמים זו לא חוכמה ליצור עניין. קח איזה נושא טעון, אם אפשר אפילו שניים, תערבב אותם קצת, תקשט, ויהיה לך ספר. גם אם אתה לא מאד מוכשר, הרי שאם תבחר נושאים מספיק טובים צריך להיות ממש ממש גרוע כדי לחרב את זה.

אז בואלם סנסל לא ממש ממש גרוע אבל גם לא ממש ממש טוב.

שני נושאים טעונים מאד יש לו. בנים לאב ששירת באס אס בתפקיד משמעותי וג'יהאד איסלאמי, ואת שניהם הוא רקח לתערובת שיש בה אי אילו כשלים:

נתחיל בזה שהוא לא בונה על זה שנצליח לחשוב לבד ולהבין את המשמעויות של מה שיש לו להגיד. כל רעיון נלעס הרבה יותר מפעם אחת. הספר נבנה באופן שמקל על תהליך הלעיסה הזה, שכן מדובר ביומן של נער, בן לאב גרמני ולאם אלג'יראית, שגדל בפרוור מוסלמי של פריז, וכותב את היומן הזה בשעה שהוא קורא את היומנים של אחיו. נושאי היומנים האלה הם אותם נושאים, ושניהם מוצגים לפנינו כך שמלכתחילה הכל נמסר לפחות פעמיים.

יש בו מידה רבה של פשטנות. למרות שאני לא מאלה שחושבים שאי אפשר לדבר על השואה ועל רצח עמים אחרים בו בזמן, כאן ההשוואות שהוא עושה עם התנועה האיסלאמית הן ילדותיות ושטחיות. הוא בא לטעון כאן טענה מאד כללית ביחס למשטרים טוטאליטריים בכלל וטענה ספציפית לפיה האלימות האיסלאמית לא פחות מסוכנת מהנאציזם. אפשר להסכים או לא להסכים איתו וזה בעיני פחות רלוונטי. כדי לבסס טענה כזאת לא מספיק להסתכל על השכונה האחת שלו, לקרוא לאימאם היטלר ולעוזריו קאפואים. וזאת רמת הטיעונים שהוא מציג כאן. אז נכון שהדמות שמציגה את הטיעונים האלה היא של נער רחוב בן חמש עשרה, ומהבחינה הזו, זה כאילו מסתדר, אבל עם אותו נער רחוב כנראה לא הייתי מתווכחת. כדי לייצר דיון מעמיק סביב הטענה הזאת צריך הרבה יותר ממה שיש כאן.

וגם בעייה של אמינות יש בו, שאולי היא בעצם בעייה שלי, אבל אני בטח לא זאת שיכולה לאמת את זה. מדובר פה באדם שגדל כמוסלמי בפריז, הרחק מההורים שלו. הוא לא יודע כמעט כלום על מלחמת העולם השנייה וגם לא על אביו. פתאם, כשהוא כבר אדם בוגר, נשוי, מנהל מכירות באיזו חברה, מתברר לו שאביו היה נאצי. ובבת אחת האיש הזה מרגיש אחריות טוטאלית לגורלם של כל אחד ממליוני האנשים שנרצחו בשואה. בבת אחת. רק שחור ולבן, התייחסות קיצונית מאד, שקיעה לתוך תוכו של האדם, ואותי זה לא שיכנע. חסר היה לי איזשהו תהליך או איזשהי הקדמה ביחס לאדם הזה, משהו שיאפשר לי להבין את מה שקורה לו. לא הצלחתי.

מה בכל זאת הצליח לו?

מידי פעם יש חלקים מעניינים, בעיקר מידעיים, כנראה תוצר של התחקיר שנעשה לקראת הספר הזה. זה קורה בעיקר בהקשר של השואה, אבל לא רק.
גם הסיפור שעומד בבסיס הרומן הזה מעניין ויכול היה להוות בסיס לרומן משובח.
ועצם העובדה שסופר ערבי אלג'יראי מטפל בנושאים האלה, גם יש לה חשיבות רבה.

זהו.”

“סיפורם של אחים אלג׳יריאים-גרמניים שאבא שלהם הוא פושע מלחמה נאצי שברח כמו רבים וזבלים כמוהו מיד בסוף המלחמה ולאחר מותו הם מגלים על עברו הלא אנושי.
אני הרגשתי ששתי שאלות עיקריות עולות מן הספר:
1.האם ״אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה״ אמור להיות רלוונטי לילדי פושעי מלחמה?ֿ
2.האם האיסלאם הקיצוני שווה בערכו לנאציזם?
לאורך כל הספר ישנה השוואה בלתי פוסקת בין המסגדים, אימאמים, מיליציות ועוד לגסטפו, אס אס והיטלר.
ההשוואה לא בלתי מדויקת אבל היא נעשית בצורה די קיצונית לטעמי.
הספר נכתב על ידי סופר אלג׳יראיֿֿ, אפשר לשער שהספר לא התקבל בתופים ומחולות באלג׳יריה..
לסיכום, נחמד ומעניין”

“אחד הספרים החזקים שקראתי לאחרונה.
נוקב, לא מתיפייף, חכם, מפחיד.
הספר בנוי מקטעי יומנים של שני אחים ממוצא אלג'ירי שנשלחו בילדותם לגדול אצל קרוביהם בפריז.
הוריהם נרצחים בטבח מזעזע שמבוצע בכפרם באלג'יר.
הבן הבכור נוסע לכפר המבודד ומוצא בביתם מזוודה שמכילה סוד משפחתי שמזעזע אותו עד היסודות. בסופו של מסע גילוי בעקבות הסוד- הוא מתאבד. לאחר מותו מוצא אחיו את היומן ומתוודע לסוד הגדול.
הבן הצעיר גדל בפרוור של פריז שמאוכלס ברובו במוסלמים. על השכונה משתלטים איסלאמיסטים קיצוניים שלא בוחלים בשום אמצעי לקנות את לב הצעירים ולשלחם למחנות המוות באפגניסטן.
הספר עושה השוואה ישירה וגלויה בין הנאצים לאיסלאמיסטים (להבדיל מהמוסלמים). שניהם הם סוג של דת להמונים, שנשענת על תיאוריות, היסטוריות וכתובים אך מבוססת על שנאה, נקמה, על פחד מצד אחד ומצד שני חלקלקות לשון ומתק שפתיים ,שניזונה מעוני וייאוש , כשהמטרה אותה מטרה – מוות, השמדה.
האלג'ירי הצעיר רואה איך סביבו מוקמת חומה דמיונית עם גדר תיל שמקיפה את שכונת העוני ומושכת את הצעירים לתוך מלכודת מוות. לשיטתו,ממש כמו מחנות ההשמדה בפולין.
האמת שאני לא ממש מקבלת את ההשוואה הזו (ואפילו ממש לא) שמתיימרת להעמיד באותו המקום את קרבנות השואה עם אזרחים חופשיים שאחרי הכל, הבחירה בידם באיזו דרך לבחור.
למרות זאת הספר הינו תמרור אזהרה באדום חזק, לכל אותן ממשלות באירופה שעוצמות עיניים מהנעשה בחצר האחורית שלהן, שמאמינות שהכל תחת שליטתן . ממש בדומה לאותה הנאיביות של אותן המדינות לפני 70 שנה. ממש כמו התמימות של אלפי יהודים שהתנפצה להם מול הפנים.

ספר חזק ומומלץ.”

“מצטרף לאלו שהספר הרשים אותם. (המלה הנאה אינה כה מתאימה לתחושות שהספר מעלה)

מלבד מה שנכתב ע"י הכותבים האחרים, מה שריתק אותי, שהמדובר בסופר אלג'יראי שכותב על השואה באופן המדוייק ביותר.
אין ספק אצלי שהסופר למד והתעמק הן בנאציזם והן באסון היהודי ואף ביקר באושוויץ-בירקנאו, ומתאר את הסיור בספר.

סופר מוסלמי המתאר גיבורים מוסלמים - אלג'ראים שמתייחסים לאירועי שואת היהודים בעוצמות רגשיות שאף מביא את אחד מהם להתאבד, כמעשה של בקשת מחילה.

כנראה, שלא כל העולם שונא אותנו...וחלקו אף מזדהה עם סבלנו.”