"הוא חייך שוב ואמר ברכות. "אסור להם לקחת אותי בחיים. שנינו מבינים את זה. אתה יודע מה אתה צריך לעשות. "ויל ידע שהוא מאבד את ההכרה ,הוא מיצמץ בחזקה בכדי לשמור על ריכוז. הוא שמע צופרי משטרה, "אני עדיין יכול להציל אותך." "לא הפעם חבר".
"הוא עצם את עיניו ולחש, "שלום, חבר ותיק".

סיימתי את הספר ביממה ,זה היה כמו לרוץ בלי נשימה עד סוף הספר. .כל כך אנושי ,כל כך מותח .כמובן שלגיבור הספר וויל "השרוט" הי

עטיפת הספר משכה את עיניי מיידית. הנוף שהשתקף ממנה מבטיח סיפור שמתרחש במקומות רחוקים, אחרים.
<mark>מתיו דן</mark>, שכתב את הספר, איש השירות החשאי הבריטי בעברו, מקיים את ההבטחה.
יש בספר שלו את כל המאפיינים של סיפור ריגול מסעיר דמיון.
עלילה שמתפרשת על פני מדינות אירופה, שיתופי פעולה בין סוכנויות ריגול משני צדי מסך הברזל,
שגם אם וירטואלי, גבולותיו עדיין ברורים מאוד,
סודות קבורים שאם יצאו לאור יגרמו למותם של

"הוא ראה אותם. שני עוינים רצו, אבל נראה שלא שמו לב לעובדה שהם עלולים להתקדם לעבר סכנה. כשאחד מהם הבחין לבסוף בוויל, הוא נעצר וצעק. ויל ירה בו בראשו ומייד שינה כיוון וירה פעמיים בגופו של האיש האחר. הוא זינק לעבר הגופות וירה שוב בראשה של כל אחת מהן." (עמוד 16)

ויל קוצ'רן, גיבור הספר "מגידו". הוא גבר חסון ותמיר, בנם של בריטית וסוכן CIA אמריקני, אשר התגייס ללגיון הזרים הצרפתי, ושירת ביחידת המובחרת

מותחן ריגול קצבי אנרגטי וטוב.
כמו בספרו הראשון של <mark>מתיו דן</mark>, גם בספר זה יש עלילה קצבית, פעילות רודפת פעילות, ובמרכזן הסוכן החשאי ספרטן. ספרטן הוא רב מרגלים, "סופרמן", צירוף קטלני יחיד מסוגו של רמבו, ג'יימס בונד, פטריק קים ועוד. הפעם ניצב מולו יריב רוסי קטלני ומוכשר, אדם שאולי שווה לספרטן ביכולותיו ומסוכן מאד לעולם כולו. ספרטן חובר לסוכן החשאי האגדי סנטינל במטרה לעצור את הקולונל הרוסי מלפתוח במלחמת

את הספר "שם צופן: סנטינל" כתב <mark>מתיו דן</mark>, אשר שירת בשירות החשאי הבריטי, ה-MI6, יזם, תיכנן והשתתף במבצעים חשאיים, גייס והפעיל סוכנים, פעל במדינות אויב, וזכה על שירותו בציון לשבח. והוא ספר המשך ל"מגידו" שהינו, אולי, הספר הגרוע ביותר שקראתי מעודי. והוא ממשיך באותו קו.

ויל קוקרן , גבר חסון ותמיר, בנם של בריטית וסוכן CIA אמריקני, אשר התגייס ללגיון הזרים הצרפתי ושירת ביחידת הכוחות המיוחדים של הגדוד המוצ

הפסקתי כעת את קריאת הספר כ-25 עמודים לפני הסוף.

אני לא אגזים אם אומר שזה ספר ה"מתח" הכי גרוע שקראתי בחיי, וקראתי עשרות ספרי מתח.

לא ברור לי איך <mark>מתיו דן</mark> כתב ספר ברמה כל כך ירודה, אחרי שספרו הראשון "מגידו" היה לא רע יחסית.

הספר לא אמין בעליל, עלילה הזויה ולא ברורה.
התסריטאי הגרוע ביותר לא היה יכול לחשוב על עלילה כל כך לא מציאותית וכל כך לא מותחת.
לא כל ספר שהמילים CIA, MI6, קגב וכו' מוזכר

ספרו הראשון של <mark>מתיו דן</mark>, מתאפיין בעלילה קצבית, יתכן וקצבית מדי.

העלילה מעניינת ומושכת- היה לי מאוד קשה לעזוב את הספר מהיד עד שסיימתי אותו.

חובבי ספרי מתח יתענגו על הספר. וכך גם אני.

קיבל ממני 4 כוכבים ולא 5- בגלל חורים קטנים בעלילה שהופכים אותה לטיפה לא אמינה ובגלל הסוף המאכזב.

אני מתכוון גם לחפש ולקרוא את ספרו השני של <mark>מתיו דן</mark> שתורגם לעברית - סנטינל.

בסה"כ- מאוד מומלץ.

אחרי הרבה שנות עייפות מפרוזה המתפלשת להצמית בהגיגי עצמה, זו ששכחה בדרך את אמנות הסיפור הטוב, ומתיימרת להיות מסה פילוסופית או מאמר פסיכולוגי או טרקטט סוציולוגי, גיליתי לפני כמה שנים את הספרות, שנהוג לכנות אותה "ספרות מתח" - כדי להבדיל אותה, לכאורה, מהספרות ההיא, "היפה".לשם מה ההקדמה הקצרצרה הזאת? כדי לומר שתענוג לקרוא רומן שלא שכח שהוא קודם כל סיפור טוב, ובתור שכזה, אתה נבלע לתוכו ומתמוגג ממש מהתלת

מילדות לימדו אותנו להתרגש ולהעריץ גיבורי-על, עם כוחות-על, ותכונות-על שרוצים להציל את העולם מה"רעים"
יתכן שאני עדיין שבויה בקונספט הזה..
ויל קוצ'רן הוא סוג של גיבור-על כזה, אף אחד לא יכול לו, אולי מלבד מגידו - גיבור-על מכוחות הרשע.

זה סיפור קצת נאיבי על טובים מול רעים, גיבורים מול רשעים, שאיכשהו נרקם לעלילה סוחפת ששובה את הקורא.

מלבד כמה עמודים שהיו גדושים באינפורמציה מיותרת מבחינתי, שתיתי