ביקורת ספרותית על אסיר השמים - בית הקברות לספרים נשכחים #3 מאת קרלוס רואיס סאפון
ספר בסדר

---

האם ציפיות יכולות לקלקל? לא, אם הן תואמות את שאר צבעי החדר. כן, אם לפני כן המחבר כתב את הספר המופלא צלה של הרוח והספר המרתק משחקו של המלאך.

האם הספר שלפנינו מאכזב? במובן מסוים כן, אבל קשה לומר שהיתה כאן אכזבה רבתי. אחרי ככלות הכל, הדמויות שלפנינו הן הדמויות העיקריות של צלה של הרוח, אבל צלה יש רק אחד הוא לקח את כל קופת הקסם. אז מה יש כאן?

אסיר השמים בעיקר סוגר מעגלים. הוא מפגיש אותנו במידה מסויימת עם הדמות הראשית של משחקו של המלאך, הסופר דויד מרטין, המבלה את שארית ימיו בכלא כשהוא מטורלל לגמרי. לצידו מובא פרמין רומרו דה טורס, הזכור לנו עוד מצלה של הרוח.

ימי הכלא הם ימים קשים, בעיקר עבור אדם המאמץ זהות בדויה כפרמין. עם הזהות הבדויה הוא יצטרך להתמודד לאורך הספר, שהוא למעשה תעלומת ימיו הצעירים של פרמין, ותעלומת זה שבא לחנות של דניאל סמפרה ואביו, קונה ספר יקר ערך במיוחד ומקדיש אותו לאסיר מס' 13. מי זה אסיר מס' 13? טוב, אתם לא באמת רוצים שאני אגלה לכם, נכון?

בסופו של ספר הו"ד (הופך דפים) זה, התעלומה של האסיר מתגלה, עוד תעלומות מתגלות בדרך ואחרות לא. צפו לספרים הבאים.

אז לקרוא את זה, או לא? בטח שכן. אתם לא תסלחו לעצמכם שלא קראתם את זה אם קראתם ואהבתם את שני הקודמים. בטח שאהבתם.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על אסיר השמים - בית הקברות לספרים נשכחים #3