ז'וליין סורל הוא פרח כהונה צעיר ונמרץ, יפה תואר ובעל זיכרון יוצא דופן. סורל הצעיר הוא בנו של איכר עני שעוסק בניסור עצים. בעקבות כשרונו וחביבותו הוא משיג עבודה כמורה בביתו של מר דה רנאל ראש העיירה "וורייאר".
באותה עת, סוף המאה ה-19 ברחבי צרפת מתערבבים להם הבגדים האדומים של חיילי המהפיכה - צבאו של נפולאון, עם הבגדים השחורים של אנשי הכנסיה.
חיש מהר מתפתח רומן סוער בין ז'וליין לבין אישתו הצעירה של ראש העיר, מרת דה רנאל. אלא שמצפונה של מרת דה רנאל ואישיותו הישרה של הצעיר מביאים אותם לפרוד והצעיר נוסע הרחק מהעיירה הקטנה אל פריס הגדולה.
בפריס הופך הצעיר למזכירו של המרקיז דה לה מול העשיר ובעל ההשפעה ומתחיל לחזר בלהט רב אחר ביתו היפיפיה מתילד.
ז'וליין שהשכיל לחדור למעמד גבוה מאוד בחברה הצרפתית המעמדית כל כך ובכך שובר את כל המוסכמות החברתיות, פוגש בדרכו בשחיתות ובצביעות בה שרויה המציאות הפוליטית והחברתית של צרפת באותה עת.
בהיותו צעיר חדור ערכים פשוטים וטבעיים של רצון לחופש וחיפוש אחר אמת וצדק מן ההכרח שתבוא גם התנגשות בעלת תוצאות הרות גורל.
סטנדל יוצא בספרו זה כנגד שני גופים מרכזיים שלדעתו הם נגועים בזיוף, שחיתות וריקבון. הכמורה מצד אחד, והאצולה מהצד השני. שניהם מונעים על ידי אינטרסים חומריים זולים ובשני גופים אלה שולטים הכוח והתחבולה.
מול גופים אלה ניצב לו בודד ז'וליין שמביא איתו את הרוח החדשה, רוחו של האינדבידואל החופשי והמוסרי.
רבים ניסו לעמוד על כוונתו של סטנדל ביחס לצבעים: אדום ושחור. כאמור, רבים ראו בהם ייצוג של צבעי הכמורה והמהפיכה. אני חושבת שהאדום מבטא את האהבה, החופש והקדמה. בעוד שהשחור מבטא את השנאה, הקנאות הדתית והשלטונית, הצביעות והארכאיות.
אני מודה כי לקח לי נצח לקרוא את הספר הזה. אבל בכל זאת אני ממליצה עליו, במיוחד כשיורדים גשמי זלעפות, תחת שמיכת פוך עבה עם ספל תה בחלב.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
