ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 2 באוקטובר, 2012
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
הזמנים המודרניים עתירי הטכנולוגיה יצרו בידי האדם החי בהם שפע של זמן פנוי. מי שלא מחויב לעבוד למחייתו מצאת החמה עד צאת הנשמה, יכול לפנות מדי יום אי אילו שעות לפעילויות פנאי. מן הצד השני, אותם חיים עתירי טכנולוגיה הרגילו את החיים בהם למהירות רבה. הודעות נמסרות ונענות בתוך שניות, שיחות בזמן אמת נערכות בין אנשים שהמרחק הפיזי ביניהם רב מאוד, וגם אורכם של המסעות מועט יחסית למשכם בתקופות קדומות.
בתקופה המתעתעת הזו, עתירת הטכנולוגיה והקצב המהיר, אנו עדים לפריחת ספרות הפנטזיה, ספרות המתאפיינת בכמה פרמטרים ראשיים. אחד מהם הוא העדרה היחסי של טכנולוגיה. הסיפורים חוזרים לתקופת המדורות הרכיבה על סוסים (או בהמות אחרות שאינן ממונעות), משלוח הודעות בידי רצים וציפורים, ועוד. מאפיין נוסף הוא הדיכוטומיה הבלתי מתפשרת בין טובים ורעים, כשברור שבסוף הטובים ינצחו.
מאפיין שלישי הוא עוביים הבלתי ייאמן של הספרים. נכון, יש לאנשים פנאי בשפע. בסיום יום העבודה הם אינם נופלים כאובים ומרוטי איברים על מיטותיהם, אלא חוזרים בנינוחות ממונעת אל בית בעל טמפרטורה ממוזגת כיאות. מצד שני, הם רגילים לקצב אחר, מהיר. בעידן שבו אין צורך יותר משלושים שניות לפרסומת, ושלוש וחצי דקות לשיר, לא ברור כיצד אנשים מוצאים את הסבלנות הנדרשת לקריאת סדרת ספרים שהראשון בהם הוא בן 766 עמודים.
לזכותי ייאמר שהיה חג, שהספריה היתה סגורה ושלא היה לי ספר אחר לקרוא. כמו כן נשענתי על ההבטחה הכתובה על הכריכה באותיות לבנות על גבי רקע מקושקש להפליא שהספר יתפוס אותי ולא ירפה. אז חיכיתי שההבטחה תתגשם. עד אליה עברתי עלילה שנראית מפותלת, אבל למעשה היא לא, וסיפורים שמשתרגים בין קורותיהן של שבע דמויות שונות. העלילה, כאמור, לא מסובכת במיוחד. יש בה המון פוליטיקה ותככים, למי שאוהב את זה, והיא מתחילה "לתפוס" את הקורא, לפחות אותי, בסביבות עמוד 500. בנוסף כהבטחת הז'אנר יש גם כאן דיכוטומיה ברורה, וברור מאוד מי טוב ומי לא, את מי הסופר "אוהב" ואת מי לא. מצד שני, אין שום הבטחה שהטובים יצליחו במשהו. זו לא אגדה.
הרבה אנשים אהבו מאוד את הספר, אז מי אני שאצא נגדם? אבל לא נראה לי שאמשיך לחלקים הבאים (אלא אם שוב, יהיה חג, ולא יהיה לי שום דבר אחר לקרוא)
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נצחיה
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
רטרוספקטיבה של שמונה שנים
(מוזר לקרוא את מה שכתבתי שמונה שנים אחורה. קפסולת זמן כזאת). לאור התגובות על הורדת השאלטר וחזרת ימי הביניים ולאור כל מה שעברנו ב-2020. עכשיו אני תוהה. |
|
|
נצחיה
(לפני 13 שנים)
זו התמיהה העיקרית שלי
למה אנחנו רואים את ימי הביניים כקסומים כל כך? מה קסום כל כך ברכיבה על סוס? בהמתנה של חודשים ארוכים לידיעה קטנה? בצורך להתחמם לאש מדורה? בצורך לתקוע את החרב בפועל בגופו של היריב עד שחשים אותו מת? דעתי זו נוסטלגיה שגויה. לגבי הורדת השלטר - צר לי, אבל תרחישי הדיסטופיה פסימיים יותר. לא נחזור לתקופה של מדורות וחרבות, כי בניגוד לימי הביניים חומרי הגלם כבר לא יהיו זמינים כל כך.
|
|
|
cujo
(לפני 13 שנים)
אהבתי את הביקורת
מזל שיש חגים :) אני דווקא מאלו שאוהבים לשקוע בספר ארוך מאשר לדלג בין כמה קצרים - כל עוד הדפים לא שם לשם הנפח.
מסכים עם המקועקעת - זאת דווקא סדרת פנטזיה שבא אין חלוקה ברורה של טוב ורע - זה אחד הדברים שיפים בה. אני חושב שהרבה פנטזיה חוזרת לעולמות דמויי ימי הביניים כי למרות היותם ימים אפלים אנחנו רואים אותם כקסומים וגם כיוון שלמרות הקידמה יש בנו משהו שמאמין שמתישהו מישהו יוריד את השלטר. |
|
|
מתוקה
(לפני 13 שנים)
אני דווקא מאוד אהבתי את הביקורת שלך
אשר כתובה להפליא לדעתי, לרבות הפתיח.
|
|
|
נצחיה
(לפני 13 שנים)
לא דיברתי על מוצא ספרי הפנטזיה
דיברתי על הפריחה שלהם, וזה נושא אחר לגמרי. לגבי הספרים הבאים בסדרה - אולי אגלה, ואולי לא. אני חייבת להודות שלא ממש נותרתי סקרנית לגבי ההמשך. אולי רק לגבי דאינאראז או איך שקוראים לה.
|
|
|
נערה עם קעקוע דרקון
(לפני 13 שנים)
אני חושבת
שקצת גלשת בתחילת הביקורת, על מוצא ספרי הפנטזיה. שהרי אלה צמחו לפני המהפכה, אבל הרעיון נעים.
למען האמת, הדיכוטומיה אינה כה ברורה פה, בספרים הבאים בסדרה תגלי שמי שחשבת לידידך הופך לצר, ומי ששנאת כאויב הופך פניו. אין "טובים" ו"רעים" במשחקי הכס, וזהו המסובך שבדבר. ולא, זו אינה אגדה ואף לא מתיימרת להיות. |
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
