ביקורת ספרותית על לילות לבנים - קאת'רין קרופילד: ציידת #2 מאת ג'אנין פרוסט
ספר בסדר

---

מכירים את זה שאתם קוראים ספר, שהוא המשך לספר ראשון בסדרה שהיה לא רע,
אבל הספר השני הוא פחות טוב?
זה אחד הספרים שזה קרה לי איתם.

תקציר:

"אם תברח ממני, אני ארדוף אחריך, ואני אמצא אותך..."

ארבע שנים מאוחר יותר. קאת בלי בונז, האקס המסוכן והסקסי שלה. היא כעת סוכנת ביחידה ממשלתית סודית שמטרתה לחסל אל-מתים רצחניים המאיימים על שלום הציבור, ועדיין עושה שימוש בכל מה שבונז לימד אותה. אבל כאשר קאת נעשית בעצמה יעד להתנקשות, היחיד שיכול לעזור לה הוא הערפד שהותירה מאחור. עד מהרה היא מגלה שהתשוקה בוערת לנצח... ושבנוז לא מתכוון לתת לה לחמוק ממנו שוב."

אז ככה.
ההתחלה הייתה לא רעה. אפילו מבטיחה.
הסיפור נפתח כ-4 שנים אחרי הסיפור הקודם.
קאת הייתה אמנם שבורה ועצובה מהפרידה מבונז,
אבל היא עדיין הייתה באדאס-ית, חזקה, אמיצה, חכמה(יחסית),
עם עמוד שדרה ודעתנית.
אבל אז בונז חוזר לסיפור.....

אחרי שהוא חוזר, אז העלילה עושה "סטופ", ומחליטה להתעסק בעיקר בקטעים האנטימיים
בין בונז לקאת.
אין לי בעיה עם זה, לא ממש, אבל הבעיה היא שכמעט כל הספר זה ככה.
העלילה בספר כמעט ולא קיימת.
כאילו שהעלילה היא תירוץ לקרוא כל מיניי קטעי סקס, פורנו וסאדו מאזו(סוג של)בין קאת לבונז.

והדמויות, אוי, הדמויות פשוט מרגיזות!
קאת, שכמו שציינתי, הייתה בהתחלה מגניבה, בעלת עמוד שדרה, חזקה ועצמאית וכל תכונה פמיניסטית אחרת,
נהיית חלשה, תלותית, קנאית ומעצבנת ברגע שבונז חוזר לסיפור.
למשל, בספר היה קטע שאחת האקסיות של בונז מתחילה להגיד לה משהו בסגנון ה:
"בונז אף פעם לא אהב אותך, לא אוהב ולא יאהב אותך והוא שכב עם עוד מיליון כמוך",
אז קאת בתגובה לזה מתחילה לעשות איתה קרב חתולות, במקום להתנהג בקור רוח והיגיון שעוד היו לה(קצת)בספר
הקודם.

בונז גם היה מעצבן.
הוא כעס על קאת כי היא עזבה אותו, למרות שהיא הסבירה לו שזה מסוכן מידיי
שהם יהיו ביחד.
איזה טימטום!
היא פא***ינג רצתה להציל אותך!(מצטערת על הקללה, אבל זה באמת הרגיז....
לפחות זה מתאים לרוח הספר, הא?).
אה, והכי מפגר וקורע, הוא סולח לה על זה אח"כ!
רציתי להגיד לו:
"כן, בונז, תודה רבה שאתה סולח לה על זה שהיא ניסתה להציל אותך!"
איזה אידיוט!

עוד קטע שהרגיז היה כשבונז וקאת מתראים אחריי 4 השנים
שהם לא ראו זה את זו.
מה הם עושים בסיטואציה הזאת?
הם לא מנסים לדבר כמו שניי אנשים בוגרים, ליישר את העניינים בינהם.
לא! הם עושים משחקי חתול ועכבר ומנסים לעורר קנאה אחד
בין השני!
הם התנהגו פשוט כמו ילדים קטנים, בניי 5!


והאובססיה!
היא רק עלתה פה מדרגה!
הם כ"כ דבוקים אחד לשני, שזה נראה כאילו אין להם בכלל חיים!


זה לא שלא הייתה עלילה.
הייתה, אבל ממש מועטה.
אפשר לומר שהעלילה ממש "נדפקה"(תרתי משמע).

בעיקרון, אני יכולה להגיד שההתחלה והסוף לא רעים,
אבל זהו.
בהחלט מאכזב.....

» ביקורות נוספות של שרון
» ביקורות נוספות על לילות לבנים - קאת'רין קרופילד: ציידת #2