אין ספק שמי שאהב את "צילה של הרוח" יאהב את הספר הזה. האמת היא שגם מי שסבל (כמוני) מ"משחקו של מלאך" יאהב את הספר. אמנם אינני רופאה, אך בעיניי סאפון חווה אירוע פסיכוטי בעת שכתב את "משחקו של מלאך" ונרפא בשעה טובה, אולי בעזרת כדורים טובים או כמה משחקי ברסה בקמפ נואו.
"אסיר משמים" הוא המשך ישיר של "צלה של הרוח" כאשר גם כמה מגיבורי "משחקו של מלאך" מבליחים, מי פחות ומי יותר. דניאל סמפה כבר נשוי ואב לילד ועובד עם אביו הזקן ועם חברו פרמין, ציניקן מלא הקסם וחוש ההומור. פרמין מגולל בפני דניאל את עברו הקשה, עבר מלא סבל והשפלה כאסיר פוליטי של משטר פרנקו בכלא מונז'ואיק. בד בבד עם סיפורו של פרמין מגלה דניאל על הקשר בין מות אמו, בריחתו של פרמין מהכלא השמור ביותר בספרד וסופר אחד שנמצא על סף האי שפיות.
לעומת "צלה של הרוח", הספר הנוכחי קודר הרבה יותר. את תיאורי ברצלונה מחליפים התיאורים של תא מאסר מצחין, את הספרים מחליפים מושחתים תאבי בצע, המושכים בעט. עם זאת, אין הדבר מפריע להנאה מהספר. להיפך, הוא קולח, זורם ושומר על המתח כמעט עד הסוף.
אם כן למה 4 כוכבים ולא 5? בדיוק בגלל הסוף.
אחת מעלילות המשנה נסגרה בצורה כל כך אומללה שלרגע חשתי כי המחלה של סאפון חזרה ונגמרו לו הכדורים. ניכר כי הסופר הבטיח לעצמו לכתוב ספר נוסף בסדרה והשאיר בכוונה מספר קצוות פרומים לחלוטין.
למי שאהב את "צילה של הרוח" רוצו לקרוא, גם אם איבדתם אמון ב"משחקו של מלאך".
ולקרלוס רואיס סאפון - החלמה מהירה! אני מקווה שעד שהספר הבא יראה אור (ואין לי ספק שכך יקרה) תבריא לגמרי והזיות על שטנים שמהלכים על פני הארץ יפסיקו לפקוד אותך חדשות לבקרים. כל טוב!

















