ביקורת ספרותית על לאכול, להתפלל, לאהוב מאת אליזבת גילברט
ספר לא משהו

---

נסעתי לחודש לניו יורק. שאלתי את עצמי "מה אני אקח לנסיעה?" ועניתי לעצמי "משהו קליל" - ולקחתי מהספריה את הספר הזה ואת "חולית".
מה אני אגיד לכם? הספר התאים לנסיעה והנסיעה התאימה לספר.
הרי האמריקאים הם כל יכולים וכך גם הסופרת: היא מולטי פסטה ברומא, מולטי נירוונה בהודו וגם נזירה ראשית באשראם (רוב הבודהיסטים חולמים להגיע להארה אחת בחייהם ולא מצליחים, ואילו גב' גילברט.....), ומולטי נדבנית באינדונזיה.
לקראת הסוף כבר התחלתי לפהק ואיני זוכרת מה היה שם.
סוג של ספר שאיך שאתה מסיים אותו אתה יכול לפצוח בספר אחר בלי להרהר שניה.
וזה מה שעשיתי - יומיים לפני שחזרתי פתחתי את "חולית", וזה סיפור לגמרי אחר.

» ביקורות נוספות של אלזה
» ביקורות נוספות על לאכול, להתפלל, לאהוב