ביקורת ספרותית על מה שאבד מאת קתרין או'פלין
ספר טוב

---

אני שונאת קניונים. מתעבת אותם ממש. בעיני הם מתוכננים מראש להיות מלכודות כסף לאנשים תמימים. הארגון מקשה בכוונה על האוריינטציה, השילוט מבלבל, את ביתן המודיעין שוכחים, או שממקמים אותו כך שאי אפשר יהיה למצוא אותו. האורות חוברים למתכות ולשיש ליצירת אפקט מבלבל ומסחרר על הקונה התמים, שרק רצה להיכנס לסופרפארם ולקנות אקמול או משהו, אבל לא מצליח לצאת מהמבוך המודרני של חנויות יוקרה שמאיימות לשבות את כספו.

בספר "מה שאבד" אנחנו פוגשים קניון. הספר מפגיש אותנו גם עם דמויות אנושיות, אבל בסופו של דבר מתברר שהקניון בו הן פועלות הוא הדמות הראשית בספר. קייטי מיני היא ילדה בת 10 שאין לה חברים וגם לא ממש משפחה, ומה שמעסיק אותה חלק ניכר מהיום הוא בילוש אחרי דמויות חשודות בקניון. לאחר היכרות די עמוקה עם אותה קייטי, הרצף נקטע והקורא קופץ עשרים שנה קדימה ופוגש שני אנשים. קורט וליסה הם שני צעירים אבודים שעובדים בקניון, קורט עובד באבטחה וסובל מנדודי שינה, ליסה עובדת כמנהלת משמרת בחנות תקליטורים וסובלת מכל מה שמסביבה. לוקח זמן להתאפס ולהבים מי הם קורט וליסה ומה הקשר שלהם לקייטי מיני, ובכלל מה קרה לקייטי מיני מאז שהעלילה עזבה אותה. בינתיים אנחנו לומדים להכיר את קורט ואת ליסה, את חייהם האומללים, את משפחות המוצא המתוסבכות שלהם, ובאופן כללי את חוסר התוחלת הקיומי הכרוך בשהות יומיומית במסדרונות העובדים המפותלים והלא נוחים של מקום העבודה שמותף להם - הקניון.

אחר כך גם העלילה מתפתלת קצת ואז גם (בלי קשר לקורט או לליסה) מגיעה לידי פתרונה המקברי-משהו, שגם הוא מתקשר, איך לא, לקניון גרין-אוקס.
בשורה התחתונה - הקריאה בספר היתה מהנה, אם כי כללה בתוכה חלקים של חוסר אורינטציה, והעלתה תובנות ובעיקר שאלות על התרבות הזו שלנו שמעודדת צריכה לשם צריכה, ושוכחת את האדם כאדם.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על מה שאבד