ביקורת ספרותית על אסיר השמים - בית הקברות לספרים נשכחים #3 מאת קרלוס רואיס סאפון
ספר טוב

---

כשמדברים על ספרד כיום המחשבות הראשונות שעולות הן על אבטלה, האיחוד האירופי
כשמדברים על ברצלונה - כדורגל , ליאו מסי
המונזואיק הוא מקום מגרשה של אספניול הספרדית, אך בשנות ה-40 ( מייד לאחר תום מלחמת האזרחים ב1939) מייד עם התבוסה המוחלטת של הקטלונים לפשיסטים בראשות פרנקו, המקום היה מבצר ובית סוהר של אסירים פוליטיים, אנשי דעת סופרים, אנשים שהואשמו וזוהו עם הקומוניסטים.
מבצר שכל כניסה אליו הייתה בכיוון אחד בחיים.

באווירה של טרור ופחד , כשאניו כבר בברצלונה החבולה של 1957, מתברר סיפורו האמיתי של פרמין רומרו, ידידו הטוב של דניאל סמפרה ואביו בחנות הספרים שהם מנהלים.
מי הייתה אימו של דניאל מה קרה לה, ממה מתה, מה הקשר של שר התרבות לשעבר של ספרד לעלילה. פרמין שבשנת 40 בילה בכלא במונזואיק באווירה של שיגעון וחוסר ידיעה מה יקרה מחר , האם יחייה או ימות , מתוודע לדויד מרטין מחבר ״עיר הארורים״ ולקשר לספר הרוזן ממונטה כריסטו.

הספר למעשה להבדיל מהקודם - משחקו של מלאך , הוא ספר מעולה שמשתמש במוטיבים שהפכו את ״צלה של הרוח״ לספר מעולה שהיה .
ספר מעולה שמחבר אותנו לעבר השחור והפחות מדובר של ספרד, ולאהבה לכתיבה ולסיפורים, לחיים הקשים, לאווירה מחשמלת

» ביקורות נוספות של עופר
» ביקורות נוספות על אסיר השמים - בית הקברות לספרים נשכחים #3